|
- פורום אספרגר - PDD, חינוך מיוחד
- פורום אף אוזן גרון
- פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות
- פורום הריון ולידה
- פורום טיפולי ורידים, דליות, מחלות כלי דם
- פורום יופי
- פורום לוקמיה, המטולוגיה, קרישת דם, סרטן הדם
- פורום לידה בבית, לידה טבעית, לידה פעילה
- פורום מחלות חניכיים
- פורום פסיכולוגיה
- פורום קואצ'ינג זוגיות, אימון זוגי
- פורום רפואת עור משלימה
- פורום רפואת עיניים, מחלות עיניים, בעיות ראיה
- פורום תאומים ושלישיות
- פורום תזונת ספורט
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
20:57 24.05.12
|
שלום מיכל
ברוכה החוזרת ובהצלחה בארוחה והיציאה .
עד כמה את בטוחה שאכן יציאתך מהארון היא בלתי צפויה מבחינתם של הוריך, אולי הם העלו זאת בדעתם כבר בעבר, האם לא היו סיטואציות שבגינן יתכן שהנושא עלה לשיחה בניהם כבר בעבר? אולי כשעזבת לחו"ל, או חברות שהבאת הביתה, תוכנית בטלוויזיה ....
צר לי שאת חווה חששות מהיציאה מהארון בפני ההורים עד כדי חוסר שינה – האם לא מגיע להורייך קצת יותר קרדיט (מקווה שכן) הרי ציינת שהם פתוחים.
בקשת "עצה" כיצד להקל על הימים הקרובים והיציאה מהארון, אז קודם כל אני חושב שאווירה נעימה, ארוחה מושקעת, יין בהחלט עשויים להכשיר את הלב, אולי תשקלי לצרף עוד מישהי/ו לארוחה למשל אח/ות שגם תספרי להם קודם ושיקבלו זאת בצורה טובה, חבר/ת ילדות שהורייך מכירים ואוהבים, קרוב/ת משפחה...
מישהי/ו שיהיה ב"צד שלך", ואני לא חושב שהורייך אינם בצד שלך, על מנת לחזק את ביטחונך האישי ואולי לסייע במילה טובה...
אולי גם כדאי שתעשי ניסיונות "חזרות" שתתכונני למפגש עם ההורים.
מאחל לך המון בהצלחה את מוזמנת לחזור אלינו לשתף ולעבד את המפגש עם הורייך.
עם חיבוק ואהבה
בר
יש עם מי לדבר
03-6205591
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
17:52 24.05.12
|
אני רוצה להתעיץ אולי לקבל כמה טיפים.
אני בת 23 וגרתי לאחרונה בחו"ל, כעת חזרתי הביתה והוריי ומשפחתי לא יודעים שאני מחוץ לארון. קבעתי להפגש איתם שבוע הבא לארוחה שיבואו אלי. אני רוצה לספר להם ורוצה לעשות את זה כמה שיותר רגוע. אני מפחדת מהרגע הזה ואני מפחדת מהתגובה שלהם מאוד, מצד אחד הם מאוד פתוחים מצד שני בכל זאת זה לא משהו שהוא צפוי.
התחלתי לישון רע וביומיים האחרונים אני לוקחת כדור טונייט כדי לישון בכל זאת (טוב שזה בלי מרשם אחרת לעבור עכשיו אצל רופאים עוד) ולפחות השינה חזרה לעצמה... יש לכם עצות לימים הקרובים איך לעבור אותם בשלום ואת היציאה מהארון בפרט?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
23:05 26.01.12
|
שלום לך, לשתף במחשבה טורדנית זו לא יציאה מהארון (וגם אם היתה כדאי ללכת לטיפול בו לא מפחדים לשתף דברים כאלו).
חשוב רק לוודא דרך הורייך שזה טיפול רלוונטי לחרדה כי יש שיטות יותר מהירות ופחות מהירות לטיפול בחרדה.
יכול מאד להיות שזה שבדיעבד את מבינה את החומרה קשור לעוצמה בה את מרגישה את ההשלכות.
אנא שתפי בנושא את המטפל ואת הורייך כדי לוודא שתקבלי סיוע רלוונטי.
בהצלחה!
|
|
|
טל קרויטורו
עובדת סוציאלית קלינית M.S.W טיפול וייעוץ טרנס וגיי פרינדלי
ת"א והרצליה 054-5890465
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
18:50 26.01.12
|
יש לי בעיית חרדה , ואני מטופלת אצל פסיכולוג אבל פחדתי לשתף אותו כי פחדתי שזה יהיה כמו "יציאה מהארון" . זה שאני נרתעת אם חברות שלי עם גופייה אבל לא נמשכת לזה זה קשור לחרדה ? ובכל זאת הרגעת אותי.
אני יודעת שזה לא הפורום המתאים אבל בכל זאת יכול להיות שעם זה קרה לפני 7 שנים שהייתי בת 7 ולא הבנתי את המשמעות כי האדם הכניס לי למוח שזה בסדר מה שהוא עושה ועכשיו אחרי שראיתי אותו לפני שנה אני מתחילה להיכנס לחרדה בגלל שעכשיו אני מבינה את המשמעות ?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11:55 26.01.12
|
|
אני מפחדת שאם אני יפנה למישהו זה יהיה כמו "יציאה מהארון"
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
20:45 06.01.12
|
דנית שלום,
את שואלת שאלות חשובות שכדאי לשאול אותן היכן שיש קהל לדיון,
פורום זה עוסק בייעוץ אישי וחבל שדבריך לא יקבלו הד.
כן אני יכולה לומר שהיא לא היחידה שיוצאת מהארון לאחר שנים רבות של אי קבלה,
ולעיתים גם יציאה מהארון לא מבשרת על השלמת תהליך הקבלה - אפשר לצאת מהארון ועדין לאחוז במספר עמדות שליליות או אמביוולנטיות כלפי הומוסקסואליות.
טל
|
|
|
טל קרויטורו
עובדת סוציאלית קלינית M.S.W טיפול וייעוץ טרנס וגיי פרינדלי
ת"א והרצליה 054-5890465
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
07:42 05.01.12
|
בן כמה בנך? האם הוא מגובש בהעדפתו המינית? איך הסביביה מתייחסת? אם הוא אכן מגובש כל דבר נכון לעזור לו לצאת מהארון...
עידן מיליצ'ר
|
|
|
עידן מיליצ'ר
סקסולוג פסיכותרפיסט ומטפל זוגי
רח' יערי 15 תל-אביב 03-6999948
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
13:04 04.01.12
|
שלום,
הבן שלי החליט לצאת מהארון לאחרונה.
קראתי קצת על אימון יציאה מהארון, האם זהו רעיון טוב עבורו?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
09:42 21.10.11
|
שלום תלמיד יקר
הסיפור האישי שאתה מגולל כאן, אינו פשוט כלל וניתן בברור להבין את תחושות התיסכול והעלבון שלך. יחסי אישות תקינים ומערכת יחסים המבוססת על אמון הדדי הם אבני יסוד בכל קשר זוגי. אולם נראה כי נמנעו ממך ב11 שנות נישואיך.
אני מניח שניסית לזעזע את אישתך בסיפור הבגידה ע"מ לגרום לה לקנא, אולם כעת היא משתמשת בזה לצרכיה - כעילה לבקשת גירושין. אינני יכול לייעץ לך בנושא המשמורת על הילדים וחשוב שתיעזר לשם כך באנשים המתמחים בתחום. יחד עם זאת חשוב לי להבהיר כמה נקודות.
חשיפה עצמית ("יציאה מהארון") של אדם בעל נטיות חד-מיניות היא צעד קשה ומאיים עבור הומוסקסואלים ולסביות רבים. קל וחומר כאשר סביבתו החברתית של האדם נוטה לשמרנות, אינה רואה בעין יפה את התופעה ואף מוקיעה ולועגת לה. מכאן, שעל אף תחושות העלבון הקשות שאתה חווה, נסה להבין גם את הצד של אישתך ואת החשש שלה להיחשף (אשר כדבריך היה גם מונע ממנה להמשיך ולממש את נטייתה המינית האמיתית).
מצד שני, ברור כפי שכתבתי שאין נטייתה החד-מינית צריכה לבוא על חשבון מידת הסיפוק שלך מחיי הנישואין וזכותך לחיות חיים נורמטיביים. לכן, הייתי מציע לך לנסות ולגלות יותר אמפתיה לאישתך ולוותר על תחושת העלבון שלך, שעל אף שהיא מובנת, אינה תורמת לך דבר ואף מעכבת אותך.
מרגע שהבנת שאין יותר סיכוי לעתיד משותף ביניכם, נסה להחליף את תחושות הפגיעות והעלבון ולראות את ההזדמנות החדשה שניתנה לך להתחיל קשר חדש, שיעניק לך הפעם מערכת יחסים בריאה וטובה כפי שמגיע לך ולכל אדם אחר. שינוי זה יעזור לך גם לבסס תקשורת טובה יותר עם אישתך לטובת המשך גידול הילדים ולמנוע פגיעה בהם (וזה חשוב מאין כמוהו).
החשש משינוי ויציאה לדרך חדשה אכן יכול לעורר בנו חרדות ופחדים. אולם אין הוא סיבה להישאר במקום שלא עושה לך טוב. נראה לי שלאחר 11 שנות "בצורת", מגיע לך שתמצא גם אתה קשר "משביע" ומספק יותר, גופנית ונפשית.
אני מקווה שעזרתי קצת. אין לי את המייל שלך, אך שלי מפורסם כאן באתר. אתה מוזמן ליצור איתי קשר ישיר במייל זה או בטלפון ונמשיך לשוחח.
בהצלחה ולהתראות
איל
|
|
|
איל זק
עו"ס קליני M.S.W, טיפול וייעוץ להומוסקסואלים ולסביות
תל-אביב 054-4645222
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21:02 25.07.11
|
שלום אורטל,
קראתי את מה שכתבת.
לא ציינת בת כמה את - עניין די מהותי בהקשר של יציאה מהארון - אך אנסה לענות לך בכל מקרה.
נראה שאת די בטוחה במשיכתך לנשים. זוהי נקודת פתיחה מצויינת.
ציינת שהתנסית מינית עם נשים ועם גברים - אך מה לגבי קשר רומנטי? האם ניסית לנהל קשר רגשי עם נשים או רק עם גברים?
זהו עניין שכדאי לבחון, ושאולי יעזור לך למצוא את הדרך להגדיר את עצמך.
את כותבת שאת רוצה לצאת מהארון, אך השאלה היא לא רק אם הם יקבלו את זה או לא, אלא גם אם את מוכנה לספר להם.
ישנם שיקולים רבים כשחושבים על יציאה מהארון. אם ישנה תלות כלכלית בהורים, צריך לגשת לעניין בזהירות רבה. את גם צריכה להיות מוכנה להתמודד עם שאלות קשות ועם תגובות לא אוהדות.
ולא, אני לא מנסה חלילה להניא אותך מהעניין. בבוא היום, כשתרגישי שאת מוכנה נפשית וכלכלית להתמודד עם ההשלכות, תהליך היציאה מהארון יכול להיות משחרר ומועיל.
אשמח לשמוע עוד פרטים, ולענות על עוד שאלות במידה וישנן.
את מוזמנת גם להתקשר אלינו, ל"יש עם מי לדבר", קו הקשב והתמיכה של הקהילה הגאה.
אנחנו זמינים בימים א'-ה', בין השעות 19:30-22:30, בטלפון: 03-6205591.
בהצלחה!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
08:54 30.06.11
|
אלדד שלום רב
אני בהחלט חושב שהשתלבותך בקבוצה חברתית יכולה להועיל לך מאוד. בין אם מדובר בקבוצת תמיכה מאורגנת או בהיכרות עם אנשים נוספים ויצירת קשר עימם דרך מקומות בילוי או פורומים של חברי הקהילה. באשר לקבוצות תמיכה אתה יכול לפנות ל"ארגון הנוער הגאה" (איגי) יש להם קבוצה לגילאי 23-32 במרכז הגאה, בת"א, וכן "לאגודה לשמירת זכויות הפרט" ברחוב נחמני בת"א, אשר גם להם יש קבוצה לגילאי 20-30. תוכל למצוא את מספרי הטלפונים שלהם באינטרנט וכן פרטים נוספים על פורומים ופגישות לחברי קהילת הלהט"ב.
בהתייחס לשאר הדברים שרשמת בפנייתך, עולה בי הרושם כי אתה מציף עצמך בחרדות אשר חלקן אינן מציאותיות ואשר "תוקעות" אותך מלהתקדם ולהתפתח בחיים. מאז גיל 15 לא קיימת יחסי מין בגלל חששות וחרדות מאיידס (למרות שאתה בריא), ובנוסף אתה חושש לצאת מהארון פן ינדו אותך חברתית, אך מצד שני חושש גם להשאר לבד.
לא פירטת כמה זמן אתה נמצא כבר בטיפול ומה אתה מרגיש לגבי טיפול זה (הקשר עם המטפלת, התקדמות הטיפול וכו') אולם נראה לי מדבריך כי רצוי לכוון את הטיפול יותר למסלול של יצירת שינוי ופחות לתובנות לגבי מקור החרדות שלך. יתכן אף שיש מקום להסתייע באופן זמני בכדורים נוגדי חרדה.
מה דעתך?
|
|
|
איל זק
עו"ס קליני M.S.W, טיפול וייעוץ להומוסקסואלים ולסביות
תל-אביב 054-4645222
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
17:20 29.06.11
|
שלום רב,
אני בחור בן 27, ואני יודע מגיל יחסית צעיר שאני נמשך לגברים. אני מקבל את עצמי ולא מנסה להילחם בזה כלל, אך הבעיה האמיתית שלי היא החשש מנידוי, והתרחקות של האנשים הקרובים אליי, במיוחד בני משפחתי וחברים, בגלל שאני הומוסקסואל.
עניין היציאה מן הארון עולה כרגע כיוון שאני נמצא בטיפול פסיכולוגי, בעקבות חרדות ממחלת האיידס (למרות ששכבתי עם גבר אחד במהלך כל חיי כאשר הייתי בן 15), והמטפלת שלי חושבת שהחרדה הזו צצה לאור הדחקה רגשית של הרבה מאוד שנים...היא הסבירה לי שההדחקה נאגרה אצלי, והיא רוצה לפרוץ, אך כיוון שאיני נותן לה לפרוץ, ומספר לכולם על הנטיה המינית שלי, היא מופיעה לי כחרדה. הדבר נשמע לי הגיוני ביותר, האם זה כך?
החששות הכבדים שיש לי ממחלת האיידס, והמחשבה שאני חולה בה, למרות שנבדקתי מספר רב של פעמים והתשובה הייתה שלילית, והחששות שיש לי מהיציאה מהארון קשורות לכך שאני אשאר לבד בחיים, ואף אחד לא ירצה איתי קשר!
למרות גילי המופלג, אני מרגיש שאני לא בשל לספר על היותי הומוסקסואל לאף אחד, אך מצד שני אני סובל מאוד מהחרדה שיש לי, שסביר להניח שתפחת במידה ואני "אשחרר" את מה שיש לי על הלב.
האם אתם מכירים קבוצות תמיכה לאנשים בגילי, או מפגשים שיכולים לעזור לי להתמודד עם השאלה האם לצאת מן הארון או לא? אולי כאשר אני ארגיש שאני לא לבד, ושיש עוד אנשים כמוני שמתלבטים האם לספר או לא, יהיה לי יותר קל לספר את הסוד הגדול שלי!
תודה רבה
אלדד.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
09:24 03.10.10
|
שלום לך, עם השנים יש יותר ויותר ניראות של משפחות להט"ביות בישראל, ובפרט משפחות לסביות עם ילדים, וגם החוק בישראל הולך ומתקדם בהתאמה. משפחות להט"ביות חיות ומתקיימות בישראל, וזוגות נשים מגדלות ילדים מנישואים קודמים/ילדים משותפים במרכז אבל גם בפריפריה.
בנוגע לפחדים שציינת, כמו עם כל חשש כדאי לא להסתפק ברמת הכותרת ובדינמיקה של רצון-פחד-עצירה אלא לפרט מהם החששות ולראות כיצד אפשר להגביר את המוכנות.
הרבה פעמים פחדים נובעים גם משאילת השאלות במקום הלא נכון שלא מאפשר תשובה עליהם, וכך נוצר מעגל קסמים שלילי של שאילת שאלות רטוריות ורגש שלילי בעקבותיהן ללא "תחנת יציאה" שתאפשר תשובה חליפית (כי שואלים את העצמי החושש במקום את המציאות). למשל איך משפחתך תקבל אותך זו לא שאלה שאת צריכה להפנות ולהחליט בעצמך, אלא להפנות למציאות החיצונית לך. וגם אם משפחתך לא תקבל בתחילת הדרך, מי אמר שכך יהיה גם בהמשך הדרך? פעמים רבות התגובה הראשונית של המשפחה רחוקה מלהיות התגובה האחרונה.
האם ילדיך יוקנטו - לדעתי זו שאלה פחות רלוונטית שלך אין תשובה עליה ופחות בשליטתך והשאלה הרלוונטית יותר היא האם יש דברים שניתן לעשות כדי לסייע לילדייך להתמודד אם יתקלו בתגובה שלילית מהסביבה - התשובה על שאלה זו היא כן. לדעתי זה משאב התמודדות חשוב בכל מקרה, לא חסרים לנו כבני אדם מצבים בהם מנסים להקניט אותנו ואושרנו לא תלוי רק בהאם זרים יעשו זאת או לא אלא במשאבי ההתמודדות שלנו.
לא כתבת איך משפחתך קיבלה את גירושייך ואת הזוגיות החדשה שלך והמשפחה החדשה שאת מקימה (והרי זה רלוונטי גם כשאתן גרות בלוס אנג'לס), יכול להיות שהחשש מהעליה מתישב על חשש של התמודדות עם יציאה מהארון, וכדאי לטפל באחרון (עבודה עצמית ואם היא לא מספיקה אז פניה לטיפול/יעוץ גיי פרינדלי) כדי לאפשר החלטות מושכלות בנוגע לראשון.
מה דעתך?
|
|
|
טל קרויטורו
עובדת סוציאלית קלינית M.S.W טיפול וייעוץ טרנס וגיי פרינדלי
ת"א והרצליה 054-5890465
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11:42 28.08.10
|
שלום,
לא יודע בדיוק איך להתחיל אז פשוט אשאל איך אני יכול לבדוק עם עצמי (ועם האופציות שקיימות) אם בכלל ולאיזה קבוצה אני יכול להתאים? אולי בכלל אני זקוק לטיפול פרטני.. אבל נניח..
אני בשלב של קבלה עצמית,יציאה מהארון(?) התמודדות עם כל מיני היבטים בחיים זקוק למה שטל קוראת חשיפה חיובית מתמשכת לנושא וכו...
תוכלו לכוון אותי?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
03:17 17.08.10
|
שלום, אני בן 15 ואני הומו. עברתי ייסורים עצמיים קשים עד שהשלמתי עם העובדה הזאת, אך אני מפחד מתגובות של אנשים.
אני מאוד רוצה לספר לפחות להורים, אך זאת בעיה גדולה .
לפני כחצי שנה אמא שלי מצאה אתר פורנו של הומואים פתוח במחשב שלי, ונחרדה מכך .
לבסוף הצלחתי לשכנע אותה שהאתר זה רק וירוס שקופץ לי כל הזמן במחשב . בתוך תוכי אני יודע שהיא לא באמת השתכנעה אך עדיף כך מאשר שהיא תדע ולא תהיה מרוצה ממני .
כשהיא ראתה את האתר היא אמרה לי שאני צעיר מדי בשביל לחשוב על כאלה דברים, והיא נראתה מעוד עצבנית ומתוחה . מאז אני מפחד שהיא תגלה את האמת, אני מפחד מהתגובה שלה, אני מפחד שהיא לא תאהב אותי יותר, או אולי אפילו תזרוק אותי מהבית .
הבעיה היא לא רק אמא שלי, אלא גם אבא שלי שהוא הומופוב ידוע . הוא נגעל מאנשים שנמשכים למין שלהם, והוא מקלל אותם בכל פעם שהוא רואה כאלה . הוא בן אדם מאוד פרימיטיבי בדעתו, ואני מפחד מתגובתו יותר ממה שאני מפחד מתגובתה של אמא שלי .
בקשר לחברים, אין לי הרבה,יש לי הרבה ידידות, וחבר אחד טוב מאוד שאומר שאין לו בעיה עם גייז. הבעיה היא שלפעמים הוא לועג על הקהילה, ואומר דברים שהוא חושב שמצחיקים, אבל לרוב הם פשוט מפריעים .
אני בן אחרי שתי אחיות, מה שבכללי גרם לי להתנהג ביותר "רכרוכיות" שגרמה לילדים אחרים לצחוק עליי, ולקרוא לי הומו בגיל צעיר יותר, מה שדרבן אותי לפנטז על גברים,מה שהוביל אותי להשלמה עם העובדה שאני הומו .
ניסיתי לחשוב על נשים בצורה מינית, אך זה לעולם לא סיפק אותי כמו הפנטזיות שלי על גברים .
אשמח לשמוע את עצתכם בנוגע לאיך אוכל לרכך את הקרקע לקראת המידע הזה, ואם בכלל כדאי לי לספר להם בשלב זה או בכלל .
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
20:43 22.05.10
|
אני בן 15 ואני יודע על המשיכה שלי לבנים מכיתה ד' אני יודע שאין לי בכלל משיכבה לבנות לא מפנטז על בנות ולא כלום
אני לא יודע מה ההשלכות של יציאה מהארון ודיי פוחד שהעולם שבחוץ לא יקבל אותי כמו שנאי מקבל את עצמי
ואם יש דרך לשנות נטייה מינית גם שאני דיי בטוח בה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
07:23 13.04.10
|
אם היא מוצאת חן בעינייך אני חוזרת על המלצתי הקודמת - קודם להתקרב אליה כדי להכיר טוב יותר וגם כדי שתהיינה הזדמנויות לדבר ביניכן על נושאים כמו מה דעתה כיום באופן כללי לפני שאת מדברת באופן אישי. למשל להציע ללמוד ביחד או ללכת לסרט או לבילוי אחר כדי שתהיינה הזדמנויות להכיר יותר. ברגע שהנושא האישי עולה בעקבות הכרות יורד הסיכוי להלם.
כפי שציינתי קודם לכן בכל יציאה מהארון (מרצון או סכנת הוצאה כפויה)- צריך לקחת בחשבון את יכולתך לעמוד בהשלכות (כלומר אם את יכולה זה דבר אחד, אם את לא יכולה זה דבר אחר).
בנוסף אל תשכחי שאת בגיל ההתבגרות, וזה בדיוק הגיל בו מתנסים לא רק באהבות אלא גם באהבות חד צדדיות, בהתמודדות עם דחיה, וגם בלב שבור, ומפתחים יכולת התמודדות.
את מספרת שאת נמצאת בטיפול - טיפול רלוונטי זה בהחלט מקום בו אפשר לבחון את היכולת שלך לעמוד בהשלכות וכן לעבוד על היכולת שלך להתמודד עם אהבה נכזבת (שימושי מאד בחיים הבוגרים...).
לצערי לא הבנתי מה משמעות ההמלצה "לזרום עם הזרם", כך שלא יכולתי להתיחס אליה.
שיהיה בהצלחה!
|
|
|
טל קרויטורו
עובדת סוציאלית קלינית M.S.W טיפול וייעוץ טרנס וגיי פרינדלי
ת"א והרצליה 054-5890465
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
12:09 09.04.10
|
תודה על המידע הנוסף, התשובה לבת 17 שונה במקצת מטבע הדברים מתשובה לבת 13 למשל.
אני חושבת שניתן לזהות כאן שתי שאלות שונות.
הראשונה היא איך מכירים מישהי בכלל
השניה היא מה קורה כשמאוהבת במישהי ספציפית בפרט
בנוגע לשאלה הראשונה האפשרויות בגדול הן:
א. לפגוש במישהי במסגרת של הקהילה (מסיבת נשים, בר לנשים, פורומים לנשים, אתרי הכרויות לנשים, קבוצה חברתית של ארגון הנוער הגאה, פעילות במרכז הגאה וכן הלאה). אם יש צורך או רצון שאפרט למשל על ארגון הנוער הגאה או על המרכז הגאה אל תהססי לשאול.
ב.לפגוש במישהי שהינה מחוץ לארון וכך לדעת
ג. להיות בעצמך מחוץ לארון ולראות מי מתחילה איתך
ד. לא לדעת מראש - לפנות בעדינות ולפי התשובה לדעת.
בנוגע לשאלה השניה -
יש האם לפנות ויש איך לפנות. האם לפנות קשור כמובן גם לרגשותייך כלפיה, אבל מכיוון שאתן באותה כיתה זה צריך להיות קשור גם לשיקולים שלך של האם היא עשויה לספר לאנשים נוספים על פנייתך, ואם כן האם את יכולה/מעונינת להתמודד עם ההשלכות. אני מציינת זאת כי בפרט בגילאים שלך (מבחינת מגורים עם ההורים) ובפניה למישהי מאותה כיתה הרבה פעמים הסוגיה של קשר כן או לא קשורה פעמים רבות גם לנושא של יציאה מהארון כן או לא ובאיזה עיתוי (בכיתה ומשם גם לבכלל).
בנוגע לאיך לפנות - אם ידוע לך שהיא מבולבלת כמוך, סימן שיש לך קשר ראשוני איתה/יש לכם חברים משותפים, כלומר יש קצה חוט ליצירת קשר. את יכולה ליזום יותר פעילויות משותפות (לימודים/יציאות/מפגשים משותפים) ואם את מרגישה שיש התקרבות ואמון ביניכן את יכולה לספר לה על עצמך ולראות איך היא מגיבה.
מה דעתך?
|
|
|
טל קרויטורו
עובדת סוציאלית קלינית M.S.W טיפול וייעוץ טרנס וגיי פרינדלי
ת"א והרצליה 054-5890465
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
14:40 12.08.09
|
הי נאור,
אני מכבדת את מודעתך ומותירה אותה בפורום.
לצידה, אני מרגישה צורך להביע את דעתי האישית, והיא שכל מיניות היא יפה ולגיטימית, ואין שום צורך להסתירה או להתכחש לה, אלא מתוך לחצים וסנקציות חברתיים, שעלינו כחברה להלחם בהם.
אני מזמינה הומוסקסואליים שמתלבטים לגבי יציאה מהארון, או בכל סוגייה אחרת, לשתף בפורום ולקבל עצה ותמיכה.
|
|
|
רוני פרישוף
פסיכולוגית קלינית בכירה
הירקון 179, תל אביב 054-6544985
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
18:08 18.02.09
|
תראי, יכול להיות שאת צודקת ושאני צריך באמת לעבוד על התחושה שלי ולשקם אותה... מה שבטוח זה שכמו שאמרתי ורונן הבין מיד, אני בנקודת פתיחה לא טובה וקצת אובד עצות. דילמה של יציאה מהארון? למי לספר ועד כמה? אולי זה שאני לא מדבר על דברים כל כך גוררת רכילויות שמצמיחות לי קרניים?...
לגבי המטפלים: אני לא יודע אם צריך לרדת לרמה של עדות שקר - יש תחום אפור רחב של חסך באינטגריטי ושל העדר אומץ לחלוק על קולגות ועל רופאים\מטפלים בכירים ממך.. גם אני הופתעתי כמוך לגלות ולשוחח לעומק לא עם מטפל אחד ולא שניים שמגמגמים באופן מביך כשמאמתים את דעתם האובייקטיבית מול חוות דעת קודמות, עד כדי כך שאני נאלץ לחקור אותם שתי וערב א-לה דרמה משפטית כדי לסחוט אמירה או תובנה ברורה כלשהי... (דבר שאני ממילא מאד לא אוהב לעשות ב"טיפול" - אלא שדוחקים אותי לקיר) ..ברגע שיש חוות דעת של בית חולים שחתומה עליה גם מנהלת מחלקה, לאף אחד אין אומץ לכתוב הפוך, על אחת כמה וכמה מטפלים שמכירים אותה אישית - וכמו שאת בטח מנחשת כולם מכירים את כולם, מקצועית ובדר"כ גם חברית, ומכל מקום גם יש פער בין מה שאומרים לי בעל פה לבין מה שנכתב ב"סיכומי פגישות" ב"חוות דעת" וב"מכתבים" (- והמרכאות בטח מבהירות לך איך אני חווה את הניירת הלהגנית - ). כאילו שמדובר כאן בתקדים משפטי מובהק שאסור לסתור, והגווארדיה לא מתעסקת בנפש האדם אלא באיזו אמת מדעית חד משמעית שהוכחה מכל הכיוונים וזיכתה את מנהלת המחלקה בנובל כפול.
אז אני לא יודע מה לחשוב ואיפה מוצאים את הצדיק בסדום, כי במדגם הלא מייצג שלי הוא איננו.
כרוניות של המחלה: את צודקת ואת רק מדגישה את גודל האבסורד - ששמים אותי תחת מטריה אחת עם ה"חולה" שמרייר במחלקה הסגורה ומדבר ג'יבריש עם רוחות רפאים... עם כל האמפתיה אליו ולעוול שמעוללת לו המערכת ונציגיה.
רונן - אתה מחזיר אותי לתחילת ההודעה הזו , אני באמת נוטה ומנסה להאמין למה שאתה כותב... רק שמדי פעם המציאות טופחת על פני , אני לא חי בוואקום... אבל נראה שאין דרך אחרת חוץ מלחשוב ככה, כמו שאתה מציע מניסיונך. אז תודה לך ותודה לדניאלה!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| מנהל | | | הודעה מקורית | | | תגובה | | | ללא תוכן | | | הודעה חדשה | | | הודעה עם תמונה | | | הודעה עם וידאו |
|
|
|
|
|