|
- פורום אורולוגיה, ניתוחים אורולוגים, מחלות הערמונית
- פורום אורטופדיה אונקולוגית, גרורות בעצמות
- פורום אורטופדיה ילדים
- פורום אחרי לידה
- פורום איסוף דם טבורי, שימור דם טבורי, תאי גזע
- פורום אקנה, פצעי בגרות
- פורום הרניה, שבר, בקע, קילה
- פורום השמנת יתר - התמודדות
- פורום מחלות פרקים בילדים, כאבי פרקים
- פורום מתיחת פנים, מתיחת בטן
- פורום ניתוחי גב, כאבי גב, עמוד שדרה
- פורום סרטן ריאות, סרטן ריאה
- פורום פסיכיאטריה ילדים ובני נוער
- פורום שאיבת שומן
- פורום שיקום הפה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
19:20 06.05.12
|
שלום אלה,
התופעה שאת מתארת ידועה הרבה מאד שנים. זה קורה בדרך כלל בין אנשים שיש ביניהם קשר רגשי עמוק, כמו הורים וילדים, אחים ובמיוחד תאומים וגם בין חברים טובים מאד שיש ביניהם קשר רגשי חזק. אנשים אלו יכולים לקלוט כאבים פיזיים ונפשיים ולעיתים לראות בעיני רוחם מצוקות או ארועים רגשיים חזקים. זו לא הידבקות במובן הרגיל כפי שאת שואלת , אלא, יותר יכולת לחוש את מה שחש האחר באופן מדוייק להפליא. אגב זו יכולת שמאפשרת לאנשים מסויימים לרפא אנשים אחרים ממרחק של אלפי קילומטרים. אין בזה שום דבר מדאיג.
בהצלחה ובבריאות.
|
|
|
ד''ר אהרון אלכסנדרוביץ'
מומחה לרפואה פנימית ולרפואת גוף-נפש. פסיכותרפיסט, מטפל בצ'יקונג
רח' שרת 85 תא' 052-4262856
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21:25 03.05.12
|
אלא הבהרתי שזה לא העניין. זו לא הצבת גבולות ואין קשר בין "להיות טובים מדי" או לא לתת פליקים להצבת גבולות.
זה לא נורא דרך אגב שהוא ישנא אותך. אם את תתנהלי מתוך חשש שהוא ישנא אותך באמת לא תצליחי להציב גבולות. ילדים והורים שונאים לפעמים זה את זה (כן כן) ואחר כך זה עובר ואוהבים שוב. בכל מערכת יחסים, גם של הורים וילדים יש מגוון רחב של תחושות, שליליות וחיוביות, ביניהם, כעס, שנאה, קנאה וכו', וזה לא סוף העולם. העניין הוא לא רק מה מרגישים אלא מה עושים עם מה שמרגישים.
כשתציבי גבולות, הוא לא יהיה מרוצה בהתחלה, ואולי גם בהמשך. זה לא אומר בהכרח שהוא ינשא אותך אבל באותו רגע זה בהחלט יכול להראות ככה. אז מה?
זו טובתו שאת לא תחששי ולא תתנהלי לפני מה שנדמה לך שהוא חושב עלייך. זה חלק מהסמכות ההורית. ההורה לא חושש מהציון שהילד ייתן לו ולא פועל כדי לרצות את הילד אלא כדאי למצות את טובתו כפי שהיא נראית באותו רגע. ואם טובתו היא לא לקבל את מה שהוא רצה, גם אם הוא נורא בוכה וחושב שאמא רעה ופויה, אז זה מה שיהיה.
וכשהוא עושה מה שאסור, אומרים לו בצורה תקיפה וברורה, את המילה "אסור". גם אם הוא קצת מופתע מזה או נבהל. אם יש צורך גם מזיזים אותו פיזית מהמקום, כדי למנוע סכנה (חשמל) או אלימות (כשמרביץ לכם או לילד אחר). חשוב להיות קצרים, ברורים, בלי הרבה דיבורים, נאומים או הסברים, ולא להיבהל אם הוא בוכה. יעבור לו. והוא ירגיש טוב יותר אחר כך, שיש לו הורים חזקים, שמסוגלים להיות חזקים מולו ולכן גם לשמור עליו בעולם.
בהצלחה.
|
|
|
סמדר ריינר
פסיכותרפיסטית
רמת גן 052-3693493
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
14:53 30.03.12
|
הרמות אכן גבוהות. ממליץ בדיקת שומנים בדם לכל בני המשפחה : הורים וילדים נוספים. יתכן מחלה משפחתית.
כמו כן יעוץ דיאטנית
|
|
|
ד''ר אנדריי וולביץ'
מומחה ברפואת ילדים
ק"ח "לאומית," , מרפאת "לב העיר", נתניה 054-7851212
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
12:19 18.03.12
|
מלי שלום.
את מתארת מצב מתסכל... שעוד הרבה מאוד הורים וילדים סובלים ממנו. לעיתים, חשוב לדעת שאין כל כך מה לעזור... ולפחות להשתדל לא להזיק בטיפולים מיותרים.
הדברים שעוזרים הם השכבה בזוית גבוהה, אינהלציות של מי מלח, השפרצת מי מלח לאף, אוורור החדר, אדים קרים / חמים בחדר... וסבלנות.
זו התקררות, והיא חולפת.
מחלות חום אשר ביניהן הילד מתפתח היטב, חוזר להתנהגות תקינה, יכולות לקרות בתקופה זו, לעיתים אחת לשבוע, או אחת לשבועיים... כל עוד זה חולף לבד, אין ממה לדאוג...
רפואה שלמה.
|
|
|
ד''ר אבישי קרן
מומחה ברפואת ילדים, מאבחן ומטפל בהפרעות קשב וריכוז בילדים. אחראי מיון ילדים בית חולים מעייני הישועה
בית רופאים "גני-טל" חזון איש 56 בני ברק, קליניקה פרטית בצפריה (התאנה 248) 03-5795630
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11:28 07.03.12
|
|
שיטת פלדנקרייז מבוססת בעצמה על שיטות אחרות כגון יוגה, אלכסנדר ועוד. מתוכה התפתחו בשנים האחרונות שתי שיטות בארץ. "שיטת שלהב "או "Child'Space" באנגלית' uשיטת "צעד ראשון" ששתיהן עוסקות בהתפתחות תינוקות ובלימוד הורים וילדים איך לעקוב ולראות את ההתפתחות הזאת ולעודדה. כמו כן התפתחה שיטת כל עצמותי אן באנגלית "Bones for Life" שעיסוקה בבניית עצם ומניעה של בריחת סידן. באירופה ובארצות הברים התפתחו שיטות המשלבות את ההדרגתיות והמודעות של שיטת פלדנקרייז עם תרגול מדיטציה. השלב בו אנו נמצאים מעודד שילוב של שיטת פלדנקרייז עם שיטות נוספות כגון פיזיותרפיה, הידרותרפיה, לימוד רכיבה על אופניים, שחיה ועוד. בברכה, דורית
|
|
|
דורית דינור
מורה ומטפלת בכירה בשיטת פלדנקרייז
רחוב אמסטרדם, תל אביב 050-5642864
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
23:26 25.02.12
|
שלום,
מצאתי את הפורום שלכם, ואתם באמת התקווה היחידה שנותרה לי כדי לדעת מה באמת קורה לבת המקסימה שלי?
בסיום גן חובה ביתי התחילה לפחד, כל הזמן היא שאלה שאלות כמו: איפה את? אם את יוצאת מהדלת תעדכני אותי? מה זה מוות? כל שריטה שהיא קיבלה היא נורא פחדה לא נתנה לנו, לי ולבעלי להישאר חמש דקות ללא שאלות .
לאחר תקופה של מספר חודשים זה עבר.
לפני כחודש הכל חזר ובגדול, היא מפחדת מכל דבר, גם כשאני בבית אך בחדר אחר כל שניה היא שואלת איפה אני? היא מפחדת שבעלי התעלף אם הוא שומר עליה ואני לא נמצאת, היא תמיד מדמיינת דברים שיכולים לקרות גם כשאני בבית כמו מה יקרה אם אני אאבד את המפתחות של הבית, איך נצא? בקיצור סיוט מתמשך במשך כל היום.
יש לציין שבבית הספר הכל בסדר אפילו מצויין ישנם פחדים אך מזעריים.
מה עושים? למי פונים? האם זו בהלה נורמטיבית לגיל הזה או שזה כבר עבר את הגבול? המליצו לי לפנות למרכז הורים וילדים ולעבור שיחות משפחתיות מה אתם אומרים זה יעבוד? בבקשה תעזרו לי.
תודה רבה מראש
הלן
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
17:55 13.02.12
|
הי גלי.
לא ציינת את גילך. אני רוצה לציין את הרגישות שלך לילדה הזו, שכנראה שלא היתה עושה ניתוח אף אילו אימה לא היתה "טוחנת לה את הראש" על כך. ואת באמת נמצאת בסיטואציה מורכבת. מחד ערה לכך שהאם פועלת מתוך מניעים וכאבים פנימיים ואישיים שלה שלא בהכרח קשורים בביתה. מה שקורה הרבה בין הורים וילדים ואמהות ובנות. ומאידך, את הרי גורם חיצוני שנחשף לכך ו"הזכות" שלך להתערב בזה מוטלת בספק.
האם הילדה משתפת אותך? מה היא עצמה חושבת על האף שלה? אני חושבת שהדרך הכי טובה לעזור לילדה הזו היא לעזור לה למצוא את הדעה הפרטית שלה עצמה על האף שלה ועל גופה. ולא בהכרח לומר משהו על העמדה של האמא או להוסיף עמדה משל עצמך.
שיהיה בהצלחה. את מוזמנת להמשיך להגיב. קרן
|
|
|
קרן בן הגיא
עו"ס קלינית, פסיכותרפיסטית.
לתיאום פגישה: 054-5572217
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
19:05 11.12.11
|
שלום עמית
ראשית, תודה על ששיתפת אותנו בדעתך. דעתך מוכרת ודי שכיחה, על כן, אני בהחלט חושב שהיא ראויה לתשובה. שנית, כמנהלי האתר, אנו נמצאים כאן מתוקף היותנו אנשי מקצוע טיפוליים, ואני אישית אינני רואה עצמי כנציג הקהילה ההומו-לסבית, אולם אנסה לענות לך בכל זאת. שלישית, למרות שניתן להאריך מאוד בדברים, אנסה לקצר.
מצעדי הגאווה החלו בעקבות אירועי סטנוול בשנת 1969 בניו-יורק, בהם הוכאו, נעצרו ונכלאו אנשים רבים רק משום היותם הומואים. מאז נערך מצעד הגאווה בכל שנה, במרבית מדינות העולם המערבי. זהו מצעד מחאה כנגד שנאת הומואים ואפליתה לרעה של קהילת הלהט"ב (הומואים, לסביות, ביסקסואלים וטראנסג'נדרים).
לצערנו אפליה ושנאה זו קיימת גם בארץ. די להיזכר באמירותיהם של שרי ש"ס (למשל) בשביל להדגיש כמה רבה היא יכולה להיות. לכן, קהילת הלהט"ב נלחמת על זכויותיה ומצעד הגאווה משרת עניין זה בצורה ברורה, כמפגן של עוצמה וכוח, כאמצעי גיבוש לקהילה ולמען גיוס תמיכה מציבורים רבים אחרים.
חבל לי שכל התייחסותך למצעד נתונה לקומץ אנשים הרוקדים ללא חולצה על שתי משאיות. מצעד הגאווה הוא מפגן של חופש וליבראליות, של אהבת הזולת באשר הוא, ושל שיוויון זכויות לכולם - וכך יש לראותו. אני מציע לך ולחבריך להצטרף למצעד הבא ולראות אלפי אנשים, מכל הקשת הישראלית, תומכים במאבק הזה. הורים וילדים, חילונים וגם דתיים, חיילים וחיילות, הומוסקסואלים וסטרייטים - כולם אנשים נורמלים ונפלאים כפי שציינת בצדק. הם המצעד האמיתי, וכך יש להתייחס לזה.
אני מסכים איתך כי לרוב מוצג הצד הצבעוני יותר ולעיתים אף הפרובוקטיבי של המצעד, ולזה אחראים בעיקר אמצעי התשקורת שמחפשים סקופים.
יחד עם זאת, ובנימה קצת יותר אישית, הרשה לי לשאול אותך: מדוע מצעדי האהבה המתקיימים לקהל הסטרייטי אינם מפריעים לכם? מדוע הקרנבל בריו דה ז'נרו הוא מפגן של "אומנות וריקוד", אבל מצעד הגאווה הצנוע הרבה יותר זו "פריצות וגועל"? מה גורם לנו לדחות ולסלוד מאדם השונה מאיתנו? האם אתה ובת זוגך מעולם לא התמזמזתם ברחוב? האם גם על זוגות סטרייטים תגיד שהם כמו "כלבים ברחוב"?
נקודות למחשבה, עמית
|
|
|
איל זק
עו"ס קליני M.S.W, טיפול וייעוץ להומוסקסואלים ולסביות
תל-אביב 054-4645222
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
09:57 08.12.11
|
אמנם אני אמא טרייה בדיוק כמוך, אבל מנסיוני עם הורים וילדים בתחום עבודתי מרשה לעצמי לענות...
הקשר נוצר במישורים רבים, ההנקה מהווה רק אחד מהם. אמהות רבות לא מניקות מסיבות שונות- האם את חושבת שהן לא מצליחות ליצור אינטימיות עם תינוקן? אני בטוחה שכן! אמא יש רק אחת ואין לה שום תחליף בעולם- לא סבתא ולא מטפלת... היא היתה בתוכך 9 חודשים ולכן מזהה אותך כדבר הבטוח והמרגיע ביותר: הריח שלך, הדופק, קצב הנשימה וקולך, הם אלו שמבדילים בינך לבין שאר האנשים... המגע שלך ייחודי עבורה ואין לי ספק שנוסך בה רוגע וביטחון. במקום להניק את יכולה ליצור "אווירה" אינטימית בזמן האכלה מבקבוק (או בכל זמן אחר שמתאפשר לך): להיות איתה במגע "עור לעור"- היא ואת ללא חולצה, זה מאוד מקרב. הבת שלי נרדמת עלי ככה וזה תענוג גדול! בנוסף, דברי איתה, ספרי לה כמה את אוהבת אותה, שירי לה שירים... אני בטוחה שהיא תרגיש את החום והאהבה שלך, וההנקה תהפוך למשהו שולי ביחסים ביניכן.
מקווה שעזרתי במשהו ומאחלת לכן רק טוב,
תמר
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
12:18 07.12.11
|
שלום מילי,
אהבה עמוקה והתקשרות נפשית גדולה הן מנפלאות החיים, הן נותנות את המשמעות, הטעם והסיפוק. אנשים רבים שמים סביבם חומות ולא מעזים לאהוב, להיקשר או לחוש תלות, מתוך פחד לאבד את האחר אשר לו הם זקוקים. וכמה שהם מפסידים!
נפלה בחלקך הזכות לחוות אהבה וצורך רגשי כלפי האחר, וכעת את צריכה להתמודד עם המחיר והסיכון שאהבה כזו מביאה עימה.
הרגשות שלך הם טבעיים, ואופייניים ביחסי אהבה רומנטית, ביחסי הורים וילדים (לשני הכיוונים) וביחסי חברות קרובה. עם זאת, אני לא מספיק מכירה אותך בכדי לדעת מה השורשים העמוקים שלהם, ואך יתאים לך לעבוד עליהם ולהתגבר על העוצמות הגדולות. אולי בעבר איבדת מישהו יקר ממחלה, או שהתמודדת עם סכנת חיים. אולי יש לך תחושות של חוסר ביטחון, רגשי אשמה, תלות מופרזת או רגשות אחרים שמחוללים את סערת הנפש הזו. יתכן כי יש לך נטייה לחרדה, שמתעצמת סביב הנושא הזה.
את כל השאלות האלו, ועוד, כדאי לברר ולחזק באמצעות עזרה מקצועית. הסבל נשמע גדול מן הרצוי, על כן תוכלי מאד להרוויח מטיפול. זכרי שיש לך זכות לקבל כזה בחינם או מסובסד דרך מוסדות הבריאות.
כל טוב
|
|
|
רוני פרישוף
פסיכולוגית קלינית בכירה
הירקון 179, תל אביב 054-6544985
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
00:27 06.11.11
|
|
*** ההודעה נערכה - נא לא להעלות הודעות שיש בהן משום פרסום ישיר או עקיף לגוף מסחרי. תודה ***
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
06:50 26.10.11
|
שלום לך,
את יכולה לפנות להדרכת הורים, אצל פסיכולוג או פסיכותרפסיט שעובד עם הורים וילדים. נסי לברר אצל פסיכולוגית הגן כתובת מתאימה באיזורכם, או דרך הגננת.
|
|
|
סמדר ריינר
פסיכותרפיסטית
רמת גן 052-3693493
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21:21 05.10.11
|
שלום לך!
לא ברורים לי סימני השאלה וגם השאלות שלך לא ברורות. אין ספק כי טיפול פסיכולוגי וטיפול תרופתי בריטלין בילד אשר אכן זקוק לטיפול זה עשויים לחולל לעתים שינויים דרמטיים ויעידו על כך אלפי הורים וילדים.
אני מסכים כי הטיפול לא יעיל בכל המצבים אך במרבית המקרים יש מקום לאופטימיות!
שנה טובה!
דר' עדי אדר
|
|
|
ד''ר עדי אדר
מומחה בנוירולוגיה ילדים והתפתחות הילד, מומחה ברפואת ילדים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
12:51 02.10.11
|
שלום לך,
מדבריך עולה תמונה מאוד מתסכלת, מורכבת ועמוסה מבחינה רגשית.
נראה כי את מתמודדת עם הרבה קשיים, האם יש לך תמיכה? מי עוזר לך? זה חשוב כעת למצוא משהו/י שישמש לך לעזר.
את צודקת באבחנתך שאת זקוקה לתהליך קצר שימלא אותך באנרגיות, יכוון אותך נכון ויעצים אותך. אני ממליצה לך לעבוד על תחום אחד בחייך ולא על הכל במקביל, כך נוצר עומס שלא ניתן להכיל. חשבי עם עצמך מה הכי דחוף ואיזה שינוי הכי יעצים אותך כעת ועל זה תעבדי.
לצערי אני לא מכירה קבוצות אך אולי תחפשי קבוצה לנשים אחרי לידה. רובנו מתמודדות, לפחות עם חלק ממה שאת מתארת, לאחר לידה. שם תוכלי למצוא את התמיכה וההכלה לה את כה זקוקה.
בדקי דרך קופות החולים, (שם אולי תוכלי גם לקבל טיפול פרטני קצר מועד מסופסד) בדקי במקומות כמו "דיאדה" ומרכזי הורים וילדים.
מאחלת לך הצלחה!
מורן
נ.ב. האם את אותה בחורה שפנתה לפורום לפני מספר חודשים?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
22:34 04.07.11
|
היי עינת,
סליחה על התגובה המאוחרת, בהמשך לתשובתך ממה שעולה מדברייך
אתם משקיעים בילדיכם, חשוב לכם לבלות איתם וגם חשוב לכם להקפיד על סדר יום. בסך הכל נראה שסדר היום קיים והבעיה אכן מתנקזת לשעת השינה כפי שתיארת. את מתארת מצב מאוד אופייני להורים בגיל זה, ההתמודדות עם בעיות שינה ועם גבולות ובמיוחד הציפייה והרצון להוציא פחות אנרגיה על נושא הגבולות, בעצם מה שאת אומרת הוא " אני רוצה שהילדים יכבדו את הגבולות שלי, יבינו ויעשו מה שאנחנו כהורים מבקשים מהם ולא אצטרך להיות שוטרת" , איך זה נשמע לך הציפייה הזאת? מרביתנו כהורים יש לנו פנטזיה לגבי איך נציב גבול לילדים שלנו ולגבי איך שהילדים שלנו יגיבו. יש כאלו שחושבים, אם נדבר איתם יפה הם יבינו, יש כאלה שחושבים , נעשה דיון ושיתוף פעולה ואז הכל יהיה חלק, ויש כאלה שחושבים לא צריך ממש להגיד הם אמורים להבין לבד..., מזמינה אותך לחשוב קצת על הסוגיה ולבחון את עצמך ואת בעלך לאורה, איפה אתם נמצאים? מה הציפייה שלכם? האם היא מציאותית? בנוסף , יש ספר מצוין של חלי ברק "הורים וילדים תקשורת בגובה העיניים" שהוא מצוין לעניין הזה ממליצה לך לקרוא.
קצת לתכל'ס , יש הרבה שיטות להרדמת ילדים ובחיפוש קצר בגוגל תמצאי כל מיני רעיונות, אני מאמינה שבסופו של דבר אין מתכון בזק ומה שמתאים לאחד לא בהכרח יעבוד על האחר ועל כן אני מזמינה את עצמך לשאול את עצמך כמה שאלות קודם כל,ואח"כ לבחור את השיטה שתהיה נכונה לך ולבעלך ולילדים שלכם.
שאלי את עצמך:
עד כמה חשוב לי שהם ירדמו לבד ולא כשאנחנו לידם?
מה היתרונות של זה עבורי ?
מה היתרונות של זה עבורם?
מה החסרונות של זה?
מה מפריע לי לעשות את המהלך הזה? ממה אני חוששת?
האם אני מוכנה מכל הבחינות להתמודד עם התסכול שלהם שיעלה בתהליך?
האם התסכול הזה חשוב? האם הוא יפגע בהם?
מדוע הם רוצים שנישאר בחדר ומתנהגים כמו שהם מתנהגים?
מה זה משרת עבורם?
בסופו של דבר ככל שתשאלי את עצמך יותר שאלות בעניין יהיה לך יותר קל להבין
את התנהגותם ואת התנהגותכם ולבחור את השיטה שהכי מתאימה.
אני אישית מאמינה מאוד בגבולות שינה וחושבת שהן הילדים והן ההורים במיוחד בגילאים המדוברים זקוקים לשינה מסודרת ולתהליך הירדמות ברור אשר מתאים ונעים לכולם.
מקווה שעזרתי, מזמינה אותך להמשיך ולשאול ולהתייעץ
בברכה,
אדוה
|
|
|
אדוה דרור
מנחת קבוצות הורים ומגשרת
מושב תימורים 243 054-4682580
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
17:22 12.06.11
|
הי מירי
אינני יודעת היכן אתם גרים, אך במקומות רבים בארץ הכיתות לילדים עם לקות למידה (זכרון, קשב) מופרדות מהכיתות לילדים עם בעיות רגשיות והתנהגותיות.
אני ממליצה לך לנסות להתרשם מהמורה והתלמידים, וגם להביע את כל חששותייך בפני הפסיכולוג שאבחן אותו.
במקרים רבים עדיף שילמד בכיתה קטנה, שבה המורה מומחית לליקויי למידה ותוכל לקדם אותו, מאשר ילמד שוב בכיתה גדולה עם מורה רגילה
החברה שהזהירה אותך מדברת מנסיון מסויים, אני מכירה המון הורים וילדים שמברכים על כיתות קטנות
שיהיה בהצלחה
שרון צונץ
|
|
|
שרון צונץ
פסיכולוגית חינוכית מומחית
פומרוק 9א, תל-אביב 052-2961649
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
09:37 16.05.11
|
שלום טלי,
כשאת עצמאית בעסק כמו ייעוץ שינה, את קובעת את שעות העבודה שלך- את יכולה מראש להגדיר ללקוחותייך את השעות בהן את זמינה לשאלות שלהם.
רשת עידן ההורות הינה רשת המתמחה באינטליגנציה רגשית והקניית הרגלי שינה. אנחנו לא מאמינים בשיטה(כי הורים וילדים אינם מדע מדוייק) אבל בהחלט כן מאמינים בגישה. גישתנו מבוססת על פיתוח יסודות האינטליגנציה הרגשית. אנו מאמינים בלראות את הדברים מנקודת המבט של האחר, להיות מסוגלים להיות אמפתים, לתת דוגמא אישית וללמד דרך כך את ילדינו לנהל מערכות יחסים חיוביות ולווסת דחפים רגשיים והתנהגותיים.
זה נכון לגבי חינוך בכלל ולגבי שינה בפרט. אנו עוסקים בגילאים מאפס עד גיל חמש שנים בנושא השינה. בייעוץ התנהגותי, אנו עובדים עם כל טווח הגילאים.
צורת העבודה היא הדרגתית ומתאימה עצמה לבית ולסגנון ההורות.
אנו היחידים הנותנים הסמכה בחסות אונ' בר אילן.
נושאי הקורס:גורמים לקשיי שינה,השפעת ההתפתחות המוטורית והקוגנטיבית על השינה, השפעה רגשית על בעיית שינה, השפעת התזונה על השינה ומשמעות ההנקה, סוגי משפחות, סגנונות הורות שונים, התמודדות עם בכי ומצבי תסכול, קשרים בתוך המשפחה:מיקום התינוק במשפחה, הצבת גבולות והנחיית הורים, ניתוח תהליך הקניית הרגלי שינה, פחדים של ילדים, לימוד ההורים להתמודד עם רגרסיות בתהליך.
אשמח לענות לך על שאלות נוספות
נעמה
|
|
|
נעמה סבג שמש
יועצת ומנחת הורים. מומחית בהקניית הרגלי שינה ואינטליגנציה רגשית.ליווי יומיומי באמצעות מצלמות בביתכם!
טל שחר\ בבית הלקוח 052-4538140
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21:39 10.05.11
|
ערב טוב מריה
מצטער על העיכוב בתשובה.
מרשים ביותר הכנות והראיה הפנימית שלך. נראה שיש לך את התשובות הנכונות ובאמת הלחץ שלך נובע מהחינוך שקיבלת בעבר. בנוסף, את שמה דגש על חופש בחירה ולקיחת אחריות מול בנותיך וזה לכשעצמו נכון ביותר. בדרך זו מגדלים בני אדם שלוקחים את עצמם ברצינות ולא מוכנים להיכנע לתכתיבים של אחרים. אם כך, במקביל לעבודה הפנימית שאת עושה עם עצמך, יש להשאיר את האצבע על הדופק ולהראות התעניינות בלימודים ולבדוק שהמגמה נשארת כרגיל.
יישר כוח, וכן ירבו הורים כמוך!!!!
|
|
|
אייל קנדינוף
אימון הורים,טיפול בהפרעות קשב,גימגום,הפרעות שינה אצל ילדים
מושב פתחיה 050-2451581
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
07:45 09.05.11
|
שלום רב,
יש לנו בבית 3 בנות מתבגרות - גילאים 15,12 ו10.
הבנות בסך הכל מקסימות -הן מאוד מקובלות מבחינה חברתית, יש להן דעה, בטחון עצמי. אווירה בבית מאוד כיפית, יש הרבה ערכים של משפחה, כבוד הדדי בין כל חברי המשפחה.
גם מבחינת התנהגות - בסך הכל הכל טוב, פרט למקרים בודדים של שובבות של בת הקטנה.
אני בעיקר הייתי רוצה לשאול מה דעתך על מעורבות שלנו כהורים בנושא לימודים. עד כמה חשוב לנו (או אולי כלל לא חשוב) לדרבן ילדים שלנו ללמוד, להסביר להם כמה זה חושב, במיוחד בגיל כזה שהם כבר לא קטנים ולמעשה נמצאים בתהליך ההתבגרות.
בנות לומדות בסך הכל סביר פלוס. יש ציונים טובים לרוב, אך מבחינת השקעה בבית בלימודים – היא שואפת לאפס. אנו מנסים לעזור ולכוון – יש עזרה של מורה פרטי בכמה נושאים, עשינו אבחון לבת הגדולה. אין שום בעיות מיוחדות, אך ילדים פשוט לא משקיעים בלימודים, יש להם סדר עדיפות אחר – חברים, פרויקטים חברתיים, חוגים וכו'. אני כלל לא מזלזלת בתחומים אחרים, אך משום מה אני קצת בלחץ, במיוחד בנוגע לבת הגדולה – שנה הבאה היא תתחיל לימודים בתיכון. כשאני מזכירה לה בעדינות שיש לה מבחן, היא אומרת לי "למה את בלחץ? אני זו שצריכה להיות בלחץ, לא את". בתוך תוכי אני מסכימה איתה, זה באמת אחריות שלה להכין את עצמה למבחן, אך משום מה קשה לי "לשחרר" ולסמוך אליה. יש הרבה פחדים נסוג שהיא לא תוכל לממש את עצמה (אולי בגלל שאני כך מרגישה בנוגע לעצמי?), יש פחד מה סביבה והורים שלי יגידו במידה והיא לא תהיה מספיק טובה בלימודים?
ברור לי שכל זה באה מרקע של חינוך הסובייטי שקיבלתי – בעיקר לעשות מה שהורים אומרים, אם אתה לא לומד – אתה לא טוב וכו'..בעלי חושב אחרת (יליד ישראל). הוא בטוח שאנו בכלל לא צריכים להתערב, רק לכוון קצת במידת הצורך ולמסור את האחריות לגמרי לילדים. הן בוגרות ואת יכולה לסמוך אליהן – כך הוא טוען. אני מסכימה שאפשר לסמוך אליהן אך כפי שאמרתי קודם, קשה לשחרר את הדפוס של מעורבות יתר, של פרדיגמה מסוג "רק הורים יכולים להחליט בגיל הזה", "ילדים רוצים רק לשחק ולא לעשות כלום", "אם לא תלמדו קשה לא תשיגו כלום".. ועוד. אני מבינה שכל זה שטויות ולא תמיד נכון, אמונות מסוג זה לא משרתות אותי, אך משום מה איכשהו אני תקועה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
07:41 31.03.11
|
את יכולה להיכנס לאתר הכללית -הורים וילדים- לרדת עד הסוף למטה ויש כתבה בשם הפרעה חברתית תקשורתית.
בהצלחה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21:58 24.02.11
|
|
חכו ותראו. הורים וילדים לא צריכים לדעת את העתיד.
|
|
|
פרופ' זאב הוכברג
מנהל השרות האנדוקריני בבית החולים לילדים מאייר - רמב"ם
04-9842184
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
18:00 30.01.11
|
שלום,
אנו מודים לך על שאתה חולק איתנו את פרטײ האירוע. חשוב שאחרים יבינו
כי כול אירוע אלימות עשוי להסתיים בתגובה נוקשה של הסביבה. זוהי מגמה שרבים חולקים- רשויות, מנהלים, אנשיי חינוך הורים וילדים.
כול טוב!
יניב
|
|
|
יניב רוזן
מטפל התנהגותי, ומומחה בטיפול קבוצתי (M.A)
קבלת קהל: חיפה, ותל - אביב. 077-9109201
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
00:08 25.01.11
|
יש לי ילד בן קרוב לשש .ילד חמוד וחביב. הבעיה שלו היא חרדת נטישה וקושי משינויים.
יש לציין כי בשנתיים האחרונות נמצא בגן שפתי בעיקר על רקע בעיות ריגשיות.
אנו נימצאים בסדנת הורים וילדים בגהה כדי להבין ולשפר את מצבו .כאשר שיתפתי את הצוות הפסיכולוגי בסוגיית שנה הבאה :לבטים האם יש לשלוח אותו למסגרת רגילה או לחינוך מיוחד {דבר שאני מתנגדת לו}ניתנה לי תשובה שאם ברצוננו לשים אותו בחינוך הרגיל יש לקחת בחשבון טיפול תרופתי ,היות ואחרת הוא יהיה חשוף להרבה שינויים שקרוב לודאי יקשו עליו מאד ובספק אם יצליח להתמודד.יש לציין שמבחינה דידקטית הוא מפותח ונבון.נכנסתי ללחצים ואינני יודעת מה לעשות היות ולהתחיל טיפול תרופתי זה אומר שיתכן כי יהיה זקוק לו מן הסתם כל חייו.חשבתי להתחיל טיפול בפרחי באך לפני שפונים לטיפול תרופתי .אבקש עצתכם במהרה .תודה מראש
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
09:18 09.01.11
|
שרון היקרה
לדעתי הורים וילדים יכולים ולפעמים צריכים לישון ביחד באותה מיטה או קרוב מאד
למשך השנה הראשונה..זו החיזוק המשמעותי ביותר שאפשר להעניק לילד לכל חייו.
תישני עם הילדה כל לילה ,חבקי אותה ותני לה להרגיש אותך.
ברכות
טובי פלד פסיכולוג מומחה
|
|
|
טובי פלד
פסיכולוג מומחה . מטפל ומאבחן.מגן לילד במערכת ה"חינוך". בברכה הצלחה.
גזית 4 גבעתיים 050-5406680
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11:03 08.12.10
|
שלום רב.
מול חלונות בקומה שניה ממוקם כבל מתח בודד במרחק של כ-3 מטרים אופקית מהחלונות. (הכבל מתוח בין עמודי חשמל מהסוג "הישן", עמודי עץ).
בתוך החדרים החיצוניים שמול הכבל (חדרי שינה של הורים וילדים) מדדתי עוצמה של 6-8 מיליגאוס (8 ליד החלון, 6 בחלק המרוחק ביותר של החדר).
חזרתי על המדידה גם ברחוב (מרחק של כ-5 מטרים אנכית מהכבל) וקיבלתי את אותן קריאות לערך.
הכבל נכנס לתוך תיבה קטנה שממוקמת על העמוד השני. בכבל הבא אחריו (אחרי הקופסא) כבר לא נמדדה עוצמה כלשהי (לפחות לא ממרחק שיכולתי לעמוד בו).
1. האם הממצאים הנ"ל בעייתים?
2. מהי אותה קופסא?
3. מדוע אחריה לא נמדדה עוצמה חריגה?
4. במידה ויש מקום לטיפול, מה נדרש לעשות ומה אפשר לעשות?
תודה,
שלומי
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
19:27 24.11.10
|
|
הורים וילדים אינם צריכים לדעת את העתיד. האי וודאות היא חלק מתהליך ההתבגרות.
|
|
|
פרופ' זאב הוכברג
מנהל השרות האנדוקריני בבית החולים לילדים מאייר - רמב"ם
04-9842184
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10:37 14.11.10
|
לדניאלה שלום,
אם בסרטים המדוברים מופיעים גם ילדים (קטינים מתחת לגיל 16) מדובר בהפרעה פדופילית והחזקה או צפיה בסרטים בהשתתפות קטינים היא פלילית. גם סרטים עם תכנים של אונס ומין בכפיה ומין בין הורים וילדים הם תכנים קשים ובעיתיים.
במידה ומדובר בבוגרים והשחקנים אינם קטינים, אז מדובר בהעדפה וטעם מיני "אחר" של בן הזוג וכדי לברר את הנושא. מה בתכנים מעורר ומדליק אותו.
ממליץ לך למצא את הזמן והדרך כדי לברר את הנושא.
בברכה,
דר' דניאל וטלמן
|
|
|
ד''ר דניאל וטלמן
סקסולוג קליני - מטפל זוגי ומיני מוסמך(איט"ם)
קהילת ונציה 8 נאות אפקה ת"א 052-3722313
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11:50 24.10.10
|
ענת יקרה,
אני מאוד מאמינה בתקשורת טובה, שוטפת, זורמת, ואם ניתן בתדירות גבוהה.
על אחת כמה וכמה, בין הורים וילדים, ולא משנה מה גיל הילדים. בעיני ההורים הילדים, תמיד, יישארו ילדים.
ככל שהילדים גדלים ומתבגרים, הרגשת האחריות כלפי ההורים הולכת וגדלה.
ציינת כי "רק לאחרונה" נודע לך על תדירות השיחות בין בעלך להוריו.
האם קודם לכן לא התנהלו השיחות בתדירות כזו? או שכן, ואת לא היית מודעת לכך?
האם השיחות הנ"ל החלו לאחר "ארוע" או "תקרית"?
האם השיחות שלו עם הוריו מתנהלות, לתחושתך, במקום שיחות איתך?
בהנחה, והזוגיות שלכם משביעה את רצונך, ותחושת הפתיחות, השיתוף והזרימה ביניכם טובה, אני לא רואה סיבה לדאגה.
אני מאחלת לך, שגם ילדיכם ינהגו כמו בעלך, וישוחחו איתכם בתדירות גובהה, גם לאחר הקמת המשפחה שלהם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21:25 05.10.10
|
ליאורה שלום,
סופרמרקט הוא 'זירת קרבות' ידועה ומוכרת בין הורים וילדים והרבה מאוד הורים מוצאים עצמם נבוכים מול ילדיהם ה'משתטחים' שם על הרצפה. בגילו, הוא כמובן רוצה לקבוע ולהחליט והביקור בחנות מזמין את זה: עוד ממתק, עוד צעצוע, אימא-תקני-לי. התפקיד שלך הוא בעצם בהצבת הגבול הברורה ולכן בסופרמרקט כמו בבית: אמירת ה'לא' צריכה להיות ברורה וחד-משמעית (כמובן בהנחה שהחלטת לא לקנות או להגביל את הקניה למשהו אחד שהוא בוחר).קצרי ככול שניתן את השהות שם וצאי מהחנות. מומלץ כמובן להפחית את המקרים בהם הוא מתלווה אליך לקניות ארוכות וכן כדאי לסכם מראש מה קונים או כמה דברים מותר לו לבחור, ועם גישה עקבית זו צאי לדרך גם אם הוא בוכה וצורח וזה ליד עשרות צופים. מרביתם כבר ראו ילד או שניים שבכו בסופר ורובם התנסו בזה בעצמם..... קחי בחשבון שככול שאת נלחצת יותר הוא מגביר את עוצמת הבכי והצעקות שלו אז מוטב פשוט לומר 'לא' בשלווה ובבטחון ולא להתחנן שיפסיק לבכות. אם הוא יראה שאת לא מתרגשת הבכי יפסק במהירות רבה יותר.
בהצלחה,
מיכל
|
|
|
מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית
עובדת בשירות הציבורי ובקליניקה פרטית ברעננה 052-2231813
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
המשך
|
|
ד''ר שירי שדה שרביט 
|
|
09:37 22.09.10
|
ההסתגלות לשינוי היא הדרגתית, והיא לא תמיד בקו ישר של שינוי. סביר שיהיו ימים שיהיה לו ולכולכם יותר קל (ישנתם יותר בלילה, היה אחהצ נעים, אכלתם טוב וכדומה), וימים פחות מוצלחים (היה לו קשה בגן, לאחות היה יום לא קל, ושינויים אחרים).
לא ברור לי לי מכם לוקח זמן "להשתקם ולחזור למשהו יותר נעים" כדברייך. חשוב שאתם ההורים תעבירו לילד מסר שאפשר ורצוי לחזור לשגרה מהר, ושויכוחים ועימותים הם חלק יומיומי מיחסי הורים וילדים (וגם יחסי אחים) והם נשכחים במהרה.
חג שמח,
שירי
|
|
|
ד''ר שירי שדה שרביט
פסיכולוגית קלינית
תל אביב, 052-3833484
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| מנהל | | | הודעה מקורית | | | תגובה | | | ללא תוכן | | | הודעה חדשה | | | הודעה עם תמונה | | | הודעה עם וידאו |
|
|
|
|
|