|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
08:01 26.05.12
|
שלום שיר,
חשוב מאוד שלא תתני לתגובה החרדה שלך להשפיע על הילד. חשוב שתדברי עם הגננות ותשמעי מהן את גירסתן לדברים ומה הן עושות כדי להגן על הילדים בגן, ואז קבלי החלטה, בהתייעצות עם משפחתך האם להשאיר את הילד בגן או לא. קחי בחשבון שאנחנו כבר בסוף השנה, וגם הוצאה טראומתית של הילד מהגן יש לה משמעות, אולי כדאי להניח לו לסיים את השנה בשקט כשהגננות יודעות שאת עם היד על הדופק ושמות לב.
מעבר לזה, מאחר ובנך לא מראה סימני מצוקה כרגע, הייתי מניחה לזה.
אני מאוד מציעה לך לנסות להרגע, כפי הנראה המקרה לא היה טראומתי עבור בנך כפי שהוא עבורך כרגע. אם תתנהגי בצורה חרדה מדי לידו את עלולה לגרום לכך שזה יהפוך להיות טראומתי עבורו, למרות שכרגע זה לא.
|
|
|
סמדר ריינר
פסיכותרפיסטית
רמת גן 052-3693493
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
15:46 25.05.12
|
פרופ' יודסין תודה רבה!
אני כעת נימצאת במעקבי אולטרסאונד בהדסה הר הצופים אצל ד"ר דן ולסקי. באותה יחידה נמצא גם פרופ' יגל , שטרם ראה אותי. לגבי MRI מוח עוברי , ביצעתי לפני כשבוע וחצי ואני ממתינה לתשובה בימים הקרובים.
בנוגע לאקוגניות המעי (שאובחנה בביה"ח סורוקה באותו שבוע בו נבדקתי בהדסה), באופן מפתיע למדי , ד"ר דן ולסקי שלל את הממצא הזה ולטענתו המעיים תקינים.
נותרו רק שלוש אבחנות ששתיים מהן רואים באולטרסאונד: קשת אאורטה ימנית שאולי נובעת מקיום מיקרודופליקציה על הזרוע הקצרה בכרומוזום x. (צ'יפ גנטי).
אבחנה נוספת שאחריה נעשה מעקב אדוק הוא קיום CCAM או סיקווסטרציה באונה תחתונה של ריאה ימנית. ממצא זה הולך וקטן ועומד היום על 21*17 מ"מ (לפני שלושה שבועות גודל הממצא היה 28*26 מ"מ). לדברי ד"ר ולסקי, הממצא הזה יהיה קיים בכל מקרה לאחר הלידה גם אם ימשיך לקטון. כמו כן צויין בפניי שקיימות מגבלות לאולטרסאונד, שלעתים מקשות על הערכת מהות הממצא עקב גדילת העובר והמקום שהוא תופס ברחם.
על פי ניסיונך במקרי CCAM או סקווסטרציה לאחר הלידה, האם תוכל לייעץ לי בשאלות הבאות :
1. האם בניתוח יהיה צורך להוריד את כל האונה התחתונה בריאה הימנית, גם אם הממצא תופס רק חלק קטן מהאונה ?
2. איזו "מצוקה" יכולה להתעורר בתינוק עקב הממצא הריאתי מיד לאחר שיוולד?
3. כיצד אוכל לדעת באילו בתי חולים קיימת הערכות מיידית ל"מצוקת ילוד" הנובעת מ- CCAM? האם אצטרך ללדת בבית חולים עם מכשור מיוחד לצורך היערכות ל"מצוקה" בתינוק?
4. האם הלידה יכולה להיות רגילה לדעתך?
אני מתגוררת בב"ש, וביה"ח סורוקה הוא הנגיש לי ביותר, אולם אם יש לך המלצה לביה"ח אחר אני כמובן אשקול זאת ואברר פרטים נוספים.
תודה רבה!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
15:14 25.05.12
|
שלום שיר,
קדום כל כדאי מאוד לנסות להרגע כמיטב יכולתך. משהו בסיפור נשמע לי מוזר, כי לא ברור לי איך נודע לאותה אם שבנך בכה במשך 40 דקות. מהילד שלה? איך הילד יכול דעת כמה זמן זה 40 דקות? בכל אופן, אחרי שתירגעי, נסי לדבר עם בנך על המקרה, לשאול אותו האם קרה לו שהיה בשירותים עם אותו הילד, ואם קרה שם משהו לא נעים. יכול להיות שהילד לא ירצה לספר בהתחלה, זה בסדר גמור, חשוב להגיד לו שאם קרה או חלילה יקרה לו משהו כזה, חשוב לכם שהוא יספר לכם, אתם לא תכעסו ותעזרו לו. מעבר לזה כדאי להגיד לו שהגוף שלו הוא ברשותו, ומותר לו להגיד לא אם מישהו רוצה לגעת בו או להפשיט אותו וזה לא נעים לו.
מעבר לזה שימי לב, האם יש סימני מצוקה אצל הילד, קושי בשינה, באכילה, האם הילד עצבני או עצוב או שיש התנהגות אחרת שונה מהרגיל, חזרה להרטבה וכו'. אם הכל כרגיל אצל הילד שלך, אז מעבר לשיחה שהצעתי אין צורך כרגע לעשות דבר, מלבד כמובן לדבר עם הגננות על האירוע ולוודא שוב איך שומרים עלי הילד שלך כשהוא בגן ואיך מעדכנים אותך בדברים.
|
|
|
סמדר ריינר
פסיכותרפיסטית
רמת גן 052-3693493
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
08:14 24.05.12
|
שלום ליהי,
נשמע לי שהבן שלכם במצוקה מאוד מאוד קשה, ואתם, אולי מכוונות טובות חושבים שזה משהו שנובע סתם מעקשנות. אבל ילד שלובש שחור ואומר שהוא רוצה שיהיה לו יום רע, זה ילד שמאותת על מצוקה ולא רק עושה לכם דווקא. זה הרבה יותר עמוק מזה. ממה נובעת המצוקה אני לא יודעת, זה לא אומר שאתם לא בסדר, אבל יכול להיות שכרגע אתם לא מבינים אותו בצורה מדוייקת שעוזרת לו.
אני מציעה לכם לפנות בדחיפות לאיש מצקוע.
|
|
|
סמדר ריינר
פסיכותרפיסטית
רמת גן 052-3693493
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
18:49 19.05.12
|
שלום ניר.
טוב שפנית לכאן, מפני שבאמת אין טעם להחזיק כל כך הרבה מצוקה בנשמה ולהישאר איתה לבד לאורך זמן ממושך כל כך. למקרא דבריך הרגשתי כאב גדול, ודאגה. אתה נשמע כמו מישהו שהחליט לסיים הכל, ויהי מה. הגעת למבוי סתום, והתחושה שאתה מתאר היא שאין לך מוצא.
רצוי במסגרת מתאימה להרחיב איתך את השיחה, לנסות ולהבין יותר מה עובר עליך, ואיך אולי בכל זאת ניתן לשנות את המצב. ממליץ לך מאד לנסות ליצור קשר של שיחות אינטרנטיות עם מתנדבי ארגון ס.ה.ר. (חפש באינטרנט - www.sahar.org.il), שמציעים שירות כזה. אפשר גם לנסות ליצור קשר טלפוני עם ארגון ער"ן. כמובן שרצוי מאד להתחיל טיפול ובשום אופן לא להישאר לבד.
מעבר לתגובה הראשונה לדבריך, בקריאה נוספת הבנתי שעל אף המצוקה שאתה מתאר, ייתכן שחוסר היכולת שלך להמשיך לתת לדברים להתנהל כפי שהם אולי מסמן שינוי כיוון - יציאה לדרך חדשה. ייתכן מאד שהסבל שאתה סוחב מחייב אותך לפעול, ולשנות את חייך דווקא לטובה. סבל הוא לעתים קרובות גם גורם שדווקא מדרבן אותנו לעשות דברים שבסופו של דבר ייטיבו איתנו.
מקווה בשבילך שיום אחד תוכל להביט לאחור ולראות את הדרך - את המסע החדש שיצאת אליו אל עבר עתיד אחר. אתה מוזמן לשתף אותנו במצבך, בהחלטות שתקבל ולעדכן אותנו על המסגרת הטיפולית שתמצא לעצמך.
שיהיה בהצלחה,
|
|
|
דניאל זק
פסיכולוג קליני מומחה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
17:20 19.05.12
|
זה לא מובן מאליו, והרבה אנשים חושבים שזו תכונה מולדת. העובדה לאמיתה היא שהמרפאות לטיפול מיני מלאות בכאלו שאינם מצליחים לקיים יחסי מין מענגים וסובלים מצוקה רבה סביב הנושא.
זה די דומה לרכיבה על אופניים - קיום יחסי מין אחרי שנות ניסיון אינו דומה לפעמים הראשונות. לידע ולחינוך המיני חשיבות רבה. איני מבין לאיזה מחסום בושה אתה מתכוון. יש הבדל רב בין חשיפה פיזיות לבין חשיפה רגשית. רבים נחשפים במערומיהם (כפי שאתה מתאר זאת), אך לא בהכרח רגשית.
|
|
|
ד''ר רפי חרותי
מומחה ברפואת שיקום ומטפל מיני מוסמך
שלמה המלך 103, ת"א 03-7441004
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
19:31 18.05.12
|
|
יהיה לך קל יותר להבין ולקבל את התופעה אם תראי בה ביטוי נורמלי וטבעי למצוקה הקיצונית שבה היית שרויה. אין הבדל עקרוני בין תסמיני מצוקה קיצונית ותסמיני חרדה - ההבדל היחיד הוא שאדם החווה תסמינים שכאלה ללא סיבה, כביכול - אם משום שאינו מודע לקשר או שאינו נותן לגיטימציה לתחושותיו - בטוח שיצא מדעתו ועלול ליפול לספירלה ללא תחתית של "להילחץ מהלחץ". אם את עדיין מוטרדת מכך, פני למספר שיחות אצל פסיכולוג קליני המטפל בחרדה בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית. בהצלחה!
|
|
|
ד''ר חיים היילפרין
פסיכולוג קליני, מנהל השירות הפסיכולוגי בבאר יעקב.
ליצירת קשר: 052-2533683 או 08-9281224
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
22:00 17.05.12
|
שלום בני,
מיעוט אכילה הוא רק אחד מהסמפטומים של הפרעת אכילה.
האם קיימות התנהגויות אחרות כמו: עיסוק רב בספורט ופעילות גופנית, המנעות מארוחות משפחתיות? עיסוק מוגזם בגוף ובמראה?
גם אם אינה יורדת במשקל זה עדיין לא שולל קיומה של הפרעת אכילה.
האם ניסיתם לברר אתה , לשאול אותה, מדוע אינה אוכלת?
יתכן ומעוט האכילה מבטא ירידה במצב הרוח, ומעיד על מצוקה או משבר אותו היא חווה, ולאו דווקא הפרעת אכילה.
ממליצה לכם לשאול אותה כיוון שבוודאי משהו קורה לה , לא ברור לאיזה כוון , אך הפסקת האכילה/ מעוט אכילה הוא סמפטום למשהו.
כדאי לקחת אותה גם להתייעצות עם תזונאית , במידה ואינכם רגועים ויש החמרה במצבה ממליצה לפנות לפסיכולוג על מנת לאבחן את מצבה..
|
|
|
אפרת לוי
פסיכולוגית קלינית מומחית
רח' פני הגבעה 20 רמת גן 050-6531632
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
20:16 16.05.12
|
אני כבת 30 לאחר 3 ניתוחים קיסריים, ניתוח אחרון באוגוסט 2011.
חשוב לציין, לא עברתי מעולם לידה רגילה
ניתוח ראשון 2003 עקב מצוקה עוברית
ניתוח שני 2005 עובר גדול וראש גבוה
ניתו השלישי עקב היסטורית הניתוחים
היסטוריה רופאית, הריון אחרון היה לאחר צינתור חצוצרות וכניסה להריון בעזרת השרית ביוץ.
בדוח ניתוח הקיסרי האחרון צוין כי היו הידבקויות קשות, והוציאו עד כמה שהיה ניתן.
לפני הריון האחרון היה לי התקן כ-4 שנים, התקן תוך רחמי רגיל.
לאחר ניתוח זה רציתי לעשות התקן אך למצער לא צלח מאחר ולאה היה ניתן להגיע לצוואר הרחם הנרתיק היה צר וזה היה כואב ובלתי נסבל, גם לאחר טיפול שיגרום לגמישות המקום לא צלח התקנת ההתקן.
יש לציין כי מאז הלידה יש לי כאבי תופת בעת יחסי מין, הנרתיק ניהיה צר מאוד.
ברצוני לדעת מה יכולים ליהיות הסיבות לכך
אני מאוד רוצה לעשות התקן קשה לי מאוד עם הגלולות הם עושות לי רע ותופעות של הריון.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
16:01 09.05.12
|
שלום לך.
את מתארת מצוקה גדולה והצפה של רגשות - שלך ושל הקרובים לך ביותר. את רוצה הצלה מיידית ועזרה במצב שאותו את חווה כמצב חירום. אני בהחלט יכול להבין את התחושות שלך ואת ההרגשה שכבר אי אפשר יותר לסבול.
אני ממליץ לך לפנות למוקדי חירום של טיפול נפשי בבתי החולים, או אפילו להרים טלפון למוקד של ער"ן (תוכלי למצוא את המספר באינטרנט). בכל מקרה, אני חושב שהמסגרת המתאימה ביותר לטפל בבעיות שאת מעלה היא במפגשים פנים אל פנים, ובעזרה מתמשכת לאורך זמן שחורגת מהיכולות של הפורום הזה.
מקווה מאד בשבילך שתוכלי, את בעצמך או הקרובים לך, למצוא לעצמך טיפול נפשי מתאים, ובהקדם.
חזקי ואמצי!
|
|
|
דניאל זק
פסיכולוג קליני מומחה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10:04 08.05.12
|
תודה רבה על התשובה.
מתי הזמן האופטימלי לתזמון לידה?
אני אחרי ניתוח קיסרי בעברי כך שאני מבינה שזירוז אינו אופציה והייתי מעדיפה להמנע מניתוח קיסרי נוסף. הםא קריטי או שניתן לעקוב אחרי מוניטור ואולטרסאונד ואם לא מזהים מצוקה ברורה להמשיך לסחוב עד להתפתחות לידה?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
09:53 08.05.12
|
|
בהנחה שהמוניטורים תקינים, אין חשש ככל הנראה למצוקה חריפה, אך ללא ספק העובר מצוי במצוקה כרונית המתבטאת בגדילה הנמוכה. יש צורך במעקב מדוקדק על מנת לתזמן מועד יילוד אופטימלי.המילה מצוקה אולי מפחידה משהו, אך הכוונה היא שהשיליה לא מספקת לעובר את כל צרכיו באופן אופטימלי...
|
|
|
פרופ' ישראל מייזנר
מומחה בעל שם עולמי באבחון מומים בעוברים
האחים ליטוינסקי 6, רמת גן 03-5347980
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21:54 06.05.12
|
|
שלום רב.בני בן הארבע החל בשבוע האחרון למצוץ את חיתול הבד שישן איתו או את השמיכה במידה ואין חיתול.יש לציין שנגמל ממוצץ לפני 8 חודשים והגמילה עברה יחסית בסדר.ישן גם בגן בצהריים ללא חיתול ולא ידוע לי על תופעת המציצה בגן.האם להסביר לו לא לעשות זאת?לתת לתופעה לחוף?והאם זה מעיד על בעיה או מצוקה כלשהי?אודה לתשובתכם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
14:43 02.05.12
|
שלום זהבית,
כפי הנראה מתוך כוונות טובות יצא שעשית ההיפך ממה שכדאי. כי אם היא בוכה ומייד מקבלת תשומת לב, הבכי רק יגבר.
חשוב לנסות לא תשומת לב כשאת מבינה שהבכי הוא ללא מצוקה אמיתית. פשוט להתעלם. אל תדאגי לא ייגרם לה נזק נפשי. חשוב שתהיי עיקבית בכך ולא תישברי גם אם היא בוכה המון זמן. היא מנסה אותך.
מצד שני כן חשוב לתת לה תשומת לב וחיזוקים חיוביים על התנהגויות בוגרות וחיוביות שאת רוצה לחזק.
אני הייתי אומרת לה שכשהיא בוכה ללא סיבה את לא יכולה לעזור לה, וכדאי תרגע ותדבר יפה, ומאותו רגע לא מתייחסת לזה יותר.
בהצלחה.
|
|
|
סמדר ריינר
פסיכותרפיסטית
רמת גן 052-3693493
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11:14 29.04.12
|
|
ודאי שניתן ואף רצוי לעשות צעדים לקראת התנהלות מאוזנת מבחינה תזונתית, ללא בולמוסים, עם גמילה ממשלשלים, שבסופו של דבר גם יסייעו בהתמודדות עם הפגיעות והנזקים השונים לגוף ולנפש. המטרה של צעדים כאלו היא להשיב לחיים איזון ובריאות ולהפחית את ההשפעות המזיקות של הפרעת האכילה. מבחינה משקלית השאיפה היא להיות בטווח של משקל תקין, ובכל מקרה לא לתת למשקל להיות מה שמנהל את החיים (כפי שהוא כנראה עושה כיום). טיפול מתאים הוא כזה שבהיבט התזונתי עוזר לאזן את האכילה ולעקוב אחרי ההשפעות של בחירות כאלו ואחרות, ובהיבט הרגשי עוזר להתמודד עם שאלות של ערך, של ויסות ושל התמודדות עם מצוקה רגשית לא רק בזירה של הגוף והמשקל.
|
|
|
לירן רוגב
פסיכולוג קליני, מטפל בתחום הפרעות אכילה, הפרעות מצב רוח, וקשיי ויסות רגשי.
דיזינגוף, תל אביב 054-3000312
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
17:50 27.04.12
|
שלום רב,
אני בת 68 עם המון בעיות אורטופדיות אוסטאארטריטיס שני מפרקי ירך מושתלים גם הכתפיים כואכות מאד והגב התחתון התחיל מאד לכאוב לי בזמן הליכה ברך שמאל כואבת ומרגישה מין נימול וחולשה בברך ואחר כך אני מרגישה שהיא מתקפלת ואז אני מרגישה מצוקה מאד גדולה מה אני אמורה לעשות בדחיפות?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
16:45 22.04.12
|
נשמע שהבעיות שאת מתארת גובות ממך מחיר מאד כבד, פוגעות בתפקוד הבסיסי שלך, ואני מתאר לעצמי שמעוררות מידה רבה מאד של מצוקה. הפרעות אכילה יוצרות פעמים רבות סוג של מעגל שלילי בו ככל שיש יותר בושה יש פחות תפקוד ויותר הסתגרות, יותר עיסוק באכילה ויותר בולמוסים, עוד יותר בושה ותחושות שליליות וכך הלאה. הדרך לשבור את המעגל הזה הוא באמת דרך טיפול מתאים, לרוב כזה שכולל גם טיפול פסיכולוגי וגם טיפול תזונתי.
איני יודע למה את מתכוונת כשאת אומרת שאינך יודעת דבר על הפסיכולוגית. בחירה של אנשי טיפול צריכה לקחת בחשבון את המומחיות שלהם בתחום זה של הפרעת אכילה. מעבר לכך, הדרך הכי טובה היא לבדוק ולהרגיש מה קורה בטיפול, ולשוחח על כך ישירות. אם יש קושי לעמוד בהוצאות הכספיות, ניתן לבדוק מה קופת החולים שלך מציעה (רובן ככולן מציעות טיפולים נפשיים מסובסדים עם צוותים המתמחים בהפרעות אכילה), או לעשות השוואה בין מטפלים שונים ולבחון אם יש טיפולים שתוכלי לעמוד בהם. בהצלחה.
|
|
|
לירן רוגב
פסיכולוג קליני, מטפל בתחום הפרעות אכילה, הפרעות מצב רוח, וקשיי ויסות רגשי.
דיזינגוף, תל אביב 054-3000312
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
13:12 22.04.12
|
שלום דניאלה,
אני שומעת שיש לך בן מוכשר, שמצליח בתחום האקדמי שבחר לעצמו.
הדאגה שלך מובנת. פחות ברור אם בנך עצמו חווה מצוקה, מחסור ודאגה לגבי מצבו החברתי והזוגי. כמו כן קשה לדעת ממכתבך הקצר מה הרקע למצבו, יכולות להיות הרבה מאד סיבות חוץ מאספרגר.
הכי חשוב להמשיך לשדר אהבה וקבלה ללא תנאי. דאגות ולחץ, כמה שהם טבעיים ומובנים, עלולים לשדר חוסר קבלה. יחד עם זאת, בעדינות כדאי להסב את תשומת הלב שנושא השיחה השתנה, או שבן השיח מרגיש מיצוי של הנושא. זאת, כדי לפתח מעט מיומנויות תקשורתיות וחברתיות.
לא ברור האם אתם מנהלים שיחות בנושאים אישיים. לפני שמציעים לפנות לאיבחון וטיפול, כדאי שתהיה תשתית של יכולת לדבר על נושאים קצת יותר אישיים. למשל דרך שאלות לשלומו, התעניינות במצב רוחו, בעיסוקי הפנאי וכו'. אולי במשפחתכם פחות רגילים לדבר על תחושות, רגשות, יחסים וקשיים, ואפשר לפתח את זה בהדרגה, גם דרך מתן דוגמא אישית. לאט לאט תוכלי לקושש עדויות עד כמה טוב ונוח לו בחיים, ואם יש משהו שאולי מפריע לו. את עניין הטיפול אפשר לאמר בצורה רגישה כמו "אתה מוכשר ומצליח מאד בתחום המדעי, ולכל אחד יש אזורים שקצת פחות נוח לו בהם, והוא יכול לקבל קצת עזרה". אם תבחרי בעצמך לקבל יעוץ או הדרכה, תוכלי גם לאמר לו את זה כמתן דוגמא אישית.
בהצלחה,
|
|
|
רוני פרישוף
פסיכולוגית קלינית בכירה
הירקון 179, תל אביב 054-6544985
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
20:42 16.04.12
|
|
אח חדש נולד לילדה בת 4. אני מניחה אך לא יודעת בוודאות אם יש קשר לכך, אבל הילדה עושה פיפי במיטה לפני שהולכת לישון. היא ערה לגמרי ועושה זאת בכוונה. כנראה למשוך תשומת לב, כאות מצוקה או בדיקת גבולות. כיצד להתנהג ולהתייחס לכך
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
13:17 15.04.12
|
שלום לך,
אני לא חושבת שיש קשר בין הולדת האחות לשתלטנות. אני חושבת שהילדה משדרת מצוקה, וייתכן שהשטלתנות היא חלק מזה. יכול להיות שזה שילוב, מצד אחד חסרה לה תשומת לב ומצד שני אולי חסרים גבולות. צריך לטפל בשני הדברים. למשל להקדיש לה זמן איכות לבד איתך ללא אחותה, ומצד שני, לא לתת לה לנהל אותך. אם תעשי את זה נכון, זה אמור לעזור לעניין השתלטנות גם עם החברות. בעניין עצמו, כפי שציינתי קודם, חשוב שלא תתערבי. יכול להיות גם שמצוקה שלה נובעת ממקורות נוספים ולכן חשוב שתהיי קשובה אליה ותנסי להבין טוב יותר, למשל דרך ציורים או דרך מה שהיא אומרת מה קשה לה.
|
|
|
סמדר ריינר
פסיכותרפיסטית
רמת גן 052-3693493
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
16:09 14.04.12
|
כיום יש אחוז גבוה יותר של נערים/גברים הסובלים מהפרעת אכילה, יחסית לעבר.
( אך עדיין רוב הסובלים מהפרעות אכילה הן נשים).
ראשית, הייתי מציעה שיעבור בדיקות אצל רופא משפחה על מנת לבדוק מה מצבו הפיזי. כיוון שאתם מתארים ירידה בסממנים הפיזיים.
יתכן ואתם צודקים והוא מקיא , הרבה פעמים בולימיה מלווה בהסתרה והכחשה של החולה.
נסו לדובב אותו, להביע את דאגתכם, יחד עם מסר ברור שהוא זקוק לעזרה.
יתכן והוא עסוק בגוף/בגדילה שלו/ בזהות המינית (נושאים שהרבה נערים בגילו עסוקים בהם)יתכן שהוא חש מצוקה ומבטא אותה דרך הפרעת האכילה. מדובר בהשערה בלבד .
אך מה שברור, שהתנהגותו של בנכם מבטאת קושי רגשי.
ניתן להפנות אותו לטיפול פסיכולוגי או לפנות למרכז לטיפול בהפרעות אכילה ישנה רשימה המצורפת באתר.
|
|
|
אפרת לוי
פסיכולוגית קלינית מומחית
רח' פני הגבעה 20 רמת גן 050-6531632
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
16:55 09.04.12
|
גל להרחבת ידע כללית!
חשוב לדעת שהסרת שיער בפנים היא משימה לא פשוטה בכל מכשיר גם בלייזר וIPL.
אסביר קצת על תהליך הסרת השיער בselctif : כדי להבין לעומק כיצד ניתן להסיר שיער באולטרא סאונד - בפרט וע"י קני אור – לייזר/IPL ככלל חשוב להבין את כיצד צומח השיער שלביו השונים, מחזורי צמיחת השיער.
כל שערה בגופנו עוברת את שלושת השלבים הבאים של מחזור הצמיחה של השיער:
אנגן (Anagen)- הקטגן (Catagen)
וטלוגן (Telogenלשלבים אלה יש השפעה חשובה על תהליך הסרת שיער באמצעות טכנולוגייתלייזר IPL אפילציה ואולטראסאונד:
קטגן וטלוגן הם שלבי מנוחה.
בנוסף קיימים מספר מחזורי צמיחה לכן יש לעשות את סך כל הטיפולים על פני כ 18 חודש וזאת בכדי להגיע למקסימום הסרת שיער כ80% ז"א יש להתמיד ולהקיף את כול מחזורי השיער וזאת בכדי ל"תפוס" את השערה בשלב האנגן- שלב בו השערה מחוברת לשורש ורק בשלב זה הסרת שיער יעילה כאשר היא נעשית ע"י מטפל/מטפלת מיומנים.
מקווה שהסבר זה יתן לך נקודת מבט רחבה יותר לפני שאת/ה נותן עצה " אם את לא רואה תוצאות להפסיק מייד".
כן שיעור יתר גורם מצוקה רבה לבנות רבות ורק מי שמתמידה לאורך זמן תראה תוצאות
של דילול של כ80%.
לגבי "שיטת גלי קול שמבהילה את השערה"
במכשיר SELECTIF PRO להסרת שיער ידית ההפעלה משמשת כמתמר בה נוצרים גלי האולטרא סאונד
מתמר הוא מכשיר הממיר אנרגיה ממקור אחד, לצורת אנרגיה אחרת ומעביר אותה למטרה :זקיק השיער . המתמר הופך אותות חשמל לגלי אולטרסאונד קולט את החזרי גלי הקול והופך אותם בחזרה לאותות חשמל-כמו באפילציה העובדת על אנרגיה חשמלית
אפילציה עדיין בשימוש ולא בהכרח משאירה סימנים.
דבר נוסף שחשוב לדעת ישנם אנשים המגיבים טוב יותר למכשור שונה לדוגמה מי שלא הגיבה לליזר והגיבה לIPL והפוך .הדבר נכון גם לאולטראסאטנד ואפילציה,
מנסיוני כ90% ממשיכים בטיפול באולטרא סאונד וישנם מעט שמגיבים יותר טוב לאפלציה.
חשיבות מרובה יש לאבחון תשאול והתאמת המטופל מראש לסוג הטיפול היעיל לו ביותר וגם כאן בהתמדה!
|
|
|
אורית בן יהודה
קוסמטיקאית רפואית p.m.e - אורמדיקס
רחל המשוררת 33 פתח תקווה 054-9737070
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
17:44 08.04.12
|
גלית שלום.
לא ברור לי מה גרם לאירוע ההשתנקות. שמש וחום אינם סיבה מספקת, וודאי לא היה מגיב לטפיחות על הגב בשיפור. האם אכל משהו קודם לכן? שיחק עם חפץ? השתעל? אני ממליץ לפנות לבדיקת רופא כדי להעריך את הילד ולחפש סיבה שגרמה לכך.
מתוך הנחה ש הוא עכשיו בסדר גמור, ללא חום, ללא הקאות ללא שיעול, ללא מצוקה נשימתית - נראה לי שאפשרי לחכות עד יום ג'.
כמובן, אם יש איזשהו סימן למשהו שאינו תקין, למשהו ששונה מהרגיל (חום, הקאות, אי שקט, חרחורים, קוצר נשימה, שיעול, הכחלה בפנים) - לא לדחות את התור עד ליום ג', ולפנות בהקדם לבדיקה.
בהצלחה.
|
|
|
ד''ר אבישי קרן
מומחה ברפואת ילדים, מאבחן ומטפל בהפרעות קשב וריכוז בילדים. אחראי מיון ילדים בית חולים מעייני הישועה
בית רופאים "גני-טל" חזון איש 56 בני ברק, קליניקה פרטית בצפריה (התאנה 248) 03-5795630
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
09:16 08.04.12
|
הי שירלי
חרדת זרים קלאסית אכן "אמורה" להופיע סביב גיל 10 חודשים אבל ישנם תינוקות רבים רבים בעלי רגישות יתר לאנשים ולמוקומות זרים וחדשים. לא מדובר בתופעה יוצאת דופן או מדאיגה. נטייה זו לרגישות אינה קשורה בד"כ להורים אלא לטמפרמנט ולרגישות. חשוב להמשיך לחשוף את התינוקת למקומות ולאנשים אבל יחד עם זאת להכיל את הרגישות שלה. אפשר למסור אותה לידיים של מישהו אחר אבל מייד לקחת חזרה כשמתחילה מצוקה, לשלב בין הרגישות שלה לרצונות שלך. הדבר לא מצביע בד"כ על נטייה עתידית ועם הזמן והתבגרות התינוק מתחיל הדבר להתאזן.
בברכה
דבי גרוס דולב
|
|
|
דבי גרוס דולב
מדריכה להתפתחות תינוקות- איבחונים ושיעורים פרטיים
בכל הארץ 052-8240914
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
13:37 07.04.12
|
שלום יעלי וחג שמח,
הבעיה העיקרית עם ההתמכרות לעישון היא התלות הרגשית ואם חושבים בצורה רציונאלית קל להבין שהיעדרות העישון מהחיים ומהגוף זה דבר נכון שיכול רק להועיל. בכל זאת וכמו בכל שינוי משמעותי בחיים חשוב שייעשה הדבר בשלמות רגשית ולא מתוך דחק או מצוקה. אני יכול לספר לך שאימי שכיום בת 73 הפסיקה לעשן אחרי 50 שנה בגיל 69 אחרי המון ניסיונות, אבל עשתה זאת בקלות ברגע אחד של החלטה. כששאלתי אותה מה הוביל אותה לזרוק את הסיגריות כך בלי קושי, בתקופה קשה מאוד שלנו במשפחה, כשאבי נפטר היא סיכמה במשפט אחד שעומד בבסיס מודל הגמילה שאני מנחה " בחרתי בחיים...".
שינוי תפיסה, זה המפתח להצלחה ונכון שהוא לא קל תמיד אבל בהחלט אפשרי בכל גיל, גם בגיל 70. כשמפסיקים לראות בסיגריה משהו מועיל, מרגיע או כל דבר אחר ומבינים שהסיבה היחידה לעישון היא החלטה מוטעית שנעשתה ללא מחשבה מעמיקה ושהקושי להיגמל קשור בהרגלי חשיבה ואמונות מוטעות, כל מה שצריך זה לסמוך על הגוף שיש בו את התבונה לחזור ולתפקד בדיוק כמו שנועד להיות מרגע הלידה. גיל 70 הוא גיל נהדר לחיות באמת, להגשים חלומות ולתת ביטוי ליכולות, לכישורים ולניסיון החיים כדי לעצב מציאות חיים נוחה, מעודדת ומתגמלת את עצמך במיוחד אחרי שנים של תלות וגם את כל המשפחה.
לשאלתך על המצב הבריאותי אחרי גמילה מעישון, אומר שלכולנו שאיפה ורצון לחיות חיים בריאים ויש לנו אחריות לברר, לבדוק ולטפל כאשר צריך ולכן עם או בלי קשר לעישון, חשבי איך לטפח את גופך ונפשך כך שתהיי מאושרת ותרגישי בריאה, חשבי על ההחלטה לא כאל "הפסקה של משהו טוב.." אלא כאל "התחלה" של חיים חדשים שיש בהם תקווה וסמכי על עצמך שלא משנה מה יהיה, תתמודדי עם המצב בהצלחה ואם צריך כמו תמיד תערבי גורם מוסמך שתוכלי לסמוך עליו שיעודד אותך להמשיך ולא לחזור לאחור ויעשה הכל כדי להפיג ממך דאגה.
יעלי היקרה, מגיע לך כל הכבוד ושתפתחי דף חדש בחיים. אל תהססי לפנות להמשך תמיכה אם תרגישי צורך בכך.
מאחל לך חג חירות שמח ושנים יפות עד 120.
משה
|
|
|
משה רוימי
מנכ"ל שאיפה מרכז גמילה מעישון והתפתחות
רפאל איתן 1 פ"ת 077-5350109
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
23:17 01.04.12
|
|
שלום רב. בתי בת שנה ושלושה חודשים, כחודש לערך יש לקטנה שיעול שהיה בהתחלה יחסית רצוף - כשבסוף צליל השיעול נשמעת מעין "נביחה" כסיומת לכל שיעול-בנשיפת האוויר בלבד ולא בשאיפה . תדירות השיעול פחתה אך הנביחה עדיין נשמעת בשיעול היינו אצל הרופאה שלנו שבדקה את הריאות שנשמעות לה נקיות בכל בדיקה- בכל מקרה מאחר והקטנה משתעלת עדין עם "נביחה" היא המליצה על המשך טיפול באינהלציה בוינטולין ומשאף פליקסוטייד- בוקר וערב.בשבוע האחרון מידיי בוקר על אף הטיפול הקיאה את בקבוקי החלב שלה לאחר שיעול קצר... הקטנה לא מראה סימני מצוקה נשימתית,המצב רוח שלה נהדר, התאבון חזר וגדל (אני מניחה שבעקבות הסטרואידים) אך עדיין יש שיעול ברקע אומנם לא כל היום, אבל פעם בשעה לפחות יש שיעול- הרופאה המליצה להמשיך בונטולין ובמשאף עד שתפסיק להשתעל לגמריי.ואמרה את אבחנתה שיתכן שמעברי הנשימה העליונים שלה מכווצים עקב עונת המעבר ויתכן והיא מאוד רגישה ואלרגית. שאלתי היא: כיצד נראה לך שיעול במשך חודש? האם יש צורך באמת להמשיך בטיפול בונטולין וסטרואידים? כיצד ניתן לדעת האם הילדה אסמטית?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
13:32 29.03.12
|
הי מרדכי,
איך נוכל לאבחן מקרה שכזה באופן נחרץ דרך האינטרנט?
על פניו נשמע שיש מצוקה מסויימת לגיד של שריר הארבע ראשי המרכזי. האם הכאב מופיע רק בישיבה כאשר הברך נמצאת לרוב ב 90 מעלות, או שמא גם בעת פעילות?
דיפ סקואט הוא התרגיל שאתה הכי לא צריך לבצע כרגע.
הייתי ממליץ על פשיטת ברך לפנים (רגל אחת מבצעת בכל פעם) עם משקל נמוך והרבה חזרות, או מיני תרגילים אחרים
גמישות (הבאת עקב לישבן) היא מכרעת כאן - ותוכל להעניק לעצמך פחות לחץ על הברך
|
|
|
חנן בן-עמי
שיקום גופני וטיפול בפציעות ספורט
האשל 11, רעננה. רחוב חד נס, רמת-גן 054-5577138
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
13:12 28.03.12
|
שלום רב.
יש לי אחיינית כבת עשרה חודשים. היא יונקת יחסית טוב, אבל זו התזונה היחידה שלה. כמה שניסינו אוכל אחר כמו פירות וירקות, מקסימום היא אוכלת כמות של שתי כפות (לוקח לה בערך חצי שעה לזה) ולא אוכלת יותר. היא מתחילה להשתעל ונראה שיש מעט מצוקה בבליעה, ביניקה זה קורה ממש בקושי.
היא עברה ניתוח לב לתיקון VSD ועדיין יש חור קטן, היא גם עם תסמונת דאון.
השאלה היא האם נראה שבעתיד היא תצטרך להסתייע בזונדה, או שיש מצב שדבר כזה יכול להשתפר?
זו שאלה שעלתה אצל אחת מהעובדות שעובדות איתי, שהיא אחות בבי"ח ומכירה אותה.
אשמח לשמוע דעה על כך, אם זה אופציונלי שהיא אכן תזדקק לכך.
בתודה רבה מראש,
מאיה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
14:45 27.03.12
|
בני בן השבועיים יונק בלבד.
לאחר הנקה, החלפת חיתול, עוד הנקה קצרצרה וזמן עירות שנמשך הכל יחד כשעה אני מניחה אותו במיטה שהוא מנומנם.
הוא הופך עירני יותר לאחר שהנחתי אותו במיטתו ושוכב בשקט כ - 5-10 דקות.
לאחר מכן הוא בוכה כ - 2-3 דקות.
לזר זה אולי נשמע קורע לב אבל זה לי זה נשמע כמו בכי של התאמצות להירדם ולא בכי של מצוקה.
לאחר מכן נרדם לשעתיים וחצי-שלוש.
האם אני עושה נכון שאני לא מרימה אותו אלי להרגעה ונותנת לו לבכות כ - 3 דקות לבד במיטתו עד הירדמות?
האם זה מקנה לו הרגלי שינה עצמאית או שמוקדם מדי לדבר על זה?
תודה!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
18:00 23.03.12
|
הי נטע,
התרוממה לי לא גבה אחת אלא שתיים!
איזה סיפור משונה..
כל אדם רשאי וצריך לקבל הסבר על האבחנה הרפואית המשוערת, על אבחנות אלטרנטיביות, על מהות הטיפול הרפואי הניתן לו ועל סיכונים ותופעות לואי אפשרויות. בודאי ובודאי כשמדובר בנערה. (ולא משנה כרגע איזה סוג של טיפול זה).
כללים אלו מעוגנים ב"חוק זכויות החולה" (1996)
קיבלת שיעור לחיים, ומעתה תדעי להבא לבקש מידע מפורט על ההתרשמות והטיפול, על אלטרנטיבות ועל סיכונים, מכל מטפל אליו תפני במהלך חייך.
מן הסתם, הרופא התרשם שהסיבה לתאבון המוגבר הוא מצב נפשי כמו מצוקה סמוייה או חרדה. לא ברור על סמך מה הוא הגיע להתרשמות זו, ואילו כלים עומדים לרשותו. עדיף שהיה משתף אותך בהתרשמותו ומפנה אותך להמשך בירור אצל פסיכולוג, או אצל פסיכיאטר המומחה לבני נוער, ואולי גם לנוירולוג כדי לבדוק אם יש לך קושי בקשב ובריכוז.
הרישום של כדורים נוגדי דכאון בקלות כה רבה, מבלי לחשוב יחד עם המטופל אם זה מתאים, ומבלי להציע חלופה, כמו טיפול נפשי, הוא מקומם.
חשוב לי לציין שכדורים נוגדי דכאון וחרדה ממשפחת ssri (מאיצי סרטונין) הם המצאה גאונית, שהקלה ואף הצילה את חייהם של רבבות בני אדם! אין כל רע, ויש אף הרבה טוב, בטיפול כזה, גם בקרב האוכלוסיה הנורמטיבית ובמצבים לא חמורים במיוחד. אך יש דרך ותהליך מסודר כדי לודא את הצורך בהם, ולקבל את הבנת והסכמת המטופל.
אנא התחילי את התהליך מחדש, עם רופא זה או אחר, או עם איש מקצוע אחר (כמו דיאטנית).
ובעניין התאבון המופרז, בכל מקרה כדאי לחשוב אם יש לזה רקע נפשי כזה או אחר (גם צמיחה והתרגשות חיובית יכולה להגביר תאבון). אם כן, עזרה מקצועית בטח יכולה לעזור.
בהצלחה!
|
|
|
רוני פרישוף
פסיכולוגית קלינית בכירה
הירקון 179, תל אביב 054-6544985
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| מנהל | | | הודעה מקורית | | | תגובה | | | ללא תוכן | | | הודעה חדשה | | | הודעה עם תמונה | | | הודעה עם וידאו |
|
|
|
|
|