|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
08:23 24.05.12
|
שלום לך רותי
לחולה שקיבל התקף בשל שימוש בסמים-דהיינו היה טריגר ברור להופעת ההתקף,יש סיכוי קטן יותר להופעת התקף לעומת זה שההתקף הגיע מתוך 'שמים כחולים'.
יחד עם זאת,למי שהיה התקף יש סיכוי גדול יותר לקבל התקף לעומת זה שלא קיבל התקף מעולם.
כך או כך,צריך לעטוף באהבה רבה את אלו שעברו משבר כזה קשה ולאפשר להם להתאושש ולחבור חזרה לקהילה לחיים רגילים!
שירגיש טוב!
דר חרמון
|
|
|
ד''ר יעקב חרמון
רופא בכיר מומחה בפסיכיאטריה
הרצל 43 ׳מרכז רפואי הרצל׳ ראשון לציון 050-5252552
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
23:03 21.05.12
|
גדי שלום,
המצב באמת קשה ומורכב. ברמה פרקטית יתכן ושווה לשקול יעוץ פיננסי כדי לתכנן את החיים בהווה וגם לגבי העתיד. בנוסף, ללא ספק אתמם זקוקי להרבה תמיכה ועידוד של המשפחה. חשוב שתבינו שהתמודדות עם משבר פיננסי כולל בטוחו לא קר אובדן של כספים אלה גם אובדן של אורך חיים מסויים, אובדן של דברים מהנים שעשיתם בעבר, אובדן של מעמד חברתי מסויים, תחושה של חוסר מסוגלות לעזור לילדים ועוד. מצב זה מלווה בתחושות של בושה, תסכול, רגשות אשם, ייאוש וכו'. לכן, אתם זקוקים לסביבה שתומכת, מחזקת, מעודדת ומנחמת. יתכן ובייעוץ פיננסי תקבלו רעיונות שלא חשבתם עליהם שיכולים באיזה שהו אופן לשפר את המצב.
נסו לא לשים תוויות כגון "עלובי החיים", זה לא משפר את המצב אלא רק מוסיף יותר רגשות שליליים. גם בהשוואות מול הסביבה אתם תמיד תפסידו לכן, נסו להימנע מהשוואות. נסו לא להסתכל על אחרים. תתרכזו בלעזור לעצמכם ולא לדרדר את מצבכם הנפשי שנפגע גם כך עצם התמודדות עם המשבר.
שמרו על הכוחות הנפשיים,
חזקו ואמצו, לבי אתכם!
בברכה,
|
|
|
ד''ר אירנה נתנאל
פסיכותרפיסטית מוסמכת Ph.D CBT
"מיינד קליניק" מרכז לטיפול מתקדמים שד' דוד המלך 1 תל אביב 03-6962733
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
06:37 21.05.12
|
תתרגל נשימה והתבוננות בנשימה.
בהתחלה תתבונן בתנועה הטבעית של הנשימה בלי לאלץ אותה. אחר כך תעמיק.
שאיפה ארוכה נשיפה ארוכה.
אתה יכול לתרגל בשכיבה על בולסטר (כרית ארוכה לאורך הגב) ושמיכה מתחת לראש להגבהה.
המדיטציה תחזור אליך בשלב מאוחר יותר.
בהצלחה !
|
|
|
פסי פייג
מייסדת ומנהלת המרכז ליוגה הוליסטית
רח' וודג'ווד 4, הר הכרמל, חיפה 04-8375472
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
20:58 20.05.12
|
|
תאונת פגע וברח-שבר ארובת העין-מאז אינני יכול לתרגל-אינני מסוגל להתרומם מעל זה זה הפך ממדיטאציה לעדות להפרעה מה לעשות?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
22:00 17.05.12
|
שלום בני,
מיעוט אכילה הוא רק אחד מהסמפטומים של הפרעת אכילה.
האם קיימות התנהגויות אחרות כמו: עיסוק רב בספורט ופעילות גופנית, המנעות מארוחות משפחתיות? עיסוק מוגזם בגוף ובמראה?
גם אם אינה יורדת במשקל זה עדיין לא שולל קיומה של הפרעת אכילה.
האם ניסיתם לברר אתה , לשאול אותה, מדוע אינה אוכלת?
יתכן ומעוט האכילה מבטא ירידה במצב הרוח, ומעיד על מצוקה או משבר אותו היא חווה, ולאו דווקא הפרעת אכילה.
ממליצה לכם לשאול אותה כיוון שבוודאי משהו קורה לה , לא ברור לאיזה כוון , אך הפסקת האכילה/ מעוט אכילה הוא סמפטום למשהו.
כדאי לקחת אותה גם להתייעצות עם תזונאית , במידה ואינכם רגועים ויש החמרה במצבה ממליצה לפנות לפסיכולוג על מנת לאבחן את מצבה..
|
|
|
אפרת לוי
פסיכולוגית קלינית מומחית
רח' פני הגבעה 20 רמת גן 050-6531632
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
17:21 17.05.12
|
שלום הגר,
ראשית צר לי על מה שאתם עוברים. לך, כאשתו, בוודאי ובוודאי לא קל לראות כך את בעלך, במצב שמעיק עליו בטח מאוד.
כל הכבוד לך שאת רגישה ורואה את ההתנהלות שכנראה נובעת מאותו מתח בו הוא שרוי. סביר להניח שכרגע הוא טרוד ועסוק בעיניין העבודה, אם יהיו פיטורין- נקווה שלא - המצב יצריך רגישות עודפת מצידך, ידוע כי פיטורין הם אחד המשברים הקשים, אבל לא משבר שאי אפשר לעבור אותו. כאן בדיוק הניסיון האמיתי, בו את תוכיחי לו איזו אשה תומכת את. כאן הוא צריך אותך. גם אם לא יהיו פיטורין בוודאי זהו משבר לדעת כי אינך בטוח במקום עבודתך, מכל סיבה שהיא, שמקום העבודה הוא ארעי יתכן, שהקריירה לא בטוחה והפרנסה לא מובטחת. כל אלו הם השלכות של המצב- שבוודאי משפיעות עליו ביותר.
לגבי שאלתך- אני חושבת שאם הוא אדם שפחות נוח להיפתח, ופחות אוהב לדבר- כדאי שתגידי לו שאת פה עבורו לכל פעם שירצה לדבר, שאת פה עבורו להקשיב לו ולהיות איתו יחד במה שהוא עובר. זה הכל. הוא יודע שאת שם וזה מה שחשוב. מעבר לזה השתדלי פחות לדרוש ממנו בימים האלה כדי להקל עליו, קפה טוב או טיול יחד תמיד יכולים לסייע :)
אני בטוחה שתעברו יחד את התקופה הלא קלה הזאת. אני מאמינה שדלתות שנסגרות בפנינו, סופן להביא לכאלו חדשות, טובות יותר, שיפתחו. אמנם קשה אולי עבורו להאמין בזה עכשיו, אבל אם תצליחי להיות שם, תומכת וקשובה (ומרגיש לי שאת שם) את בוודאי תהווי משקל רב להתקדמותו לשם.
בברכת הצלחה רבה,
|
|
|
עדי בדיחי
עובדת סוציאלית M.A
052-5987445
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
13:46 14.05.12
|
שלום, אתם צריכים דחוף ייעוץ מקצועי, אני לא יודעת באיזו עיריי או מועצה אתם אך בדרך כלל עובדים סוציאלים כן מטפלים בנערים כמו אחיך. יש גם יועצת בית ספר או שירות פסיכולוגי של האיזור, אם אין פסיכולוג בתיכון בו האח שלך לומד אפשר לפנות למנהל השירות הפסיכולוגי ולבקש עזרה, וגם דרך משרד הבריאות וקופות חולים,יש מרפאות לבריאות הנפש שמטפלים במקרים של משבר, (לא מטפלים רק בחולי נפש, אל תדאג)
אל תרפה, תתעקש לפעמים צריך להתעקש עם הרשויות ואל תסתירו את האמת או תייפו אותה.לפעמים גם את זה עושות משפחות מתוך מבוכה ומעט בושה.
צריך עוד מישהו שיחזיק את המתח במשפחה ואת הקושי של האח שלך.
טיפול משפחתי גם לא יזיק כאן, ולפעמים הרווחה כן נותנת. אולי היועצת של בית ספרו תוכל לשמש כcase manager של הבעיה העכשיוית.
כל טוב, אל תוותר,
שלי ורדי
|
|
|
שלי ורדי
פסיכולוגית חינוכית מדריכה
הרואה 193,רמת גן 054-6228070
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
19:01 11.05.12
|
במקרה שלנו מדובר על פשיטת הרגל. אני לא אכביר במילים אבל במשפט אחד- הפסדנו הרבה מאוד כסף אחרי שקנינו מהחברה הנ"ל מטבח ולא קיבלנו כלום בתמורה, רק הרבה מאוד עגמת נפש.
אני כמובן לא לוקחת כלום בפרופורציה ומבחינתי חרב העולם ואין נקודת מוצא, בעלי לעומת זאת התעשת מהר מאוד וכבר פנה להזמנת מטבח חדש מחברה שהיו ערים למצב ואפשרו גמישות גדולה מאוד במחיר (למי שמתלבט, זה המקום).
פתאום הבנתי את כוחה של הזוגיות, כמה היתרון של השני מכפר על החיסרון של האחר, המשבר יכל להוביל אותנו להרבה מאוד חילוקי דעות, מרמור, עצבים אחד על השני (שלא בצדק) ואני כל כך מאושרת שזכיתי בבעל שכזה, שמסתכל על התמונה הרחבה ומבין שזה לא סוף העולם, שלכל דבר יש סיבה. בהזדמנות זו אני רוצה להגיד לו תודה ;)
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
14:20 06.05.12
|
שלום סתיו.
מצטער לשמוע על הדברים שאת כותבת: החבר מאכזב פעם אחר פעם, החברות התגלו כמזיקות, הכעס על העולם רק מתעצם ואת נשארת לבד. ההורים אינם משמשים לך כמשענת, ואינך נמצאת באף מסגרת של לימודים או עבודה. בדברייך משתקפים הבלבול והפחד בקשר לעתידך ובולטת תחושה של שליליות שצובעת את העולם בצבעים קודרים.
מלבד הצער שאני חש למקרא הדברים, הם גם מעוררים אצלי דאגה - את הולכת ומתבצרת בעולמך הפרטי, והולכת ונמנעת ממפגשים עם אנשים בעולם הממשי. על כן, העצה העיקרית שלי אלייך היא - אל תישארי לבד! נסי למצוא אדם שיהיה קשוב לך ולדבר איתו - בן משפחה, חברה, אפילו מכר רחוק שהרבה זמן לא דיברת איתו.
אולי כדאי לנסות ולהיעזר במסגרות שבהן תוכלי לתת ביטוי לתחושותייך ולזכות שם לליווי מתמשך, כמו במסגרת של טיפול פסיכולוגי. מצרף כאן גם פרטים על אתר של סה"ר- סיוע והקשבה ברשת - שם תוכלי להכנס לצ'ט פרטי ואנונימי עם אחד המתנדבים - www.sahar.org.il
לאחר כל זאת, רציתי גם להוסיף שמנסיוני האישי והטיפולי, לעתים דווקא תקופות של משבר מאפשרות לנו ללמוד להתנהל אחרת בעולם, ולהיחלץ למקומות טובים יותר בשבילנו. למשל: ייתכן מאד שהקשר הזוגי שבו היית נתונה הרבה זמן היה מזיק, וכעת, דווקא בזכות המריבה שהובילה לנתק מהבחור, ייתכן שתוכלי לצאת לדרך חדשה שבעתיד תתברר לך כהרבה יותר מוצלחת.
מאחל לך שיום אחד בעתיד יתברר לך שהפנייה שלך לפורום הזה סימנה את תחילתו של שינוי כיוון כללי, ושינוי שיהיה לטובה.
|
|
|
דניאל זק
פסיכולוג קליני מומחה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
16:40 05.05.12
|
איך? מה אני יכולה לעשות? התקשרתי אליו באחד הלילות השבוע מתוך משבר והוא סינן.. אמר שאין לנו מה לדבר.. שלחתי לו הודעה אוהבת ומתגעגעת..הוא לא ענה. הוא מתנהג כאילו שפגעתי בו, שבגדתי בו.. מעולם לא רציתי לעשות לו רע ואני לא מבינה על מה אני נענשית.
אני מבינה שהוא רוצה את השקט והניתוק כדי להמשיך הלאה, אבל נראה כאילו הוא הולך עם זה רחוק מידי..
כולם אומרים לי לתת לו את השקט, לא ליצור קשר, לתת לו להתגעגע.. פוחדת שיהיה מאוחר מידי.. מה לעשות? איך אני יכולה לגרום לו לתת עוד הזדמנות כשהוא אפילו לא מוכן לדבר איתי?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
16:21 03.05.12
|
שלום זיוה,
כל שינוי או משבר במשפחה יש לו מחירים. בודאי שלגירושין יש השפעה על הילדים, ובודאי שזה גורם נזק וגובה מחיר. מצש שני גם נישואים גרועים עושים נזק. ההגדרה "יתפתחו ככל הילדים" היא לא כל כך מתאימה, כי מצד אחד כן, בודאי, ומצד שני סביר להניח שיהיו קשיים. לכל הילדים דרך אגב יש קשיים, והם לא הילדים היחידים שהוריהם מתגרשים.
לגבי הגיל וכו', אני לא בטוחה שהשאלה שלך רלוונטית, ואני אגיש לך למה. כיוון שפרקטית, אתם למעשה כמו גרושים בהמון מובנים, יש תקופות שאבא לא בבית, וגם כשהוא כן, לא נשמע לי שאתם מתנהלים כמו זוג נשוי. אז השאלה אם להתגרש או לא ומתי לא נראית לי כל כך רלוונטית, אלא זה יותר עניין של הגדרה רישמית של הכרה שלכם במציאות, זה מה שתכל'ס קורה בין כה וכה. לכן מהבחינה הזו, דווקא עדיף להתגרש, כי אז האמת גלויה ואפשר להתחיל להתייחס אליה ריגשית.
ואז צריך לספר לקראת העזיבה של האב, רצוי שניכם ביחד. צריך להסביר לילדים שאתם לא מסתדרים (הם שמים לב לזה כבר הרבה זמן, תהיי בטוחה), ולכן אבא עוזב את הבית. זה לא קשור אליהם, הם לא אשמים בזה, אתם אוהבים אותם כמו קודם, וגם רצוי להסביר מה יהיה הסידור מעכשיו, איך מתי ואיפה הם יראו את אבא וכו'.
|
|
|
סמדר ריינר
פסיכותרפיסטית
רמת גן 052-3693493
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
13:31 24.04.12
|
|
נראה לי שהצילום ישן ואיכולו לא טובה. אם הפציעה מלפני 3 שנים, השבר מחובק ונותרו רק הגבלות בתנועה ללא כאבים, אני מעריכה שלא ייתפרק כלום. בעתיד הרחוק - מוקדם לומר, ייתכן ויהיו גם כאבים אבל לא בטוח בכלל.
|
|
|
ד''ר יונה יניב
כירורגית של היד, סגנית מנהלת המחלקה לכיר' של היד בי"ח שיבא
מדיקס, רח' שיטרית 6 הדר יוסף ת"א -מרכז הספורט. או אסותא רמת החיל טל. 03-7645440 03-6482333
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
17:45 23.04.12
|
שלום.
לפני כ-3 וחצי שנים קרתה לי תאונה שבעיקבותה ניזוק המרפק דיי קשה ונישבר. בוצע לי ניתוח פלטינה ו 9 ברגים לאורך הזרוע משני צידי המרפק כולל המרפק. היום לאחר ההחלמה אני עם מיגבלה בכיפוף ויישור של היד וכמו כן מיגבלה של פורנצייה וסופינציה. בביקורות שאני עושה מידי פעם נודע שהשבר כבר היתחבר ללא בעיות מיוחדות מלבד המיגבלות שאיתם אשר ככל הניראה כל חיי.השאלה שלי היא האם כל עוד אני מישתמש ביד לעבודות פיזיות למיניהם (שביניהם גם קשות) ולא חש כאבים כלל יש סיבה לדאגה? האם משהו יכול להיתפרק? האם זה עלול להשפיע בעתיד הרחוק עומסים שכאלה?
תודה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
13:30 22.04.12
|
שלום יעקב.
OCD בד"כ מתבטא במחשבות אובססיביות טורדניות ובביצוע פעולות כפייתיות-טקסים חוזרים. OCD יכול להיות מאוד מגוון ולהתרחש בשטחי חיים רבים כמו נקיון וזיהום, סדר ובדיקות, מיניות, תוקפנות, ומחשבות כלליות. לעתים לא מופיע באופן קלאסי מחשבות אובססיביות וכפייתיות אלא רק אחד מהם.
היפומאניה פירושה מצב-רוח מרומם, פעילות-יתר, מיעוט שינה, שטף דיבור שיכולות לנבוע מהפרעות במצב-רוח כמו הפרעה דו-קוטבית וכן עקב השפעה תרופתית של נוגדי-דכאון.
לאור התיאור שלך ממליץ לשקול המשך מעקב פסיכיאטרי, יכול להיות שכדאי תחת פיקוח פסיכיאטר לנסות ל"להתנקות" מתרופות ולראות מה קורה, ייתכן כי מצוקתך נובעת גם מגורמים אחרים כמו תנאי סביבה, אישיות, משבר חריף. יש צורך בהערכה כוללת.
בהצלחה
|
|
|
ד''ר אהוד רוזיצקי
פסיכיאטר מומחה, טיפולי CBT, חוות-דעת, רשיון הפנוזה
רחוב שמעון פרס 33, מרכז פרס נובל, ראשון לציון 054-9988824
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
20:36 15.04.12
|
|
שלום, אני בת 19 וסובלת מחרדה חברתית קלה. בנוסף, יש לי הרבה בעיות מתלוות המקשות על חיי ותפקודי היומיומי. רוב ההתנהלות שלי, לצערי הרב, תלויה בתגובות של אנשים סביבי ומה הם חושבים אלי. אני בעיקרון אדם חברותי, אין לי בעיה להכיר אנשים חדשים, אבל לטווח קצר, כלומר אם מדובר ביצירת קשר לטווח קצר, עם אדם שככל הנראה לא אפגוש עוד, או שיהיה לי איתו קשר קצר מועד( לדוג') אז אני אתחבר ללא בעיה ואהיה אני עצמי. קשה לי להודות בזה, אבל אני מאוד מושפעת מדעתם של אנשים ואיכפט לי מה הם חושבים אלי( בייחוד אם מדובר בדברים רעים). אני עדינת נפש ונחמדה, וכולם לא מפסיקים להגיד לי את זה, ולפעמים אני מתחילחה לחשוב שאין בי דבר מעבר. בקרב חברותי הקרובות אני אדם רעשני, שמדבר( אפילו הרבה) ולא מפחד להביע דעה ולעמוד על שלו, אני פשוט מרגישה בטוחה, ובקרב אנשים זרים יותר, אני מתכנסת בתוך עצמי. אנשים נוטים לפרש זאת שאני אדם שקט, חסר עמוד שדרה, ולא באמת מצליחים להכיר אותי( והכי כואב לי שלפעמים אפילו לא מעונינם להכיר אותי ונוטים להתחבר לאנשים יותר מוחצנים). תמיד היו לי בעיות עם עצמי, חוסר ביטחון, חוסר אמונה בחלק מהיכולות שלי, ביישנות ונחמדות יתר. עברתי משבר קשה לארחונה וזאת הייתה אחת התקופות הקשות ביותר בחיי. נכנסתי למסגרת( לא צבא- לימודים) שנאלצתי להכיר בנות חדשות, ופשוט נשברתי! התנתקתי והתפרקתי. החברות שלי תמכו בי ללא סוף, והצלחתי לעמוד על הרגליים- ולמרות הקושי והעצירות שהרגשתי בתוכי, הפגנתי משהו שונה( במאמצים רבים) וכן התחברתי ולא למעט בנות. אני מאוד רוצה לשנות את זה, ולהתגבר על זה. ושאלתי היא איך אדם יכול להשלים עם עצמו? לאהוב את עצמו כמו שהוא? לכבד ולהעריך? ושלא יהיה לו איכפט מה חושבים עליו. חייבת לציין כי האפסורד בדבר שאני בחורה שמחמיאים לה הרבה מכל הבחינות. ואני שונאת בעצמי את התכונה שאני אדם טוב ונחמד. חברות שלי אומרות לי שזה דבר טוב ושאין הרבה אנשים כאלה- אבל אני תמיד רציתי לשנות זאת, ופשוט להיות כל דבר אחר- פרט למה שאני. וכאשר יוצא לי לדבר עם מישהו אז הוא תמיד אומר לי כמה שכולם אוהבים אותי ואיזה מקסימה אני...אבל תמיד קשה לי לאמין לזה. למרות שאומרים לי שאני יפה מאוד כל הזמן איני מאמינה ואיני מרגישה כך...אני יודעת שזה משהו שצריך לבוא מבפנים- וזה פשוט לא מגיע!!! אני מרגישה שברגע שאני לא אוהבת ומעריכה את עצמי אז גם אחרים לא יכבדו ויעריכו אותי- וזה נכון. התסכול הכי גדול שלי, שלפני תחילת הלימודים עכשיו כן עשיתי שונוי, והביטחון העצמי שלי עלה, וכישוריי החברתיים ומאז התחלתי ללמוד הכל ישתנה- לרעה! אני רוצה קצת להשתחרר, להביע את עצמי יותר בקרב אנשים ולא לפחד להביע דעת נגד בעת עימות. סליחה על החפירה, פשוט הדבר מקשה ומעיק עלי מאוד והייתי חייבת להוציא ולקבל עצה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
18:08 13.04.12
|
שלום רב
סבתי בת ה- 84 נפלה לפני כשלושה ימים בביתה והיא סובלת משבר באגן. לציין כי היא עברה אירוע מוחי קל יחסית לפני כחודשיים ובעקבותיו ישנם קשיי יציבות. היא נבדקה בבית החולים בבדיקות: סיטי, צילום רנטגן ושוחררה כעבור יומיים הביתה. בהוראות הטיפול שניתנו לבני המשפחה היו הוראות סותרות מצד אחד לוודא שתשכב במיטה, מצד שני לאפשר לה לשבת ואפילו לדרוך על הרגל אם היא מסוגלת.
מאז שחרורה היא נמצאת או במצב ישיבה על כיסא גלגלים/ כורסא מתכווננת, או במצב שכיבה. כל הזזה שלה כרוכה בכאבים עזים ויש חשש של בני המשפחה שהזזות ממצב שכיבה לישיבה ולהיפך עלולות לגרום לה נזק. שאלתנו- האם הזזות שציינו עלולות אכן לגרום לה נזק? השבר ממוקם בחלק הפנימי תחתון של האגן- אזור מפשעה שמאלית.
בנוסף, האם לא היה כדאי שתהיה לפחות לתקופה הראשונית בשיקום אורטופדי? אם כן למי עלינו לפנות בנושא? גם העובדת הזרה מתקשה מאוד להרימה ולסעוד אותה במצב זה.
ממתינים לתשובתכם בברכה
טל
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
04:12 06.04.12
|
שלום רב אני סובל מדיכאון מזה כ5 שנים לאחר aml.
אני גבר בן 25.
בהתחלה טופלתי על ציפרלקס לאחר מכן על פקסט ולאחר מכן על ויפאקס.
הטיפול בויפאקס עשה עבודה מאוד טובה אבל לאחרונה עברתי משבר בזוגיות
ומאז זה לא כלכך עוזר. לכן הפסיכיאטרית הורידה לי את המינון מ300 פקסט ל225 והוסיפה לי למוג'ין ומירו כנראה בגלל קשיי שינה.
יש לי מספר שאלות אשמח אם אתוכלי לענות עליהן:
1.לקחתי מירו פעם אחת חצי כדור וזה עשה לי ממש רעה לא יודע איך לתאר את ההרגשה אולי חרדה או חולשה אבל לא בדיוק זו לא הייתה סתם עייפות כמו כדור שינה אבל הרגשה ממש ממש לא טובה וזה בא כזה בבום. רציתי לדעת אם להמשיך לקחת את הכדור כמו שאמרה הפסיכיאטרית או שעליי להפסיק?
2.אני סובל מעצירות מזה כחודש לאחר שלקחתי וולבוטרין אבל הפסקתי כי כנראה זה עשה את העצירות. יכול ליהיות שפתאום הוייפאקס עושה לי עצירות. כי עד יום לא סבלתי מזה. הייתי אצל רופא משפחה פעמיים ואמרו שהכל תקין לאחר בדיקה. רציתי לדעת אם יש לך איזושהי עצה לגבי זה..זה קצת מייאש כל פעם לקחת נר גליצרין במיוחד שאני רגיל ליציאות מסודרות ונורמליות.
3.בקשר לטיפול: רציתי לדעת האם יש תקווה מבחינת הכדורים כי אני לא יודע אני חושב שכבר מיציתי את כל סוגי הכדורים לא? כאילו אין איזו בדיקה או משהו שאני יכול לעשות כדי לדעת מה מתאים לי? זה מאוד מייאש לחיות במצב כזה מה גם שאני סטודנט והדיכאון פוגע לי בלימודים.
יש לציין שעם הוייפאקס הייתה לי אחלה של תקופה אבל עכשיו אני לא יודע כנראה שזה הפסיק לעבוד. האם יש מצב בו תרופה פשוט מפסיקה לעבוד?
במשפחה אומרים אולי תחליף רופא? אני אישית חושב שהיא ממש טובה אבל לא יודע? מה את אומרת?
אשמח לתשובות על השאלות ואולי ייעוץ לפי דעתך וניסיונך.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
22:32 05.04.12
|
הילדה שלי בת 9.5 שנים .
מגיל 5 אנחנו הולכות לדיאטנית וגם לנטורופטית .
בבית יש מודעות גבוהה לתזונה נכונה ופעילות גופנית.
עצם היותנו גרים ביחידת דיור זמנית אצל הוריי היא מחפשת את הפיתויים באוכל ע"י גניבתו ואכילתו בסתר.
התפריט שלה מאוזן ובריא. כמות האוכל מספיקה לה - לפי התייעצות עמה .
עליי לציין שלפני כשנתיים היא עברה משבר שאביה לא התראה עמה תקופה ארוכה
דבר שגרם להתנחם באוכל ובעיקר מתוק. מאז היא עלתה במשקל באופן משמעותי.
כרגע אנחנו שוב מטופלים אצל דיאטנית מומחית לילדים . אני לא רואה שינוי אצלה ולצערי
האופטימיות שלי נעלמת ...
עתה גיליתי כמות שוקולדים ענקית שנאכלה על ידה והתגלה מאחורי המיטה .
אני שוקלת להכניס אותה לקבוצת שומרי משקל כשתהיה בת 10 .
אני חסרת אונים .. אשמח לקבל יעוץ / הכוונה שיאיר את פניי .
תודה מראש,
טלי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
09:01 01.04.12
|
אביבית יקרה.
אני שומעת בכמה קושי ומצוקה את נמצאת. פרידה של הורים זהו משבר מאוד קשה לעיכול וכל משפחה מתמודדת איתו באופן שונה טוב יותר או טוב פחות.
אני לא יודעת מה הסיבות בגללן ההורים החליטו להמשיך לחיות יחד בבית, אולי חשבו שזה יקנה לכם תחושה של משפחה, או שמסיבות כלכליות, לא יודעת. מה שברור הוא שזה מאוד מורכב ואת מרגישה את המורכבות על עצמך ונפשך. יתכן שהכעסים שרוחשים בבית הועברו אליך ואת נושאת אותם. (האם יש לך אחים?)
אני רוצה להציע לך לפנות לטיפול נפשי או דרך בית הספר, או באופן פרטי - כך תוכלי להבין יותר טוב את מיקומך בבית, להבין יותר טוב מה קרה לך מול אבא ואולי אפילו לשפר את הקשר איתו, ובעיקר לחלץ את עצמך מהתסבוכת הזו של הורייך שאת קלועה בתוכה וסובלת ממנה.
את מוזמנת להמשיך לכתוב בפורום. שיהיה בהצלחה. קרן
|
|
|
קרן בן הגיא
עו"ס קלינית, פסיכותרפיסטית.
לתיאום פגישה: 054-5572217
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
09:15 29.03.12
|
אז קודם כל אין צורך להתיאש....יש אנשים מקצועיים שיכולים לעזור לכם.
אנחנו אומנם לא פורום לסקסולוגיה ולכן לא אכנס לתשובה מפורטת...אך מה שחשוב לי לומר לך זה שהסתגרות לא תורמת ליחסים שלכם...
נסי להסתכל על זה כעל משבר חולף ודברי איתו על מה שאת מרגישה.
מצאי את הזמן הנכון ואת המילים המתאימות ושתפי אותו מבלי להאשים או להטיל אחריות רק עליו.
חשוב לתקשר בזמן היחסים וכמובן גם מחוץ ליחסים. זה רק יכול לתרום.
ליעוץ נוסף אני מזמינה אותך לפנות לפורום סקסולוגיה.
בהצלחה!
עדה
|
|
|
עדה מורג
מאמנת אישית לזוגיות ולמערכות יחסים
054-5772286
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
16:31 20.03.12
|
שלום לך
אני לא הייתי בוחרת במצלמה נסתרת כדי לעקוב אחר בן הזוג כי זה יכול לייצר משבר אמון שאין חזרה ממנו, (חשבי מה את היית מרגישה לו זה היה הפוך מכל סיבה שהיא). אבל, בהחלט כדאי שתמשיכי לשים לב האם חלים בו שינויים בהתנהגות, בהוצאת כספים, בשיגרת היום וכו' בנוסף לכך דברי איתו על החששות שלך גם לגבי הקשרים שהוא מנהל דרך הפייסבוק, אולי הגיע הזמן שתקבעו גבולות חדשים בקשר הזוגי שלכם. נראה שעליו להבין שהוא כבר ראש משפחה ולא מתבגר.
תבדקי אם יש באפשרותכם לקבל עזרה / ייעוץ דרך הרווחה, בהחלט לא מומלץ ללכת למטפל שמכירים כי זה חוסם את הפתיחות כמו במקרה שלכם, וחבל!
בהצלחה
גלאי סיגלית ייעוץ זוגי
|
|
|
סיגלית גלאי
ייעוץ והדרכה בזוגיות ("מרתון זוגי")
אזור הדרום, ב"ש והסביבה 050-7682700
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
14:25 16.03.12
|
שלום לכן,
ברצוני להתייעץ לגבי בני שבקרוב יהיה בן 3. יש לו אחות בכורה בכיתה א' , ולפני שלושה חודשים ילדתי אחות קטנה וחמודה.
מדובר בילד חמוד ורגיש אשר נמצא במסגרת של גן פרטי (חצי יום).
התחיל לדבר לאחר גיל שנתיים,מאז מדבר יפה וברור.
לפני כשלושה שבועות-חודש הילד התחיל לגמגם. זה התחיל במילה אחת בתוך משפט כמו "אני רוצה ממממממשחק" או "אאאאני ..." וכו'. לאחרונה המצב החמיר ובני מתקשה להוציא מילים מפיו ,מאמץ את עיניו, וברגע שהוא רואה שאינו מצליח להוציא מילה -הוא בוחר לשתוק.... .המאמצים שלו להוציא משפטים מהפה הם כ"כ גדולים שהוא פשוט מעדיף לדבר פחות או להגיד מילים בודדות ללא משפט או לעיתים הוא בוחר להצביע על משהו אם רוצה או לקחת אותנו ביד ולהראות....
הגננת בגן גם שמה לב לכך,אך טוענת שבגן הוא יחסית כן מדבר,למרות שהיא בהחלט שמה לב לשינוי.
אנחנו ההורים מנסים לתמוך בו ולהקשיב לו ולא להעיר לו על כך. הבעיה היא שנראה לנו שאי אפשר להתעלם מכך ובטח לו לתת לו לבחור לא לדבר.
אנו חושבים שמדובר באישזהו משבר בעקבות לידת האחות הקטנה.אנו מניחים שהילד מביע איזושהי מצוקה משום שנדחק הצידה כי הוא כבר לא הילד הקטן במשפחה...ומעצם העניין אולי מקבל קצת פחות את תשומת ליבנו...
כיצד לנהוג?
תודה לכן
מיכל
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21:35 15.03.12
|
שלום טל
בגידה תמיד קשה לעיכול, היא תמיד מייצרת משבר שעשוי להוביל לפירוק הזוגיות אך לא בהכרח, ולא תמיד. חשוב לזכור שתמיד קיימת הבחירה האם למקד את המחשבות בהתנהגות הרסנית ולא מקדמת, או לזכור שיש לשני הצדדים מה להפסיד ולמרות הקושי לבחור באומץ נטול אגו לטפל בקשיים עם מבט קדימה אל עתיד זוגי טוב יותר, וזאת לא קלישאה אם בוחרים להתמודד אז אפשר להרוויח זוגיות עמוקה יותר ואף טובה יותר מקודם.
אני מציעה שתפסיקו להאשים אחד את השניה, אין בזה כל תועלת מקדו את תשומת לבכם במחשבה מה אתם רוצים להשיג מהיום והלאה. דווקא מפני שאת אוהבת אותו המאמץ כדאי. מכיוון שההתחלה תמיד לא קלה, אני ממליצה שתפנו לייעוץ זוגי.
בהצלחה
גלאי סיגלית
יועצת זוגית דרום
|
|
|
סיגלית גלאי
ייעוץ והדרכה בזוגיות ("מרתון זוגי")
אזור הדרום, ב"ש והסביבה 050-7682700
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21:43 13.03.12
|
|
אני בת 26 והתחתנתי לפני כשנה עם אהוב ליבי מזה 4 שנים. הייתה לנו זוגיות מדהימה שנגמרה בחתונה מטורפת אשר יום לאחריה מסיבה שאינה ברורה לי, וכנראה לא תהיה ברורה לי אף פעם, חוויתי משבר לא צפוי. מעין דיכאון. כל כך התביישתי בתחושות שלי, הרי כולם תמיד מספרים שאחרי החתונה יש היי מטורף והכל נראה ורוד ושמח והאהבה בשיא, שלא סיפרתי לאף אחד שאני מרגישה לא טוב. ובעיקר לא סיפרתי לבעלי. היינו בתקופה מטורפת, עברנו לגור בעיר חדשה, הוא התחיל עבודה חדשה והכל התערבב וקרה כל כך מהר ובכל המקום הזה לא מצאתי את עצמי, הפסקתי לעבוד, עברנו לעיר בה לא היו לנו חברים והייתי בודדה. במקום המוזר הזה, שיש לציין שאני כלל לא מכירה, מצאתי את עצמי משוחחת עם בחור שהיה לי איתו קטע בעבר ונשארנו בקשר טוב. לשנינו אותם תחומי עניין והשיחות בינינו תמיד היו טובות. לאט לאט הקשר הלך והתהדק. הסתגרתי בחדר, לא דיברתי עם בעלי, תקפתי אותו כל אימת שהוא שאל למה אני כל הזמן בחדר. התחלנו להיפגש, באחת מהפגישות התנשקנו. ידעתי שמשהו דפוק קורה, ידעתי שאני מאבדת אחיזה עם המציאות אבל לא הצלחתי לעצור את זה. הוא היה האדם היחיד שהרגשתי שאני יכולה לדבר איתו שהבין אותי. הייתי לא אני. אחת הפגישות אף התרחשה אצלו בבית ואמנם לא שכבנו ועצרתי את זה רגע לפני כי הרגשתי זוועה, אבל המצב האינטימי נשאר חרוט בראשי. בעלי שהבין שמשהו לא בסדר, עקב אחרי וגילה את כל השקרים וההתחמקויות. הוא התעמת איתי, ואני במקום להודות הכחשתי. לקח לי הרבה זמן לקחת אחריות אמיתית. הלכנו לטיפול זוגי, נתקתי את הקשר עם הבחור, מצב הרוח שלי השתפר. אבל כל פעם שאני חושבת שהמשכנו הלאה קורה בינינו איזה פיצוץ. אני מרגישה שהוא לא באמת יכול לסלוח לי ואני מפחדת שלא נתגבר על זה בחיים. אני כועסת עליו אם הוא שואל אותי מי התקשר אלי או מי האנשים שאני חברה שלהם בפייסבוק (מרגיש לי שהוא חודר לי לפרטיות שהוא לא סומך עלי, על אף שאני יודעת שיש לו את כל הזכויות לזה). האם זה אופטימי מצידי לחשוב שכששני אנשים אוהבים זה את זה ורוצים להישאר ביחד הם יוכלו להתגבר על הכל? איך אני יכולה להסביר לו שמה שקרה לי, יכל לקרות לי רק באותה תקופה לא טובה ורק עם אותו בחור ספציפי? אני יודעת בלב שזה לעולם לא יקרה לי שוב. ואני צריכה את בעלי לצידי יותר מתמיד, דווקא עכשיו, שהוא יתמוך ויבין ויקבל אותי על חולשותיי וימצא בליבו את כוח לסלוח. אני באמת מאמינה שאחרי החתונה חוויתי סוג של דיכאון ולא התמודדתי איתו טוב. אבל התחזקתי מאז ואני רוצה באמת שנמשיך הלאה. יש לנו כל כך הרבה דברים טובים ובמשך כל השנים האלו הייתה לנו זוגיות נפלאה ואני לא יודעת איך לגרום לו לסמוך עלי שוב.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
07:46 13.03.12
|
שוב שלום,
לדעתי, לא כדאי להעביר ילד לגן אחר רק לחדשיים. עד שיתרגל לגן החדש הוא יצטרך לעזוב. זה משבר לילד, ואין טעם בכך.
|
|
|
ד''ר יוכי בן-נון
מנהלת
בי"ח מאיר, כפ"ס 054-4807441
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
14:52 12.03.12
|
שלום דנה,
את מקשרת את העובדההילד גונב לכך שאת לא נותנת לו כסף לבזבוזים. אך לא בטוח שזו התמונה המלאה. יכולן להיות שהילד מבקש מממך הרבה כסף ואחר גם גונב, כי בעצם אולי היה רוצה ממך משו אחר, אולי יותר מהזמן שלך, אולי התייחסות אחרת, אני לא יכולה לדעת.
בעניין הכסף אני ממליצה לך להקציב לו דמי כיס שבועיים ושהוא יסתדר איתם איך שהוא רוצה ויעשה את החישובים שלו.זה יכול לחסוך חלק מהויכוחים.
לגבי העניין הריגשי שאולי קיים מאחורי הגניבות, הייתי מנסה לבדוק, האם יש משהו שקשה לו מבחינה ריגשית. למשל האם מרגיש שחסר לו זמן איתכם ההורים, האם מרגיש יש לו אחים קטנים שמקבלים יותר פינוק וחום ממנו וממנו רק דורשים כיוון שהוא גדול כבר, האם הו אמרגיש שמתייחסים רק ללימודים שלו או מאוכזבים ממנו בגלל לימודים או מסיבה אחרת ולא מתפעלים ממנו כמו בעבר, או כמו מהאחים שלו, האם אולי אתם עובדים יותר כי הילדים יותר גדולים אך הו אמרגיש זקוק לכם עדיין יותר, האם יש סוג מסויים של משבר במפשחה שמשפיע על הפניות שלכם, למשל קושי בוזוגיות או חלילה מחלה של משיהו מהמשפחה, כל אלה ברים שעלולים להשפיע על מצבו ולגרום להרגיש שהוא מקבל פחות תמיכה ריגשית ממה שבעבר או ממה שהוא זקוק וכמובן שייתכנו דברים אחרים. עצם הדיבור על זה יכול לעזור גם אם לא תמיד יש איך לפתור את זה כרגע לגמרי.
בהצלחה.
|
|
|
סמדר ריינר
פסיכותרפיסטית
רמת גן 052-3693493
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
17:35 11.03.12
|
שלום רב,
בת 37 162 שוקלת 66.
עושה דיאטה שברובה מורכבת מחלבונים,
תפריט יומי מורכב מירקות, מגבינות עד 5 אחוז בכמות לא מוגבלת (אך נורמלית לחלוטין),בשר\עוף\דג טרי\טונה\ביצה אחת,שתי פירות ושלגון דיאטטי עד כ-50 קלוריות,3 כוסות דיאט קולה ושלושה ליטרים של מים.
אני מרגישה מעולה,לא עצבנית ושבעה כל הזמן,אין לי רגעי משבר.
רציתי לשאול מה דעתכם על המרכיבים היומיים,האם ניתן לרזות כך,והאם זה נכון כפי שנאמר לי שמומלץ לא לשתות חלב בכלל כי זה מעכב את הירידה במשקל.
מאד קשה לי לא לשתות נס קפה בבוקר ואחה"צ.
תודה רבה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11:52 11.03.12
|
שלום רב,
רציתי לשאול שאלה כללית הנוגעת לרישום ותיעוד של תרופות מסוג זה:
במידה וקיבלתי המלצה מפסיכיאטר לאחת מהתרופות הנ"ל, האם יש לי אפשרות לרכוש אותן באופן פרטי- וע"י כך להמנע מתיעוד שיופיע בתיק הרפואי שלי בקופ"ח? ( מנסיוני- כל תרופה שרכשתי עד עתה, מופיעה מיידית בתיק שלי בקופ"ח- כך בדקתי מרישומי האינטרנט...). כמו כן- האם יש פער במחיר ברכישת תרופה במרשם פרטי? ועד כמה הפער משמעותי?
אני במיונים לעבודה שבה אדרש לחתום על ויתור סודיות רפואית- ולקיחת תרופה ממשפחת ה ssr - תפסול אותי לעבודה. ( אע"פ שעד עתה לא לקחתי מעולם תרופות מסוג זה, ועתה- בעקבות משבר אישי- אני בטיפול פסיכולוגי, כשנאמר לי שייתכן ותרופות יוכלו לסייע לי-אך אני לא חייבת). אם לא היה תיעוד ורישום של קניית תרופות כאלו על ידי- הייתי מוכנה לנסות "יותר בקלות"- וללא פחד.
תודה על התשובות
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10:24 11.03.12
|
שלום נעמה,
מבינה לליבך.
טיול של שנה בעולם הוא ניתוק מכל מה שקורה בחיי היום יום בארץ, יש להביא זאת בחשבון.גם אם בליבו הוא מחזיק בקשר איתך הרי שהמסע אליו הוא יצא מזמן לו חוויות שונות ורבות, שאת אינך חלק מהן ,ולכן גם נשמע לך קר.לפי מה שכתבת הסכמתם להשאר בקשר ללא מחויבות. התרכזי בחיי היום יום שלך,צרי חוויות משלך,אין טעם לנסות ולנחש מה יהיה או לאן הדברים הולכים הרי איש אינו יודע באמת מה צופנים החיים. שנה זהו פרק זמן ארוך והכל יכול להיות.ראי בפרק זמן זה אפשרות להתקרב לעצמך, להכיר את עצמך טוב יותר, לבנות את עצמך.קחי הרבה אוויר לריאות ועם כל נשיפה שחררי את הרגשות ואותו. את גם יכולה לומר לעצמך בקול שבכל נשיפה את משחררת אותו לחוות את חוויותיו ואת עצמך לחוות את חייך שלך. הכוח של החיים הוא הכוח הגדול מכולם, כשאנחנו מנסים לשלוט בכוח הזה התוצאות לעיתים עגומות, תני לכוח הזה לעשות את שלו. אם נועדתם, החוויות שלו יחזירו אותו אליך בעוד שנה וכנ"ל לגבייך.תני אמון בכוח הזה ובכוח שלך.
|
|
|
ד''ר אורית צוקר
יועצת טיפולית
העם הצרפתי רמ"ג, קדימה חיפה. 052-2845474
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10:15 11.03.12
|
נעמה שלום,
את נמצאת בסיטואציה כמעט בלתי אפשרית, מצד אחד יש לך בן זוג שאת אוהבת וגם הוא אוהב אותך אבל הוא נסע לטיול שלו שמתאים לגיל ולסטטוס. את נשארת כאן ממתינה ואוהבת בעוד הוא מטייל מבלה ונהנה. את צריכה להבין שקשר מהסוג הזה לא באמת יכול להתקיים. בלתי אפשרי לצאת לטיול של שנה בחו,ל ולהשאר מחוייב לקשר בן 9 חודשים שנשאר כאן בארץ. את נמצאת בשיגרה ולכן זה טבעי שאת סובלת אך כמובן שלא כך המצב אצלו.
בסיטואציולת האלה הדרך הנכונה ביותר היא להפרד ולתת לכל אחד את החופש המלא לנצל את השנה הזאת עד תום. כשהוא יחזור אתם תוכלו לבחון אם אתם עדיין רלוונטיים אחד לשניה או שזה כבר ממש הסטוריה. ניהול קשר בשלט רחוק בגיל הזה ובסטטוס שלכם זאת משימה על גבול הבלתי אפשרית.
נצלי את השנה הזאת גם לעצמך, להנות לבלות ולהכיר אחרים כדי שתוכלי לבחון אם הוא מתאים לך כשיחזור.
בהצלחה,
דליה שוורץ - יועצת זוגית ואישית
|
|
|
דליה שוורץ
מאמנת אישית וזוגית
גורודסקי 31 רחובות 054-4220259
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| מנהל | | | הודעה מקורית | | | תגובה | | | ללא תוכן | | | הודעה חדשה | | | הודעה עם תמונה | | | הודעה עם וידאו |
|
|
|
|
|