|
- פורום איידס, HIV
- פורום איסוף דם טבורי, שימור דם טבורי, תאי גזע
- פורום אלימות במשפחה
- פורום אספרגר - PDD, חינוך מיוחד
- פורום אפילפסיה
- פורום בישול בריאות, מתכוני בריאות
- פורום הידרותרפיה
- פורום התפתחות הילד, התפתחות ילדים
- פורום טנטרה, מיניות
- פורום מחלות מין
- פורום מחלות ריאה בילדים, הפרעות נשימה
- פורום פוריות, פריון, הפריה חוץ גופית, IVF
- פורום פרחי באך
- פורום קוסמטיקה פרא רפואית
- פורום שיקום לב
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
22:51 25.05.12
|
היי ותודה ענקית על תגובתך!
אין לי מושג איך אותה אמא ידעה שבני בכה 40 דקות, שאלתי את הגננות אם זכור להם מקרה שבני בכה במשך זמן רב, גם הגננת וגם הסייעת אמרו שלא.
שאלתי את האמא מתי קרה המקרה, היא אמרה שלפני כחודש וחצי אך הוא סיפר לה רק אתמול בעקבות זה שהגננת תפסה את הילד נוגע בילדה קטנה בגן. (אין לי מושג מאיפה היא יודעת שזה קרה לפני כחודש וחצי, כי כמו שאמרת בנה קטן בשביל לדעת דברים כאלה) כך שאיני יודעת בדיוק מתי קרה המקרה עם בני. לאחר שזה התגלה לי נזכרתי שלפני כשבועיים בני עשה את צרכיו במכנסיים בגן, וישר עלה לראשי שאולי הוא לא הלך לשירותים כי פחד שהילד יגע בו שוב.
דיברתי עם בני ושאלתי אותו על המקרה, הוא סיפר לי שהילד הוריד לו את מכנסיו ונגע באיבר מינו, אני רוצה לציין שהוא לא סיפר לי את הדברים בפחד או בבושה, הוא דיבר כאילו הוא מספר לי על סתם "משחק בין ילדים". הסברתי לו בצורה רגועה שלא יסכים לאף אחד לגעת במכנסיו וכו'.
עד לרגע זה בני מתנהג רגיל ביותר [חוץ מהמקרה שעשה את צרכיו במכנסיים]
הבוקר כאשר המקרה נודע לי נכנסתי להיסטריה נוראית ובכיתי כל היום הוצאתי את הילד ישירות מהגן.
איך לפעול מעכשיו? אני ממש מפחדת לשלוח אותו לגן כרגיל.
אני מתנצלת על אורך ההודעה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
15:42 25.05.12
|
למיטל שלום,
יעודה של ילדתך הינו מספר 11/2 - זה אומר שהיא הגיעה לעולם להיות רגישה, נשית, פגיעה, עדינה, זוגית, מתחשבת, משתפת פעולה, מופנמת ועוד. ה 11 יוכל לבוא לידי ביטוי בבגרותה בהדרכה ורוחניות.
לגבי בחירת השם - חשוב שהאם היא זו שתציעה שמות לילדה וגם תאהב את בחירתה.
שי לי - הקו המרכזי יעוד - יכולות מאוד הרמוני. בית, משפחה, טוב לב, נתינה, נשיות, פשרנות. אך בחשיבה יושב מספר אינדיבידואליסט, שלא תמיד יאהב לראות את הנשיות והרכות הזו - זה נקרא "פחד מאיבוד שליטה". פחד להסתכל פנימה ולראות מי שאני אמורה להיות.
ענהאל - נוצרת מפה מאוד קונפליקטית לילדה כאשר היעוד מול היכולות מאוד דיס הרמוני - דבר העלול ליצור משברים בחיים, בעיה בבטחון העצמי ובגיבוש האישיות.
מציעה לחשוב על שמות נוספים.
היכנסי לאתר בשם "שם לי" וחפשי שמות במספר - 6 או 8. זה לא אומר שכל שם שתציעי יתאים למפה.
בהצלחה חנה
|
|
|
חנה עטיה
אסטרונומרולוגיה
חולתה 04-6915120
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
15:15 25.05.12
|
שלום אושרת,
את מוזמנת לעיין בעמודת שאלות נפוצות בתשובה העוסקת בפחדים אצל ילדים.
|
|
|
סמדר ריינר
פסיכותרפיסטית
רמת גן 052-3693493
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10:41 25.05.12
|
שלום רב, ביתי, בת 4. מפחדת מהתקהלויות אנשים ולא משנה איפה, בגן-כשיש מסיבות /פעילויות עם ההורים. כשיש ימי הולדת, היא לא מסוגלת להתקרב לאיזור ההומה ילדים, וגם בגלל המוסיקה הגבוהה והרעש. היא מפחדת מבלונים בגלל שהם מתפוצצים. ז"א, כל מקום שהוא הומה אדם ומלווה ברעש ובמוסיקה כמו מופעים וכו' הוא בלתי אפשרי להימצאותה שם. היא נלחצת ומתחילה לבכות.
מה עושים? איך מתנהגים במצבים כאלה? האם לנסות להסביר/לעודד ולנסות לקרב אותה למקום או לוותר ומראש לא להוציא אותה?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
09:33 25.05.12
|
הי ליזה ובוקר טוב,
אני מבינה את התסכול שלך. את מרגישה שעכשיו הכל קורס לך מול העיניים- ערכים שהאמנת בהם עד עכשיו, שקיימים בקשר, נראה שהם פתאום התפוגגו. את נשמע כועסת, פגועה, ועם זאת- אני רוצה שתנסי לקרוא את המענה שלי בנחת, ובפתיחות דעת. למרות הקושי.
אני אציג כמה נקודות:
1. נושא האמון- עוד לפני שניגע במה הוא צפה ומה זה עשה לך, למה מראש היתה לך את התחושה או למה עשית את הצעד- וחיטטת לו בהיסטוריה? האם מראש, את מרגישה, שנושא האמון ביניכם בעייתי? אני שמה לב שאת מאוד עקבית, מאוד יודעת מה קורה איתו בתחום ההיסטוריה של המחשב שלו ויש עיסוק של שניכם סביב זה, האם היא נמחקה, מתי היא נמחקה וכו'.
2. בגלל שהנושא כ"כ רגיש, הוא דואג לשמור את המצב בטוח, לא להלחיץ אותך ולא לעשות משהו שישובר את האמון ביניכם- ואומר לך שהוא איבד את הנייד או שחבר שלו גלש.
3. שוב, אמון- את לקחת צעד קדימה וביקשת לקחת את הטלפון לטכנאי ולהוכיח שאכן אין היסטוריה חשודה. האם זו זוגיות תקינה בעינייך? סוג של "אמא" שרודפת ובודקת כל צעד של הילד שלה..? הקבילי את זה למצב הפוך- הוא יקח אותך לפוליגרף כדי להוכיח שאת אומרת אמת. האם תרגישי בטוחה בזוגיות כזאת?
אני שוב, מבינה את הפגיעה שלך, אבל לפני שנכנסים להוכחות- מה קורה בתחום האמון ביניכם, עוד מראש? האם באמת יש תחושת ביטחון בקשר?
4. "קטע של גברים", אמנם יותר מנשים, אבל לא רק- גם נשים צופות בסרטים האלה, אבל מה שהסביבה מנסה להגיד לך, שגברים באמת נוטים לזה יותר.
5. הגדרת בגידה- אם מראש את מגדירה צפיה בסרטים מהסוג הזה כבגידה- והוא מסכים, זה דבר אחד. אבל- אם הוא הסכים כי הוא פחד וחשש ממך- זה סיפור אחר. ואני נוטה לחשוב שהוא מאוד חושש מהתגובות שלך.. ולכן כל ההסתרה וכל הפרוייקט הזה, של לשקר, להסתיר, להתחבא, להסכים איתך גם כשהוא חולק.
6. בגדול, אני מרגישה כמה דברים ממה שאת כתבת- אחד, שיש פה בעיית אמון רצינית וקצרה היריעה בפורום- זה משהו שיש לטפל בו מול יועץ זוגי. השני, הגבר שלך מאוד חושש מהתגובות שלך, ועל כן, כדי לשמור על שקט תעשייתי- הוא פשוט מסתיר את הצרכים שלו- אם זה ברמה הפיזית ביניכם (הוא יודע שלא תסכימי לאקטים מסוימים ולכן אולי בורח למקומות אחרים, לגיטימיים או לא זה דבר אחר), ואם זה ברמה הפיזית בינו לבין עצמו. הוא מוציא את מיטב מאמציו להסתיר את המציאות שלו ממך- נשאלת השאלה למה.
הדברים שכתבתי יכולים להישמע קשים עבורך, אני יודעת. אבל חשוב מאוד- שאם את רוצה לשמר את הזוגיות, אם את באמת רוצה לצידך גבר שלא חושש ממך, שמרגיש חופשי לידך, שרוכש את אמונך וההפך- דרושה כאן גמישות ועבודה רבה. אין ספק שהבריחה שלו למקום הזה מלמדת משהו על הקשר. השקרים וההסתרות- אני לא מצדיקה- אבל כנראה זו הדרך הכי בטוחה לו- לשמור עלייך לידו (אבסורדי, אבל הוא עושה את החישוב- מה עדיף- שלא תדעי ולא תיפגעי, או שתדעי, תיפגעי, והכל יהרס?). כי אין לי ספק שהוא אוהב אותך, ואני אפילו מאמינה שהוא לא חושב שמה שהוא עשה זאת בגידה. אולי אם תדברו על זה ממש, ועל כל הפרטים, ותבררי מאיפה הדברים נוסעים- לא בטוח שתגלי שזה תמיד קשור אלייך...
אשמח אם דורית תוכל להוסיף כאן.
שיהיה בהצלחה,
|
|
|
עדי בדיחי
עובדת סוציאלית M.A
052-5987445
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
19:25 24.05.12
|
|
כי אני שומעת תגובות מסביב וזה מלחיץ..בכל אופן אני רק בת 19 ויש לי פחד מסיבוכים עתידיים..באמת תודה על הייעוץ.שמרתי תא המס' שלך...
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
17:58 24.05.12
|
שלום.אני בן 20
לפני כשלשה חודשים הופנתי לפסיכיאטרית בעקבות כך שהרגשתי שיש לי תלות בחבר ובאופן כללי
היו לי הרבה הסתפקויות בנושא האמונה שלי באלוקים,נדודי שינה תקופה ארוכה ועוד.הפסיכיאטרית טענה שיש לי אובבסיות ורשמה לי פאקסט שאח"כ הוחלף לפבוקסיל-2 כדורים של 100 מ"ג.בפגישה אחרת היא טענה שהיא מבחינה בהתנהגות שמתאימה להיפו מאניה ורשמה גם ריספונד אחד שהחליף אחד מכדורי הפבוקסיל.לאחר כמה שבועות שהיה בסדר יחסית התחילה אצלי תחושה רעה שקשה לי להסביר,מן חוסר אונים חזק עם פחד ועצבות.עד שלילה אחד ממש הרגשתי שאני לא יכול לשאת את זה יותר התמלאתי בצער יותר ויותר עד שממש הרגשתי שאני עומד להתעלף מרוב הצער. לקחתי אסיוול שבמקרה נשאר אצלי ונרדמתי .לאחר מכן הייתי בדיכאון כמה ימים.בביקור אצל הפסיכיאטרית היא טענה שזה סוג של חרדתיות ואובססיה והעלתה את הפבוקסיל שוב לשניים והחליפה את הריספונד בסוליאן ,והביאה לי ווהבן למקרי חירום.יש לציין שאני משלב בטיפול אישי עם אדם לא מוסמך שנחשב למבין בתחום אך אני מרגיש שהוא לא עזר לי כלל.ולסיכום מאז אני קם כל בוקר עם תחושה נוראית ועכשיו שרוי בדיכאון שאני מאמין שהוא זה שמביא לחולשה כללית ועייפות. אפשר לומר בהחלט שמצבי גרוע בהרבה מלפני שהתחלתי בטיפול. השאלות הם: 1.האם מהתיאור שלי עולה בעיה שונה או שאכן היא צודקת באבחנה שלה?2. האם יש אפשרות להפסיק עם הכדורים או שכבר מאוחר מידי בשלב זה?3. מה הסיכוי שהכדורים לא נכונים? 4. שהם אלו שגרמו לי לתופעות החדשות? (חרדה ודיכאון ) 5.מה היעילות של התחליף הטיבעי?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
17:54 24.05.12
|
שלום.אני בן 20
לפני כשלשה חודשים הופנתי לפסיכיאטרית בעקבות כך שהרגשתי שיש לי תלות בחבר ובאופן כללי
היו לי הרבה הסתפקויות בנושא האמונה שלי באלוקים,נדודי שינה תקופה ארוכה ועוד.הפסיכיאטרית טענה שיש לי אובבסיות ורשמה לי פאקסט שאח"כ הוחלף לפבוקסיל-2 כדורים של 100 מ"ג.בפגישה אחרת היא טענה שהיא מבחינה בהתנהגות שמתאימה להיפו מאניה ורשמה גם ריספונד אחד שהחליף אחד מכדורי הפבוקסיל.לאחר כמה שבועות שהיה בסדר יחסית התחילה אצלי תחושה רעה שקשה לי להסביר,מן חוסר אונים חזק עם פחד ועצבות.עד שלילה אחד ממש הרגשתי שאני לא יכול לשאת את זה יותר התמלאתי בצער יותר ויותר עד שממש הרגשתי שאני עומד להתעלף מרוב הצער. לקחתי אסיוול שבמקרה נשאר אצלי ונרדמתי .לאחר מכן הייתי בדיכאון כמה ימים.בביקור אצל הפסיכיאטרית היא טענה שזה סוג של חרדתיות ואובססיה והעלתה את הפבוקסיל שוב לשניים והחליפה את הריספונד בסוליאן ,והביאה לי ווהבן למקרי חירום.יש לציין שאני משלב בטיפול אישי עם אדם לא מוסמך שנחשב למבין בתחום אך אני מרגיש שהוא לא עזר לי כלל.ולסיכום מאז אני קם כל בוקר עם תחושה נוראית ועכשיו שרוי בדיכאון שאני מאמין שהוא זה שמביא לחולשה כללית ועייפות. אפשר לומר בהחלט שמצבי גרוע בהרבה מלפני שהתחלתי בטיפול. השאלות הם: 1.האם מהתיאור שלי עולה בעיה שונה או שאכן היא צודקת באבחנה שלה?2. האם יש אפשרות להפסיק עם הכדורים או שכבר מאוחר מידי בשלב זה?3. מה הסיכוי שהכדורים לא נכונים? 4. שהם אלו שגרמו לי לתופעות החדשות? (חרדה ודיכאון ) 5.מה היעילות של התחליף הטיבעי?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
17:52 24.05.12
|
שלום.אני בן 20
לפני כשלשה חודשים הופנתי לפסיכיאטרית בעקבות כך שהרגשתי שיש לי תלות בחבר ובאופן כללי
היו לי הרבה הסתפקויות בנושא האמונה שלי באלוקים,נדודי שינה תקופה ארוכה ועוד.הפסיכיאטרית טענה שיש לי אובבסיות ורשמה לי פאקסט שאח"כ הוחלף לפבוקסיל-2 כדורים של 100 מ"ג.בפגישה אחרת היא טענה שהיא מבחינה בהתנהגות שמתאימה להיפו מאניה ורשמה גם ריספונד אחד שהחליף אחד מכדורי הפבוקסיל.לאחר כמה שבועות שהיה בסדר יחסית התחילה אצלי תחושה רעה שקשה לי להסביר,מן חוסר אונים חזק עם פחד ועצבות.עד שלילה אחד ממש הרגשתי שאני לא יכול לשאת את זה יותר התמלאתי בצער יותר ויותר עד שממש הרגשתי שאני עומד להתעלף מרוב הצער. לקחתי אסיוול שבמקרה נשאר אצלי ונרדמתי .לאחר מכן הייתי בדיכאון כמה ימים.בביקור אצל הפסיכיאטרית היא טענה שזה סוג של חרדתיות ואובססיה והעלתה את הפבוקסיל שוב לשניים והחליפה את הריספונד בסוליאן ,והביאה לי ווהבן למקרי חירום.יש לציין שאני משלב בטיפול אישי עם אדם לא מוסמך שנחשב למבין בתחום אך אני מרגיש שהוא לא עזר לי כלל.ולסיכום מאז אני קם כל בוקר עם תחושה נוראית ועכשיו שרוי בדיכאון שאני מאמין שהוא זה שמביא לחולשה כללית ועייפות. אפשר לומר בהחלט שמצבי גרוע בהרבה מלפני שהתחלתי בטיפול. השאלות הם: 1.האם מהתיאור שלי עולה בעיה שונה או שאכן היא צודקת באבחנה שלה?2. האם יש אפשרות להפסיק עם הכדורים או שכבר מאוחר מידי בשלב זה?3. מה הסיכוי שהכדורים לא נכונים? 4. שהם אלו שגרמו לי לתופעות החדשות? (חרדה ודיכאון ) 5.מה היעילות של התחליף הטיבעי?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
16:58 24.05.12
|
שלום,
לפני כשנה וחצי נכנסתי לשירותים ניסיתי להתרומם ולא הצלחתי כאילו איזו יד מורידה לי את הראש כלפיי מטה, וזהו כעבור שבוע זה שוב קרה ובעוצמה יותר קשה , לאחר מספר ימים התהלכתי ברחוב ושוב כאילו הראש שלי נלכד באיזה שדה מגנטי ונפער חור בלב של בהלה ופחד ושהקשה עליי את ההליכה ושמתי לב שאני הולכת בכובד רב ומתקדמת לאט .
כמובן שנבהלתי מאוד זה נמשך כארבע שעות עד שהשתחרר וישר הלכתי למיון ובדיקות הדם היו תקינות ושני נורולוגים בדקו אותי מבחינת אטקסיה וגם בדיקת EEG
ואמרו שזה תקין.
אך עכשיו שעברה שנה וחצי הסיוט הזה לא נגמר למרות שאני רגועה ולא לחוצה ולמרות שכבר לא נבהלת ולמרות שכבר יודעת שאני לא אפול . אני ממשיכה לתפקד ולסבול , מאותו ארוע יש מלא סיפטומים מוזרים , אני אף פעם לא יודעת מה יהיה מחר , פעם קשיי נשימה פעם כובד של מישקולת בגב כאילו אני עושה שק קמח למישהו, פעם כובד בקיבה שמושך אותי כלפיי מטה, פעם כאילו שמו עליי שק על הראש , אני לא יכולה לרקוד ולא לקפוץ וכל תנועה שאני זזה גורמת לגוף להיות בבהלה ומתח נוראים כאילו הגוף לא מתואם עם המוח .
הלכתי לשני פסיכאטרים והם ראו שאני רגועה ושאני מלאת חיים ולא בדכאון ומלאה במטרות בחיים אין לי דפיקות לב מהירות אין לי הזעות אין לי פחד במודע כי התרגלתי לזה , הרופאת אוזן גרון חושבת שזה משהו עצבי אבל הנורולוגים אומרים שאין כלום אז למי עליי לפנות ומה זה יכול להיות ??? קשה לי ללכת אני הולכת כמו רובוט משתדלת לא לזוז הרבה כי כל תנועה נותנת תחושה כאילו ירדתי מהליכון של מכון כושר ואני עדיין ממשיכה את התנועה. לעיתים אני עומדת ויש תחושה שאני שוקעת בריצפה כמו שעומדים בחוף הים בחול הרטוב, ולפעמים במיטה אני ישנה בסבבה ופתאום תחושה כאילו יש רעידת אדמה, אני לא נבהלת ולא נלחצת מזה כי התרגלתי אני לא במתח מזה אבל למה זה ממשיך מה זה ???
נ.ב
גילו לי צליאק האם זה סיפטומים של צליאק? אין לי כאבי בטן.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
16:18 24.05.12
|
דנית שלום
מציעה קודם כל גם לגוון את ארוחת הבוקר (או שאוכלת מה שנותנים במשפחתון?) למשל דייסת קוואקר/ דגני בוקר ללא סוכר מלאים עם חלב (שלווה ללא סוכר/ פצפוצי אורז / פצפוצי קינואה)
כנ"ל ארוחת צהריים צריכה להתקדם במרקמים אין טעם להמשיך עם מרקים בשלב זה צריכה להתנסות גם במרקמים פחות מרוסקים כמו קציצה / עוף + אורז / פירה / פתיתים קמח מלא ... אפשר להוסיף רוטב שיהיה לה מספיק רטוב
לגבי הערב : יכול להיות שרוצה פשוט לאכול לבד? נסי לתת לה משהו להחזיק ביד : חתיכת לחם / מלפפון/ סתם כפית ובמקביל השלימי בהאכלות
כמובן שהמשיכי לנסות גם אם אינה משתפת פעולה בסוף תסכים, לפעמים סתם ענים של פחד מטעמים חדשים
בהצלחה
|
|
|
יעל משיח ארזי
דיאטנית קלינית
סשה ארגוב 13-15 שכונת המשתלה ת"א 052-3463565
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10:45 24.05.12
|
שלום לך.
נדמה לי שכולנו חווים מידה מסוימת של פחד ממה שחושבים עלינו או חשש מטעויות שאנו עלולים לעשות. לכולנו חשובה מידה מסוימת של פרטיות. אין בכך כל בעיה. העניין מתחיל להיות מסובך כאשר החששות האלו הופכים לנושא מרכזי בחיים, נושא שהולך ומשתלט עלינו וגורם לשיתוק ממשי.
מתוך המעט שסיפרת על עצמך כנראה שאתה אכן מגיב בחריפות למצבים שבהם אתה חושד שייעשה לך נזק, או שמישהו "מחפש" אותך גם במצבים לא הגיוניים: באמת, מה כבר יידעו עליך שכל כך מבייש או מסוכן אם ישמעו את שיחת הטלפון שקיימת מהעבודה?
מציע לך לנסות לברר באינטרנט על הפרעות טורדניות-כפייתיות ועל שיטות קיימות לטיפול במצבים כאלו, ולחשוב אם אתה מעוניין להתחיל טיפול כזה. בכל מקרה, אין טעם לסבול לאורך זמן מחרדות שנראות לך מוגזמות ולא הגיוניות.
מאחל לך הרבה הצלחה,
|
|
|
דניאל זק
פסיכולוג קליני מומחה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
13:25 22.05.12
|
היום בבוקר קמתי עם דלקת חזקה בשתן, לא יכולתי לזוז, לא היו תורים לרופא, אז בעלי ואני נסענו עם הילד למרפאה
הם חיכו לי באוטו וחיכיתי בתור, כשכולם הלכו באתי להכנס לרופא ואז הגיעה אישה שאמרה שהיא צריכה להכנס אז אמרתי לה- נחכה שהרופא יצא ויחליט מי נכנס, היא הצחילה לקלל אותי ולהגיד אני עכשיו לא אכפת לי ממך ועוד כל מיני דברים (אני מספרת ממש בקצרה ולא נכנסת לפרטים ולמילים המגעילות שלה) אמרתי לה- תקשיבי אני לא ירד לרמה כזאת, היא התחרפנה פשוט השתגעה- "את יודעת בכלל עם מי את מדברת?"... ופשוט- הורידה לי כאפה והעיפה אותי על הקיר!!!!!!!
התחלתי לבכות כולי פחדתי קראתי לבעלי הוא היה עם הילד ועשיתי טעות כי הבן שלי התחיל לצרוח לי ופחד שיעשו לי משהו, עשיתי טעות שהוא נכנס פנימה עם בעלי ואני מתחרטת שבכלל נתתי לה להפחיד לי את הילד, בקיצור היא התחילה להגיד ליד כולם שהיא לא נגעה בי וכמובן שיאמינו לה כי היא מבוגרת כל הפקידות שמכירות אותי ואת המשפחה שנים ויודעות שבחיים לא רבתי קיללתי או דברים כאלו מעולם, הן באו והרגיעו אותי, אז השחקנית ההיא מספרת להן שוב ולכל מי שלידה שאני ממציאה דברים, אחרי כמה דקות הפקידות אמרו לה שיש מצלמות והם יבדקו מה קרה כי רציתי להגיש תלונה, בסופו שלדבר היא נלחצה, ובאה לבקש ממני סליחה ובאה לדבר עם בעלי, הבן שלי לא הפסיק לצרוח גם שכבר היינו בחוץ והכל נגמר אני ממש מפחדת שתהיה לו איזו טראומה... אני פשוט בהלם מכל מה שהיה עוד אחרי שיצאנו היא אמרה לכולם שהיא מפחדת לצאת שלא נרביץ לה.... והיא האלימה שהרימה ידיים על בחורה רבע ממנה אם לא פחות...
בכל מקרה החלטתי לא להגיש תלונה כי אמרו לי שהיא חולת לב ועברה צינתורים ולמרות שהיא הרביצה לי והייתי בהלם ממה שקרה היא ביקשה והתחננה שהכל יגמר יפה,
ואני כנראה טובת לב מדי כמו תמיד ובגלל זה אנשים מרשים לעצמם להתנהג אליי ככה...
בכל מקרה מה שממש הדאיג אותי זה הבן שלי שמרגע שהגענו הביתה עוד יותר נדבק אליי והתחיל לצרוח צרחות איומות, אני ממש כועסת על עצמי מאוד מאוד, שהוא היה במצב הזה וראה אותי בוכה וראה שאישה רדפה אחריי והוא פחד שיקרה לי משהו ובכה, אומנם בעלי לקח אותו החוצה אחרי שתי דקות, אבל הוא ממש נלחץ מזה, אני בהלם מכל היום הזה,ואני בלחץ הכי הכי משחס וחלילה יקרה לו איזשהו נזק או טראומה מהמצב הזה... זו פעם ראשונה בחיים שהוא נחשף לצעקות ואלימות מילולית והמולה ככה מאנשים אחרים להורים שלו, בבית שלנו הכל תמיד רגוע ונעים ואין אף פעם אלימות מ שום סוג.
מה אני יכולה לעשות?..
פשוט יום נוראי ומקווה שהוא ישתפר... ממש בא לי לבכות מכל זה...
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
12:53 22.05.12
|
אכן , השם נבחר , כאשר המפה המתקבלת , מפה שמלפיה מספר הגורל הינו 8 , מספר שמוכיח על גישה פרקטית , מעשית , שאפתנות , השגיות , כח רב שבאה ללמוד , פחות תאהב סמכויות !! גם כישוריה מוכיחים על הרבה כח ומעשיות , כאשר קיימים חלקים המוכיחים על הצורך לראות עצמה יותר רכה , רגשית , הרמונית , מה שנקרא - פחד מלראות כמו גם להיראות כל כך , חזקה , סמכותית וכו.
המפה כולה הינה מפה זוגית , דבר המוכיח גם על צורך בללכת בתלם על פי נורמות ומצפונית .
|
|
|
ליאת יוגב
נומרולוגית
אוסטרובסקי 31 רעננה 052-3431920
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
03:11 22.05.12
|
היי, אני בת 21, רציתי לשתף בחרדה שלי, ולבקש עזרה:)
אז ככה.. עשיתי שירות לאומי במקום מאוד קשה, עבדתי עם ילדים מונשמים..
היו שני מקרים שהואשמתי בכך שהילד הכחיל, לא נושם משום חוסר השגחה (הוא ניתק את עצמו מהמכונה..) חשוב לציין שלפני המקרים הייתה לי חרדת ביצוע גם ככה, משם שהילדים שלי סיעודיים, וחסרי אונים אני הרגשתי חסרת אונים, משום שזה כל הזמן להתעסק בגופם ופחדתי להכאיב להם חס וחלילה.. (מקלחות, להלביש, אכלת דרך גסטרו וכו..)
לאחר שני המקרים, החרדות מאוד התעצמו, ועזבתי את השירות, לאחר שנה וחצי שהייתי שם.. ולמרות שאני יודעת שבשני המקרים זה לא היה באמת אשמתי זה הכניס אותי למקום שחור ואפל.. שאם באמת זה היה באשמתי, והילד היה מת איך הייתי יכולה להמשיך לחיות!?!? מאז אני חיה במציאות משלי, אני לא מתפקדת כמו שצריך אפילו לטייל עם הכלב זה נהיה סיפור, אני יכולה ללכת ברחוב פתאום לחשוב שאני פוגעת במישהו, לא להבין מה קורה, אין שום קשר למציאות.. אני ממש חיה בבועה משלי, פחד שחס וחלילה אני אפגע במישהו.. ניסיתי כדורים ופסיכולוג- וזה לא עזר.. עם הפסיכולוג לא הצלחתי להיפתח..
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
13:18 21.05.12
|
תודה על תגובתך המהירה. קראתי העיון רב את שני חלקי המאמר.
תרשי לי לחדד. אני לא במצב של פחד וחרדה ממה יהיה. אצלי זה כבר קרה !! כאמור בהודעה הקודמת. השאלה כעת היא איך מתמודדים עם זה במציאות שקרתה ובעיקר עם תחושת "עלובי החיים" שיש לנו בהשוואה לסביבה הרגילה שלנו. כאמור המצב מונע מאיתנו כול פעילות של הכנסת תוכן הכרוכה בכסף כפי שהינו מורגלים עד כה, מאלצת אותנו להסתגר בדלת אמותינו, אינה מאפשרת כול סיוע לילדים כשיצטרכו, בקיצור איך ממשיכים לחיות עם זה... איך יוצאים מזה ?? אנחנו שני אנשים משכילים ולוגיים אבל נראה שכרגע זה לא עוזר...., תודה מראש
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
17:11 20.05.12
|
מוטרדת יקרה, נראה לי שהמסר מטעמך הוא מאוד ברור. הוא צריך לקבל החלטה, ואם את תתערבי באמצע ותנסי להשפיע - זה ייצור לדעתי את אותה הבעייה שקיימת כל הזמן.
אני מנחשת שקשה לו להחליט על דברים לבד גם משום שבמערכת היחסים שלכם את היא זו המובילה והיוזמת, והוא קצת נגרר אחרייך ולא עומד בקצב שלך. וכך קורה שבמקום ליזום - הוא מוצא את עצמו מגיב.
גם עכשו, בפסק הזמן הזה, מן הסתם זו יוזמה שלך, ועליו להגיב.
את כל הזמן יוזמת ועושה צעדים ועכשו שוב את רוצה לעשות צעד.
אני מציעה לך להפסיק ליזום כל הזמן ולאפשר לו קצת מרחב חופשי שבתוכו הוא יוכל לבחון מה הרצונות שלו ומה הצרכים שלו.
בדרך כלל, אצל כל זוג, יש אחד שהוא יותר מוביל ויוזם ושני שיותר נגרר. ברגע שמזהים זאת, כדאי ליצור איזונים, אפילו שזה עלול לתסכל אותך כי הקצב הטבעי שלך יהיה איטי יותר. אבל ככה זה בזוגיות - צריך להתאים את עצמנו ולשנות את עצמנו מול בן הזוג...
אני תמיד נזכרת בזוג שהגיע אלי לפני 6 שנים בערך. הגבר רצה לעזוב את הבית. הוא אמר בעצב גדול בשלב מסויים: בעצם את ההחלטות הכי חשובות בחיים שלי - להתחתן, לקנות דירה, להביא ילדים - לא אני קיבלתי!!!
הגבר הזה לא היה מסוגל להישאר בזוגיות החונקת הזאת, והם התגרשו לאחר שכבר הביאו שני ילדים לעולם, כי הוא הרגיש שאין לו מקום לביטוי הצרכים והרצונות שלו.
בכל נקודת זמן הוא רק יישר קו על היוזמות שלה כי פחד לאבד אותה, במקום להקשיב לקול הפנימי שלו.
האם זה מה שאת רוצה שבן זוגך ירגיש בסופו של דבר?
לכן אני מציעה לך להמתין, לא להתערב. לסמוך עליו ולאפשר לו את המרחב והזמן לקבל החלטות חשובות בחיים שלו.
ובהמשך - חשוב לעבוד על נושא זה ולמצוא איזונים אמיתיים.
|
|
|
דורית כהן
פסיכולוגית
054-4438580
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11:19 19.05.12
|
בני בן ה3 שנים ושלושה חודשיים קרה פעם מקרה כאשר היינו אצל בית חמות וכאשר נכנס לשירותים הדלת של השורתים נתקעה והוא היה בפנים ולא הצליח לפתוח את הדלת לבד והתחיל בבכי מטורף והצלחנו לשבור את הדלת ולהרגיע אותו גם עוד מקרה שקרה לו שאני עשיתי מעשה טיפש ומתחרטת כאשר פעם עשה מעשה רע ולא התנגה יפה אז עשיתי לו עונש בחדר וסגרתי את הדלת עליו למשך דקה גם בכה ופחד.
אחרי שאני האירועים התחיל אצלו פחד מכל דלת סגרוה.גם כאשר יש הרבה אנשים בחדר הוא מתחיל בבכי מטורף וצעקות כאשר הוא רואה אחד רוצה לסגור את הדלת
למשל אם אנחנו אצל אמא ורוצים לסגור את החדר ולישון הוא מסרב ומתחיל לבכות
אם אנחנו אצל סבתא ויושבים בסלון הוא מסרב ומתנגד אם רוצים לסגור את הדלת
גם כאשר אנחנו בבית והור רוצה לשחק בחצר הוא מסרב ובוכה אם אני רוצה לסגור את הדלת
מה לעשות עם בעיה כזואת הוא בגן עכשוי ואני מואד מתחרטת שבפעם עשיתי לו עונש כזה ומטריד אותוי הבעיה הזאות איך לטפל ומה השיטות.
תודה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
08:22 19.05.12
|
שלום,
אני ובן זוגי כמעט שנה יחד והתחלנו לדבר על מעבר לגור יחד לפני מספר חודשים. ברוב המקרים הנושא עלה ביוזמתי וברוב המקרים הוא הסכים שנעשה זאת אך דחה את ההתקדמות לכך בכל פעם בהסברים אחרים, עומס בעבודה/ שהוא צריך עוד קצת זמן להתבשל.. לאחרונה הבנתי שהדחייה הזו רק נמשכת ונמשכת ולכן החלטתי לתת לו זמן עד שיבין ויחליט סופית על רצונותיו לגביי התקדמות הקשר. כרגע אנחנו בפסק זמן למחשבה לכמה ימים, אני מאוד מוטרדת וקשה לי עם כל הגעגועים. קיימת בינינו אהבה גדולה, גם מצידו אני בטוחה, אך החשש שלי הוא שהוא יעדיף לברוח ולא להתמודד עם הפחד.. האם עליי ליצור עימו קשר ולשתף אותו בתחושותיי? או שעליי להמתין להחלטתו ולתת לו זמן להגיע להחלטה?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21:17 17.05.12
|
שלום, אני סטודנט מתחום הרוקחות, את כל הנתונים שאתה קורא באינטרנט קח בערבון מוגבל, מה שאתה צריך להבין זה שמסע ההפחדות הזה הוא לא סתם, וכמו שכל בר שכל יכול להבין, לא יתכנו תוצאות כל כך שונות אחת מהשניה למשהו שניתן למדוד בצורה אמפירית, 1 ל 4000 זה לא כמו 1 ל 400, מישהו משקר ומישהו אומר אמת, או ששניהם משקרים. האמת היא שלחברות התרופות יש אינטרסים כלכליים לזרוע פחד ובלבול בקרב הציבור, בייחוד בתחום האיידס, שמגלגל מיליארדי דולרים בשנה לכיסם, חלק מהאפקט של מסע ההפחדות הוא לגרום לך להבדק שוב ושוב בייחוד בבדיקות יקרות כמו קומבו,
אם אתה כבר מחפש נתונים, רצוי שתקח ספר רפואה אמין ותקח ממנו את המידע, באינטרנט קל הרבה יותר לסבן את הגולשים. דווקא בקשר לאיידס אין צורך לחפש מספרים מדויקים שכן אין לאף אחד אינטרס לתת לנו את האמת- בסופו של דבר נבדקים ורק שם ניתן לדעת את התשובה, למרות שניתן לשלול כבר לפי מצבים בהם הסיכויים אפסיים. לשאלות מורכבות יותר קשה לענות לאור הנתונים הסותרים, תאחז בעובדות ופחות במספרים, למשל שברוק הנגיף לא קיים, לכן מגע של רירית כלשהי ברוק של נשא לא אמורה להדביק.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21:16 17.05.12
|
שלום, אני סטודנט מתחום הרוקחות, את כל הנתונים שאתה קורא באינטרנט קח בערבון מוגבל, מה שאתה צריך להבין זה שמסע ההפחדות הזה הוא לא סתם, וכמו שכל בר שכל יכול להבין, לא יתכנו תוצאות כל כך שונות אחת מהשניה למשהו שניתן למדוד בצורה אמפירית, 1 ל 4000 זה לא כמו 1 ל 400, מישהו משקר ומישהו אומר אמת, או ששניהם משקרים. האמת היא שלחברות התרופות יש אינטרסים כלכליים לזרוע פחד ובלבול בקרב הציבור, בייחוד בתחום האיידס, שמגלגל מיליארדי דולרים בשנה לכיסם, חלק מהאפקט של מסע ההפחדות הוא לגרום לך להבדק שוב ושוב בייחוד בבדיקות יקרות כמו קומבו,
אם אתה כבר מחפש נתונים, רצוי שתקח ספר רפואה אמין ותקח ממנו את המידע, באינטרנט קל הרבה יותר לסבן את הגולשים. דווקא בקשר לאיידס אין צורך לחפש מספרים מדויקים שכן אין לאף אחד אינטרס לתת לנו את האמת- בסופו של דבר נבדקים ורק שם ניתן לדעת את התשובה, למרות שניתן לשלול כבר לפי מצבים בהם הסיכויים אפסיים. לשאלות מורכבות יותר קשה לענות לאור הנתונים הסותרים, תאחז בעובדות ופחות במספרים, למשל שברוק הנגיף לא קיים, לכן מגע של רירית כלשהי ברוק של נשא לא אמורה להדביק.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
20:10 17.05.12
|
שלום לך,
לא ברור לי האם את ממשיכה לקחת את התרופה, מדוע הפסקת את הפגישות עם הפסיכולוגית אם את עדיין סובלת, כמה זמן טופלת והאם הטיפול (הן התרופתי והן הפסיכולוגי) עזר. אין מניעה שתמשיכי טיפול פסיכיאטרי אצל פסיכיאטר מבוגרים בקופת חולים או אצל פסיכיאטר מבוגרים במרפאה לבריאות הנפש בה טופלת. בנוסף, מומלץ להמשיך ולהיעזר בטיפול פסיכולוגי, רצוי מסוג קוגניטיבי התנהגותי (CBT), שיכול להקנות לך כלים מעשיים להתמודדות עם החרדות, תוך זמן קצר יחסית. כנראה שנוצרה התניה לגבי הצפירה, כלומר, המוח למד להפעיל באופן אוטומטי תגובת פחד עם הישמע הצפירה, והחלק ההתנהגותי של הטיפול יכול לבטל התניה זו בקלות. בנוסף, הטיפול המשולב- פסיכולוגי ותרופתי- הוא בעל היעילות המקסימלית. אם פריזמה לא עזרה לך, ניתן לשנות מינון או להחליף תרופה, בהוראת פסיכיאטר.
בהצלחה!
|
|
|
שרון לויט
פסיכותרפיסטית התנהגותית קוגניטיבית
כספרי 24, חיפה 052-6794957
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10:28 17.05.12
|
שלום, אני בת 26, נשואה. יש לי פחד גדול מהיריון. אני כל פעם חושבת על כך וישר עולה לי מחשבה על מוות ושאני לא אשרוד את ההיריון ואמות. אני בגלל זה לא רוצה להביא ילדים, זה כל כך מפחיד אותי שיקרה משהו ואני פשוט אמו או שיהיו סיבוכים גדולים ועקב כך משוה ישתבש אצלי.
מה אפשר לעשות? אני יודעת שהסיכויים לא ל כך גבוהים, אבל זו המחשבה הראשונה שעולה לי לראש
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
12:04 14.05.12
|
שלום אני בת 61 וסובלת כזה שנה מעיניים דומעות
הדבר מפריע מאד לראייה עד כדי פחד לרדת במדרגות.
טיפות ומישחות לא עזרו ואני אוגדת עצות.
מה הפתרון למצב נוראי זה?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
17:37 13.05.12
|
שלום לך,
כאשר נכנסים לקשר זוגי, תמיד קיים הסיכוי שהקשר יסתיים בסופו של דבר, ותמיד קיים גם סיכוי להיפגע. מאידך, אם לא נכנסים לקשר זוגי, אין סיכוי להיפגע, אך גם אין קשר זוגי- דבר שרוב האנשים תופסים אותו כחיסרון גדול יותר מאשר הפגיעה. ייתכן שאת חוששת ליצור קשר זוגי, מאחר שאת מאמינה כי הפגיעה הצפויה היא דבר נורא, שאסור לקרות, ויש להימנע ממנו בכל מחיר. המחשבה הזו יכולה למנוע ממך לקבל את מה שאת באמת רוצה, שהוא זוגיות. רצוי לעבוד על מחשבות מסוג זה ומחשבות נוספות שמקשות עלייך (למשל הפחד להיבלע בזוגיות). אפשר לעשות זאת בעזרת מטפל CBT או מאמן אישי (כאשר מטרת האימון היא מציאת זוגיות או הכנה לכך). בנוסף, הטיפול או האימון יכולים לסייע לך במציאת שיטות להרחבת המעגל החברתי שלך, בצורה יעילה ושיטתית. למשל, האינטרנט היא דרך טובה להכיר אנשים, אך יש דרכים לעשות זאת בצורה נכונה ויעילה.
בהצלחה!
|
|
|
שרון לויט
פסיכותרפיסטית התנהגותית קוגניטיבית
כספרי 24, חיפה 052-6794957
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21:06 11.05.12
|
אני חוששת מתלות באנשים משפחה חברים ובעיקר בן זוג
היה לי בן זוג שהיחסים נגמרו בכאב גדול וחשבתי וחשבנו שנהיה ביחד תמיד
ומיוזמתי אנחנו לא בקשר בכלל
אני מפחדת מזוגיות למרות שאני רוצה חבר אני מפחדת מאיזושהי הקרבה שצריך לתת בשביל זוגיות ושבסוף הקשר נגמר ואז זה מרגיש שויתרתי מעצמי
יש לי מעט חברים אומנם מאוד טובים אבל אני מרגישה לבד שאין לי מספיק חברה
אני במצב נורא מבלבל בחיים ואולי אעבור עיר ואהיה בעיר אחרת לבד לגמרי
ואחזור לעיר שלי פעם ב3 שבועות חודש אני יודעת שאדבר ואהיה בקשר עם חבריי
אבל אם עכשיו אני לא רואה חברים ישנים וטובים איך אכיר אנשים חדשים בעיר שאעבור אליה?
ואני מאוד רוצה זוגיות אבל לא מבינה איך משלבים ואיך לא נעלמים בזוגיות אבל גם איך נותנים מקום לזוגיות
לפעמים כואב לי שנגמרה מערכת היחסים שהייתה לי כי אף אחד לא קרוב אליי כמוהו ואני מפחדת שלא אכיר מישהו שיהיה כמו שאני צריכה ושאהיה לבד
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
07:54 10.05.12
|
שלום לך,
כילדים מתשמתים במילים לא יפות צריך פושט להגיד להם שאלה מילים לא יפות ואת לא מרשה להשתמש בהם. להגיד את זה פעם אחת בלבד. מעבר לזה כשיש התפרצויות זעם, הדרך הטובה ביותר לגרום להם להתמעט היא להתעלם מהן. כשאנחנו מענישים ילד אנחנו גורמים לו להרגיש חסר אונים ומושפל. השפלה נקמנית היא לא הדרך ללמד ילד לא להשפיל ולא לדבר לא יפה. הוא יוצא מהתהליך הזה לטווח הארוך יותר זועם ומושפל, ואנחנו פותחים במאבק כוחות שסתם עלול להסלים ולא לפתור שום בעיה.לפעמים הורים חושבים ששימוש בכוח (לא בהכרח פיזי, אלא כוח ענישה, הרמת קול, וכו') יגרום לילד להבין טוב יותר את המסר. האמת היא, כשמפעילים על מישהו כוח יכולת ההבנה שלו רק פוחתת, לפעמים הוא מגיב מתוך פחד, אבל אין בזה שום הישג חינוכי.
כמו כן ברגע שילד נוקט בהתנהגות לא תקינה כלשהי ומקבל על הזה המון התייחסות ותשומת לב, גם אם היא שלילית, ההתנהגות גוברת. כי ילדים מעדיפים כל תשומת לב, גם שלילית על העדר תשומת לב. לכן חשובה כל כך ההתעלמות.
כמו שציינתי, זה לא שאת אמורה לשדר לה שהמילים האלה הן בסדר, את אמורה להגיד פעם אחת ובשקט שאת לא מרשה להתשמש בהן, אבל את לא נכנסת למאבק כוחות להכניע אותה ולהפסיק עם המילים האלה מייד ועכשיו. את מעבירה את מהסר שלך ומתעלמת. אחרי מספר פעמים שזה יקרה, היא תבין שהיא לא משיגה בזה שום דבר, והמוטיבציה שלה להכנס למצב הזה, תרד.
|
|
|
סמדר ריינר
פסיכותרפיסטית
רמת גן 052-3693493
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
14:26 09.05.12
|
|
|
|
|
|
21:36 07.05.12
|
היי גלילה,
הצוות הרפואי שמודד לך לחץ דם בדרך כלל מודע לעובדה שאת בלחץ, במיוחד אם את מציינת זאת, ולוקח את הנתון הזה בחשבון. לכן, החישוב של לחץ הדם שלך הוא באופן אוטומטי נמוך יותר מהמספר שמופיע על צג המכשיר, כאשר הצוות יודע כמה "נקודות" מתווספות בעקבות החרדה. את יכולה פשוט לשאול את הצוות הרפואי מה היה לחץ הדם לולא היית בחרדה. אם את בכל זאת מתעקשת להפחית את לחץ הדם באופן אקטיבי, ניתן להיעזר בביו פידבק ובטכניקות הרפיה. ביו פידבק מלמד אותך לשלוט במדדים פיזיולוגיים שונים, כאשר מחובר מכשור לגופך המראה את המדד הרצוי, ואת שולטת במדדים באופן רצוני.
בהצלחה!
|
|
|
שרון לויט
פסיכותרפיסטית התנהגותית קוגניטיבית
כספרי 24, חיפה 052-6794957
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
19:39 07.05.12
|
|
אני עברתי את גיל ה-60 וחוששת מאז ומתמיד מללכת לרופאים, מלמדוד לחץ דם, ללכת לערוך בדיקות דם שמה ימצאו לי משהו, בקיצור יש לי פחד לא נשלת מכל משקשור ברפואה, שכחתי לכתוב שאני סובלת מלחץ דם וכשאני מודדת במרפאה או אצל רופא הערכים עולים הרבה יותר מאשר כשאני מודדת בבית, ברצוני לדעת מה עלי לעשות בכדי לפחות להרגיע את עצמי בזמן שהרופא מודד לי לחץ דם כך שיקבל תמונה אמיתית, אשמח לקבל תשובה !!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| מנהל | | | הודעה מקורית | | | תגובה | | | ללא תוכן | | | הודעה חדשה | | | הודעה עם תמונה | | | הודעה עם וידאו |
|
|
|
|
|