|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
01:14 05.07.07
|
אנו זוג בני 30 נשואים 6 שנים יש לנו 2 ילדים 4 , 2. נישואינו ידעו עליות ומורדות עם הרבה מריבות. עם הזמן למדתי על עצמי כל מיני דברים בהתנהגויות שלי שהשפיעו על היחסים ולמדתי לתקנם. עברתי כל מיני תהליכים על מנת לשנות ולהיטיב בעצמי וביחסים עם בעלי וילדיי. קשה לי מאוד לדבר עם בעלי על קשיים שבינינו, ידוע שגברים ממעטים לדבר ואצלי זה מובהק ובמיוחד אם בסוף כל שיחה כשמנסים להגיע לפתרון אני מקבלת תשובה של "אין לי מה להגיד". אני בדר"כ עושה את רוב הדברים בבית מבחינת גידול הילדים וניהול הבית, אך כשאני מבקשת עזרה אני לפעמים נתקלת בתשובה "לא עכשיו" "אני עייף" וכו'. גם אני עייפה וגם לי לא בא אבל בעלי לא מבין למרות הסבריי המרובים שלפעמים חייבים לעשות ואין ברירה זו אחריות שלנו כהורים לעשות את הנדרש גם כשלא בא לנו. אין מה לעשות. הסבריי ובקשותיי נתקלים באוזניים ערלות. ובסופו של דבר הוא מסכם שאני תמיד טוענת שהוא לא עוזר מספיק. הוא למבין את נושא האחריות ונוח לו להיתלות במשפט זה וזה מה שמרחיק אותו יותר מלעשות משהו. נותרתי מתוסכלת. מה עוד נשאר לעשות????
שאלה נוספת לי ואשמח לתגובות נוספות מחברי הפורום.
איך אפשר להבין אותם? את הגברים? כשאת מדברת איתם את לא יודעת אם הם מפנימים או ממתינים בסבלנות עד שתסיימי ל"קשקש". הם אומרים שיעשו אבל עושים חלקית. צריך כל הזמן להחמיא להם על כל דבר קטן, כדי לעודד אותם להמשיך. אם לא תבקשי שיעשו משהו הם(בדר"כ) לא יבינו לבד שצריך לעשות זאת. ברור להם שאת עושה הכל. כשהם חולים הם בעצם חצי מתים ואת עם 40 מעלות יכולה לעשות הכל. כשאת חולה הם יעשו הכל כדי שתחזרי לתפקוד מלא. הם לא יכולים בלעדינו ומבינים את מה שאנו עושות אך קשה להם לעזור לנו על מנת שיקל עלינו.
איך אפשר להבין אותם על מנת לחיות בשפיות הדעת? מה כדאי או לא כדאי לעשות כדי להתמודד עם המין השני? איך אפשר לדבר באותה שפה? והכי חשוב לי - מה אפשר לעשות כדי לא להיפגע או להבין נכון "למה התכוון המשורר?"
בבקשה אשמח לטיפים ועצות רבות ככל האפשר כדי שאוכל להתמודד עם אחד כזה שיש לי בבית. (אולי אפילו ספר מומלץ...) תודה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
01:43 03.07.07
|
שלום לך
אין לי מושג אם אכן את סובלת מעודף משקל כי לא מסרת לי את כל הפרטים ,אך אם אכן כך אשמח לתת לך כמה וכמה עצות.
מאוד מרשים אותי שאת רוצה לשנות את הרגלי האכילה שלך אך חשוב שתדעי שבעצם בקבוצות שלי בדיאטה קלאב אנחנו מלמדים את המשתתפים לאכול גם מאוכל קיים ולא דווקא דיאטתי כלומר,הרעיון הוא ללמוד לאכול מהכל,בצלילות דעת,במידה לדעת מתי זה כן ,מתי זה לא ,ומתי זה לפעמים.
אני חושבת שלא צריך להגיע למצב של מריבות אפשר וכדאי שתסבירי למשפחתך כמה חשוב לך באמת ,לאכול נכון ושמאוד יעזור לך אם הם יהיו מוכנים לשתף איתך פעולה ולעזור לך וכמה חשובה לך העזרה שלהם.
אין צורך להפריד את המזון שלך משלהם אולי כשתדברו תוכלו למצוא את שביל האמצע כלומר,לבחור נכון ממה שקיים ולדאוג שיהיו בשולחן גם דברים שמתאימים לך .
קחי יוזמה ותכיני לכולם סלט ירקות הם בטח לא יתנגדו.
שינויים חיבים להעשות בהדרגה אני מאמינה שתמצאו ביחד את הדרך שכולם יהיו מרוצים.
כל שינוי ולו הקטן ביותר יתרום את חלקו לתוצאה הסופית,
המון בהצלחה
לילך
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10:26 19.06.07
|
|
שלום רב, אני כבת 31 וחיה עם בן זוגי כשנה. בחצי השנה הראשונה היו בינינו מלחמות עולם על מאבקי כוח שעם הזמן הלכו והתמעטו. כיון המצב הנו שכאשר עולים מריבות הם צובעים את ההחלטה לגבי העתיד. אני מאוד אוהבת את בן זוגי, אך המצב נע בין רגישות מופלאה וטוב נפלא, לבין חילוקי דעות המגיעים להרמות קול מצידו ואדישות וציניות מצידי. אני לא מסוגלת להתמודד כאשר מדברים אלי בפנים קשות ומדברים בטונים גבוהים, והוא מצידו אומר שכך הוא מביע רגש. שנינו מרגישים אז שהאחד לא מקשיב לשני. אני מרגישה שהוא עם הטונים הגבוהים שלו תופס את כל מקום השיחה. הוא טוען שאין בי מספיק רכות. אני רוצה לתת דוגמא, שקשורה במשהו שמאיים עלי. היינו במפגש חברתי, ואמרתי לאחד הבחורים שהיו בשולחן, שהוא דומה לאיזה שחקן. מעבר לזה לא דיברנו. זה גרם לבן זוגי להסתגר, ובבית הוא אמר לי שזה לא היה לא נעים אך שאמרתי. כשאני יודעת בוודאות שמשפט זה היה סתמי, כמו הבחור. אך זה שזה גרם לו לקינאה, עורר את פחדי ( אני מודעת לעיניין הקינאה, וגם הוא) אז אמרתי לו " אתה לא רוצה שאדבר עם בחורים בכלל?" הוא התעצבן בגלל התגובה שלי, ועל זה נולדה מריבה חדשה. אני לא רוצה ללכת על ביצים, אני לא בחורה מפלרטטת ולא בא לי לפחד כל הזמן, או להרגיש לא בסדר. זה יותר מורכב אבל כרגע קשה לי להעביר יותר. קשה לי עם הקינאה ועם הדיבור שהופך לקשה ורם, עם התקפי קינאה מסוג זה. אני אודה לך על תגובתך, וכן מתכוונת לשתך אותו בתשובתך. חשוב לציין כי היינו בטיפול יחד לחצי שנה בערך, והעברנו את מאבקי הכוח לשם , לכן בסוף הפסקנו
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
18:19 12.06.07
|
|
אמא שלי ממש לא אוהבת את החבר החדש שלי, בגלל שהוא מבוגר ממני (אני בת 16 והוא בן 23). היא בכלל לא ניסתה אף פעם לדבר איתו, פשוט החליטה שהוא לא בסדר וזהו. יש לנו המון מריבות על זה וכל פגישה בינינו נהפכת לסרט. איך אפשר לדבר איתה ולשכנע אותה לפחות לתת לו סיכוי?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
23:10 11.06.07
|
אני אוהבת את חיי הזוגיים עד לרגע שבו אני פוגשת זוגות אחרים שנראים מאוהבים מאוד. לבעלי אין תקשורת רגשית גבוהה והוא מייצג את הזכר הסטריאוטיפי (שוכח תאריכים חשובים, לא מחבק ומנשק בפומבי, לא מנהל שיחות נפש...) למדתי לחיות בשלום ובאושר עם המצב בהסתכלי על חצי הכוס המלאה, עד שמגיע מצב שבו אנו שוהים זמן מסויים במחצית זוג שבו לגבר יש מודעות ריגשית גבוהה והוא מפגין את אהבתו לבת זוגו בפומבי מנהל איתה שיחות נפש מדבר איתה ברגישות ועדינות... ואז אני מרגישה שהקינאה אוכלת אותי, אני מתפרצת על בעלי וגוררת את שנינו למריבות עקרות ומרות והוא לא יודע על מה ולמה. אני לא יכולה להפוך אותו לבן אדם אחר (ואני לא בטוחה שאני רוצה שיהיה אחר) ואני יודעת זאת, הוא לא מבין את דרישותי ליותר רוך, מבחינתו הוא אוהב אותי ומעניק לי בדרכו (דואג שהרכב שלי יהיה תמיד תקין, מטפח גינה יפה לרווחתי ולרווחת הילדים, בונה מדפים חדשים למטבח, לא מגביל את ההוצאות שלי.....) ואני כפויית טובה מבחינתו שאין אני מעריכה.
כיצד להתגבר על רגשות הקינאה ההרסניות שגוררות אותי לדיכאון תיסכול ומריבות (לאחר חודשים של שקט ואושר)?
האם אני לא באמת מאושרת בחיי הזוגיים אם דפוס זוגי אחר יכול לערער את שלוותי?
אני אציין שיש לנו שני ילדים (ובן זוגי הוא אבא אוהב ואהוב מאוד)
אני מתקרבת לשלושים, אנו נשואים חמש שנים כשבשנה הראשונה היה מאוד קשה ביחד אבל משנה לשנה היחסים הולכים ומשתפרים והייתה צמיחה משמעותית.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
09:58 05.06.07
|
שלום לכל הפורום הנהדר
לדורית בהמשך לשיחתינו הקצרה בפון החלטתי להעלות כאן את בעייתי ולשאול גם את דעת חבריי הפורום
אני נשואה בת 36 עד לשנה וחצי האחרונה הייתי מאודדדדדדדדדדד מאושרת בחיי הנישואים בעלי מאוד אוהב אותי בשנה האחרונה עברנו המון תהפוכות בחיי הנישואים ואני לשם בריחה הכרתי מאהבים ורטואליים ללא מפגשים זה כלל שיחות טלפון לא פעם אפילו הייתה אהבה מאוד גדולה .
ברצוני לציין משהו חשוב מאוד כשהיה מאהב ורטואלי זה מאוד עזר לשקם את חיי הנישואים הרגשתי אהבה גדולה לבעל היה סקס נהדר והייתי נורא מאושרת אפילו באחד המקרים שיתפתי את בעלי רק מה כשנפרדתי מהמאהבים הורטואלים שוב לא הייתה לי אהבה לבעל המון מריבות חודשים ללא סקס ובעיקר אני הייתי נורא עצובה .
אז מה דעתכם אוליי עדיף שיהיה מאהב סודי וורטואלי כדיי לשמר את הזוגיות או שמא שהמצפון יהיה לי שקט ונקי בלי מאהב אבל בלי חיי נישואים ובלי אושר? מה לעשות אני מאוד מתוסכלת ויודעת שבתוך תוכי אני לא יכולה בלעדיי בעלי וגם מאוד אוהבת גם אם אני לא מרגישה כך
בבקשה עזרה תודה מראש לכל תגובה שתתקבל
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
16:18 28.05.07
|
שלום,
לבעלי ולי יש הרבה מריבות ובעיות בזוגיות. אני מנסה לשכנע אותו כבר כמה זמן שנלך לטיפול אבל הוא לא מוכן כי הוא לא רוצה שעוד מישהו יתערב לנו בחיים וכי לדעתו זה יהפוך את הכל למלאכותי. יכול להיות שהוא צודק, אבל המצב לא יכול להמשיך ככה ואני לא יודעת מה לעשות. תעזרו לי בבקשה, איך אפשר לשכנע אותו ללכת לטיפול או מה אפשר לעשות במקום זה?
תודה מראש על התשובה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
13:52 26.05.07
|
אני וחבר שלי כבר 10 חודשים ביחד וגרים ביחד אוהבים אין ספק אבל יש לנו מריבות על כל מיני שטויות באופן כללי רוב המריבות קשורות למחשב כאילו אם אני או הוא מתכתבים עם מישהו מין קנאה כזאת שהינה בריאה ומציקה מאוד לשנינו.
רבנו על איזה קטע ממש מטופש שרציתי משהו והוא לא התייחס עכשיו כבר כמה פעמים בגלל זה הוא כאילו אומר סטופ כדי שאני יחזור הביתה להורים שלי כי הוא רוצנ תספייס עכשיו אני מאוד רוצה אותו ומאוד אוהבת איתו אני מודעת לזה שהמריבות הטיפשיות והקנוניות אינם בריאות תוכלי לייעץ לי משהו בעניין
אודה מראש על תשובתך
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10:22 19.05.07
|
|
הי שמי יפעת ואני בת 26 נשואה +1 אני ובעלי לא מסתדרים ובימים האחרונים הוא עזב את הבית בטענה שאני בגדתי בו ואנו בפתחם של גירושים מצבי הנפשי הוא קשה מזה זמן רב מאחר ואנו לא מסתדרים אהבה אני לא מקבלת ממנו והיחס שלו אלי כולל השפלות ואלימות פיזית ומילולית אני מוצאת את עצמי במהלך הנישואין הללו בוכה ללא הרף כל יום אני לא מאושרת הוא עושה לי בכל דבר דווקא ואנו נושאים משקעים רבים של מריבות מהעבר ולכן המצב הוא כזה הוא לא מבלה איתי לא משקיע בי ולא אכפת לו ממני את הילד הוא אוהב וזהו אני מרגישה שמבחינתו אני על תקן משרתת בבית אני כרגע לא יודעת מה עושים ואיך מתחילים להתאושש מהכל בעיקר כשיש חובות גדולים של שנינו יש בית ורכוש משותף אני ממש מפחדת ולא ישנה טוב בלילות יש חובות לשלם ואני לא יודעת מאיפה להתחיל, לא רוצה לאבד את הבית בבקשה תייעצי לי מה עושים מצבי הנפשי הוא ממש מעורער כרגע ואני לא שלווה בכלום אני בטוחה שהוא בגד בי בעבר וכל הזמן במריבות מצהיר על זה הוא מקבל דברים למחשב מבחורות ואני רואה את זה אני מפחדת שיטען כנגדי לילד כי הוא מנסה להמריד אותו כנגדי כל הזמן אני אשמח לשמוע עידוד ואוזן קשבת תודה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
16:46 17.05.07
|
בן 14 ובת 7 נוסעים איתי כל בוקר לבי"ס, ורבייייים.
אני לא מתערבת עד שפשוט בא לי לצרוח...
היא שרה ומפטפטת באובססיביות, הוא צריך שקט בכפיתיות.
אחרי כמה שיחות "שלום" והבנות,הכל חוזר שוב ושוב.
אם אני אתרגל קבלה של הריבים שלהם, הם ילמדו לקבל זה את זו???
תמרה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11:52 17.05.07
|
|
בתי בת 4 ורוצה לעשות עגילים, לי מעולם לא היו עגילים אבל משעתי שזה עושה הרבה אינפקציות ונראה לי מוקדם מדי להכניס ילדה קטנה לדבר כזה. היא מתעקשת ויש הרבה מריבות על זה. אני צריכה להכנע לה?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10:03 14.05.07
|
שלום לכן,
יש לי חבר למעלה משנה, אנחנו מסתדרים טוב ביחד (קצת מריבות פה ושם, אבל שום דבר נורא), הבעיה שמפריעה לי היא שהוא לא יכול לסבול שיש לי ידידים, בפרט שעם חלק מהם שכבתי או שהם רצו אותי. זה לא עוזר כמה שאני אומרת לו שאני לא רוצה אף אחד חוץ ממנו, הוא פשוט לא מרגיש עם זה נוח. הוא אומר לי שאני יכולה לפגוש אותם אבל שרע לו עם זה, אז אני לא פוגשת. זה מציק לי. מה אני יכולה לעשות?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
00:39 11.05.07
|
נסעתי לטיול עם חברי. חשוב לי לציין כי במשך שבועיים הוא ביקש שוב ושוב שאבוא לטיול עמו למזרח. לא נענתי ישירות, אך החלטתי לבסוף לצאת לחופש וגם לבדוק את הזוגיות.
תחילה הסתדרנו טוב, אך כעבור שלושה ימים התחלנו לריב. רבנו על דברים " קטנים", תוך האשמות אחד כלפי השני. התחלנו להתרחק זה מזו ולריב - ריב קולני, מרחיק. כל הזמן הוא איים לעזוב אותי במהלך הטיול. לא הצלחנו להשלים זה עם זו, למרות שניסיתי מספר פעמים.. להתחנף אליו, אך הוא הרחיק אותי ממנו והתבצר בעמדתו. אחרי כמה ימים גם אני פיתחתי אנטי כלפיו. הוא טען שאני מתלוננת על כל דבר. למרות זאת הוא לא הפסיק לדאוג לי וגם יותר מאוחר הוא ניסה להתקרב אליי, אך אני התחלתי להתרחק ממנו. שכבנו מספר פעמים, אך לא לשביעות רצוני.
חזרנו מן הטיול כעוסים ומרירים אחד כלפי השני.
לפני הטיול לא גרנו ביחד כי לא הייתי סגורה על עצמי במשך 8 חודשים. (הקשר לא היה רציף).
ונפגשתי עם מספר אנשים - מבחינתו זו היתה בגידה. לא עשיתי דבר עמם פשוט הוא לא היה איתי כל הזמן.
האם יש סיכוי לזוגיות כזו? אני כן אוהבת אותו וקשה לי להחליט אם זה טוב בשבילי. הוא מאד רוצה וכרגע מחזר.. האם עליי לזרוק אותו אחרי התנהגות כזו במהלך הטיול?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10:33 08.05.07
|
|
חבר שלי ואני רבים הרבה בגלל סקס. שנינו עובדים הרבה וכמעט ולא שוכבים באמצע שבוע, לי מאוד קשה עם זה ואני מרגישה כאילו הוא לא רוצה אותי, למרות שהוא אומר שזה לא נכון וזה גורם להרבה מריבות. הוא אומר שהמצב נורמלי (לא המריבות, התדירות) ואני סתם מגזימה ואין לי סיבה להרגיש שהוא לא רוצה אותי. מה אתם אומרים, אני באמת מגזימה או שיש בעיה?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
15:11 06.05.07
|
שלום ,
בן זוגי נפרד ממני מאחר ולטענתו
אני בת זוג היחידה איתה הוא רב.
ועם חברותיו הקודמות שהיה לו במשך כמה שנים ,
כאשר היה צעיר יותר הוא לא רב כלל.
יש לציין שאני החברה הראשונה איתה הוא גר.
אני מאמינה שבזוגיות צריך לדעת לנסות להתמודד ולהתגמש.
שאלתי היא האם תתכן זוגיות ללא כל מריבות.
יש לציין שהוא יכול להיות עקשן ועצבני לעיתים.
כלומר האם יש משהוא בהתאמה שלנו או בי שלא תקין , או שזוגיות זה דבר שצריך לעבוד
עליו ולנסות גם שקשה.
והוא מצייר תמונה ורודה מדי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
07:55 30.04.07
|
שלום ,
כאשר חיים עם בעל שמתנהל לאיטו בקצב חיים משלו- הכל אצלו נעשה בעצלתיים-החל ממטלות יומיומיות פשוטות וכלה בדברים יותר מהותיים,
נגרם תסכול עמוק אצלי, משום שאני יודעת שרק דברים שחשובים לו ביותר-כגון חדשות וספורט-הוא מסוגל לדייק בהם בזמנים.
כל השאר-בסדר עדיפות שני אצלו.
הייתי שמחה לקבל טיפים חכמים כי דיבורים לא ממש מסייעים איתו לטווח ארוך,(למשל בבוקר-כשאני מעוניינת שהוא יקום מוקדם אני מזיזה את הפלאפונים והשעונים קדימה בחצי שעה)אני נוהגת איתו בצורה בה אני אומרת לעצמי כל הזמן-תיהי חכמה ולא צודקת והכל כדי למנוע מריבות ומתחים.
כמו כן-הייתי מעוניינת לדעת כיצד אם בכלל אפשר להיות המטפלים של עצמנו במקום ללכת לצד שלישי-כי זה עסק יקר. אני קוראת המון ,מתייעצת
וכשיש אנרגיות טובות בביית-אנחנו מדברים על בעיות וזה מאוד מקל-אך לא תמיד פותר.אני חיה באמונה שזה בריא להיות המטפלים של עצמינו?
האם זה נכון ואפשרי?
האם יש לך עצה לגבי בעייתי?
תודה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
23:51 23.04.07
|
בחיי הנישואין שלי היו הרבה מורדות יותר מאשר עליות , הרבה ויכוחים , מריבות , שלושה ילדים קטנים שגם נהגו לישון איתנו , הקטן בן ארבע עד היום נוהג לישון איתנו , בעלי עובד המון , פיסית , עד שעות מאוחרות , מגיעים עייפים שנינו מהעבודה , אין כוח למין אין חשק. כבר חודשיים לא נגענו אחד בשני. אין נשיקות אין חיבוקים , האמת שאני לא יזמתי אף פעם כלום, תמיד הוא זה שיזם , לי אין אומץ ליזום אפילו לא חיבוק אפילו לא נשיקה , אולי זה בגלל היחסים המעורערים שהיו לנו ?
למה אני לא מספיק אמיצה ליזום ?
למה אני תמיד צריכה לחכות לו שהוא יזום ?
אם אני צריכה לחכות לו אז אני צריכה לחכות הרבה זמן כי בד"כ הוא טיפוס קר.השאלה שלי היא האם זה נכון שכל הגורמים הללו גורמים לירידה ברצון לקיים יחסי מין ?
תודה סי
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
22:31 18.04.07
|
גם חתונה, גם דירה...
החיים מאירים אליכם פנים. זה לא מובן מאליו שההורים נותנים כזו מתנה וזה באמת יפה מצידם.
במיוחד שאביך לקח על עצמו גם את כל השיפוץ.
כשמקבלים מתנה, בדרך כלל, מה עושים?
בדרך כלל נהוג להודות לנותן המתנה, גם אם היא לא בדיוק מוצאת חן. נכון?
יש להעריך את הכוונה הטובה, גם אם היא לא קולעת בדיוק לטעם ולצורך.
מתנות מהורים זה כמובן דבר מורכב יותר וקשור גם למטענים קודמים (את מציינת למשל עקשנות ושתלטנות). ההורים שלך ממשיכים, ככל הנראה, לפעול בדרכם השתלטנית ולא תמיד מתחשבים ברצונותיכם. במקום להקציב לכם סכום, על-פי יכולתם ולאפשר לכם לבחור מה שמתאים לכם, הם קובעים עובדות עבורכם. זו בעיה שתצטרכו למצוא דרך להתמודד אתה גם בהמשך חייכם המשותפים. אולי אפילו תשקלו לפנות ליעוץ בנושא זה בעתיד.
מריבות וכעסים יכולים לגרום לקרע במשפחה וכדאי שתשתמשו בידע שיש לכם על ההורים משני הצדדים ותנסו לתכנן את צעדיכם לעתיד בהתאם.
בהצלחה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
18:50 30.03.07
|
היי יעלי, אני מצטערת , פספסתי את הודעתך...
צר לי על המצב בו את נמצאת. נראה כאילו נגררת למערכת יחסים בלי שבאמת בחרת בו. תראי, אני חושבת שהרבה מן האנשים נישאים בגלל הסיבות הלא נכונות: לחץ סביבתי, החלום של החתונה, הכיף של להיות מחוזרת ונאהבת, לברוח ממציאות מסויימת, ויש עוד סיבות.
מן הבחינה הזו (של מה הביא אותך לנישואין האלו) את באותה נקודת התחלה כמו הרבה אחרים. אלא שאם תשימי לב, מכתבך עוסק המון ב"זמן עבר", במה קרה, למה קרה, מי אמר מה ומי לחץ. ואת מרגישה כעס רב על הורייך שלחצו ועל עצמך, למה מיהרת... השאלה שעומדת היום היא לדעתי לא איך ולמה זה קרה, אלא האם ומה ניתן לעשות עכשו בנוגע למערכת היחסים אותה את מתארת - בה יש ויכוחים, מריבות, פערים, וכן בעלך לא מחזר, לא מפרגן ואדיש כלפייך. נראה לי שאת יכולה לשאול את עצמך עד כמה בעלך, בגרעין , במהות שלו, הוא בן אדם שאת יכולה לאהוב, או שככל שאת מכירה אותו יותר את מתאכזבת יותר ואינך מעריכה אותו ואינך רואה בו פוטנציאלית בן זוג שיכול להתאים לך?
כי אם אינך יכולה לראות בו את הגרעין החיובי, אז כנראה חבל על הזמן, וזה לא ישתנה. אבל אם את מוצאת בו פוטנציאל, אלאשקשה לך עם זה שהוא לא מבטא אהבה כלפייך - על כך ניתן לעבוד, וכאן אני מאמינה שאם רוצים להביא אהבה בחזרה לזוגיות, אז האחריות לכך היא על כל אחד לחוד.
שמתי לב שאת מצפה להרבה מאחרים (שבעלך יחזר, יפרגן, באה בטענות להורייך על העבר) כאילו את אדם שהוא קורבן של הנסיבות מסביבך. אבל זה לא באמת כך. הגעת בעצמך להישגים בעבודה ולמצב כלכלי טוב, יש לך ילדים וודאי יש עוד דברים שאת השגת בכוחותייך ועליהם את גאה בעצמך.
מה דעתך לראות בעצמך אחראית למה שקורה החל מהיום? אחראית להכניס אהבה ליחסים, לפרגן, לחזר, לחדש... לפעמים אנחנו שבויים של הציפיות שלנו ממישהו אחר, ועד שהוא לא מממש את הציפיות אנחנו לא נזוז. מעניין מה יקרה ליחסים אם את תזוזי ותזיזי מכוח החלטה שלך שאת רוצה להכניס דברים חדשים לזוגיות. במקום להיות בהמתנה, תפעלי. לא בטוח שיקרה משהו אחר, אבל לפחות תדעי שפעלת, שניסית. זה נקרא לקיחת אחריות על החיים שלך.
|
|
|
דורית כהן
פסיכולוגית
054-4438580
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
08:08 29.03.07
|
דורית, בוקר טוב.
אני בת 32 , נשואה ואם ל-2 ילדים.
בעלי בן 37. אנו נשואים 10 שנים.
יצאתי עם בעלי 4 שנים לפני הנישואים, אך לא גרנו יחד. בעלי מגיע ממשפחה עם מצוקה כלכלית והתגורר במרחק גיאוגרפי רב מהאזור בו אני התגוררתי. הוא העתיק את מקום מגוריו לאזורי ולמד לימודים על תיכוניים בכדי לרצות אותי (אני הייתי אז סטודנטית לתואר ראשון). מכיוון שלא היו לו אמצעים רבים הוא נהג להגיע לעיתים תכופות לבית הוריי ואכל שם, מידי פעם הניח את בגדיו לכביסה וכדומה.
אציין גם שאני גדלתי אמנם בבית עם אמצעים, אך ללא אהבה, בעקר מצד אימי, שהפלתה אותי לרעה בעניין לעומת שאר אחיי. גם מבחינה חברתית לא היה לי טוב באותה התקופה ומי שהיום בעלי הרעיף עליי אז אהבה רבה. הוא היווה עבורי את האור בקצה המנהרה. לאחר 4 שנים הוריי אמרו לי שאי אפשר להמשיך ככה ושאו שאתחתן איתו או שאעזוב אותו, אמרתי את דבריהם לחברי והחלטנו בלחץ שכזה להתחתן. התחתנו כאשר אני הייתי סטודנטית והוא עבד דרך חברת כח אדם. בהמשך הסתדרנו ושנינו עובדים בעבודות טובות ומסודרים כלכלית. אבל דווקא אז החלו לצוץ ויכוחים, מריבות לא יפות והפערים החברתיים. אני מרגישה כעס רב על המעשה של הוריי ועל עצמי - לאן מיהרתי בגיל 22?
היינו גם בטיפול זוגי שעזר לזמן מה בלבד. בעלי לא מחזר, לא מפרגן ואדיש כלפיי. כאבא הוא מושלם. אובדת עצות.. אשמח אם תוכלי להגיב להודעתי. תודה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11:21 26.03.07
|
תמימי היקר. סלח לי אבל נראה לי שאתה נאחז בקשר בעייתי עבורך ומשמר אותו בדיוק כמו שהוא. כבר בשלב הראשון של יחסיכם אתה מספר על חוסר יכולת להתגבר על מריבות גדולות ועל פרידה, ועכשו על אובדן התשוקה המינית, ועל חשדות וחוסר אמון. האם שווה להשקיע כל כך הרבה תיקונים בקשר כפי שאתה מתאר אותו?
עד כמה אתה אוהב ומעריך את עצמך בקשר הזה?
אתה נגרר למעשים שאינך אוהב, לשקרים, להסתרות, לחרדות, מרגיש "אדיוט או פחדן" ונראה לי שגם היא אינה חופשייה להגיד לך הכל ונאלצת להשתמש בתירוצים ובסיפורים עקיפים, רמזים.
אני מציעה לך לפתוח איתה בשיחה כנה את הכל (אין לך מה להפסיד אז תפוס אומץ), לא להאשים אותה אלא לשתף אותה איך אתה מרגיש עם עצמך בקשר הזה עם כל אי הנעימות בחשיפת הריגול שלך...
ואם תוכלו להגיע ליחסים נינוחים יותר, חופשיים יותר, אולי יקרה משהו טוב גם למיניות, אשר ככל שיש יותר הסתרות, ויותר מתח - היא נפגעת.
ואם לא תצליח להביא את עצמך לשיחה כזאת גלוייה, וותר על הקשר הזה ויישם את הכללים של גילוי לב מלא בקשר הבא שלך.
|
|
|
דורית כהן
פסיכולוגית
054-4438580
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
15:38 25.03.07
|
רציתי רק לחדד נקודה מסויימת
אני יודעת שיש לי עוד הרבה מה ללמוד ולשפר, ואני מבינה שהמצוקה של בעלי אמיתית, אך מה שמקומם אותי זה שמבחינתו הלבוש שהוא מבקש זהו תנאי הכרחי שבלעדיו אין סיכוי שיהיה מסופק. לדעתי ניתן למצוא פתרון שבו שננינו נרגיש בנוח, ואני מאמינה שכאשר ארגיש שבעלי מכבד את רגשותי יהיה לי גם יותר חשק ואנרגיות להשקיע במיטה - כרגע כל האנרגיות הולכות על מריבות...
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
12:34 25.03.07
|
שלום,
אני בן 32 וחברתי בת 28. הסיפור שלנו יחד מתפצל לשתי תקופות. היינו חברים 3 שנים ואז נפרדנו בעקבות חוסר היכולת להתגבר על מריבות חוזרות שהולידו מרירות גדולה. נפרדנו וחברתי טסה להודו לחמישה חודשים. היא חזרה לפני חודשיים וחצי וחזרנו להיות יחד. הפתרון לבעיית המריבות איננו שלם אך יש בינינו הידברות טובה יותר היום אם כי אולי זה רק בשל רעננות הקשר.
במהלך שהותה בהודו היו לה, לפי דבריה, 2 שותפים ליחסים מיניים מוגנים. בהתחלה היא סיפרה על שותף אחד ואז "התגלה" אחד נוסף שלטענתה שכחה אותו... מאחר ואני לא מצפה ממנה לכנות גמורה בנושא לא ייחסתי לכך חשיבות. לי לא היתה אף אחת בזמן הזה. הריב הראשון שלנו פרץ לאחר 10 ימים מחידוש הקשר והיא הזדרזה לשלוח עוד באותו היום תמונות לאחד השותפים המינים. גיליתי זאת מאחר ולא ביצעה sign out מה-gmail ולכן שרציתי לבדוק את הדואל שלי על המחשב שלה, ארבעה ימים לאחר מכן, הגעתי ישר לדואל של חברתי ללא צורך בשם משתמש או סיסמא. היה לה שם דואל חדש מאותו שותף בו הוא מודה לה על התמונות אותן שלחה לו. הדואל אותה שלחה היא, נמחק כליל על ידה למרות שאיננה נוהגת לעשות כן גם כאשר היא שולחת תמונות גדולות הדורשות נפח זיכרון גדול. שאלתי אותה על כך והיא החליפה גירסאות ללא הרף (תאריך השליחה שמתועד בדואל, סיבת המחיקה ועוד...). לאחר המקרה התחלתי לבלוש אחריה אך מלבד שקרים קטנים לא גיליתי דבר. אני מרגיש רע עם הבילוש ולכן הפסקתי איתו אך מצד שני השקרים הקטנים כגון אני עייפה אני הולכת להתקלח ולישון ולמעשה מדברת חצי שעה בטלפון עם ידידים לפני השינה, גרם לי לחוסר אמון כלפיה. היא לא מרבה בשקרים קטנים אלו אך מסוגלת להם.
לפני כחודש חליתי בדלקת בדרכי השתן עם הפרשה כך שכפי הנראה מדובר בכלמדיה המועברת במגע מיני בלתי מוגן. יכול מאד להיות שהיא נשאה את החידק עוד מהודו ולא מדובר בבגידה.
בתחילת הקשר שלנו, הקשר שלפני הפרידה, הרגשתי שהיא רוצה אותי כל הזמן. היא רצתה מין כל יום ותמיד היתה רטובה. לאחר מספר חודשים הפסיקה ליזום וגם שהתחלנו אקט מיני, היא הגיעה לרטיבות רק בעקבות מגע ישיר עם האיבר ובקושי מסוים שהעיב על האקט. היא טענה שהיא מגורה אבל איננה רטובה.
התופעה חזרה על עצמה עם חידוש הקשר. בחודש הראשון היא מאד רצתה ויזמה ולא הופיעה בעיית רטיבות, לאחר מכן נרגעה (הפסיקה ליזום והתחילה להגיב באדישות מה ליזמה מצידי) והפסיקה להרטיב, אך עדיין טוענת שהיא מגורה.
לסיכום, אני נמצא בחוסר ודאות ובחוסר אמון כלפיה. אני מעוניין שהיחסים בינינו יעבדו ויש ימים שהאהבה בינינו פורחת ומלאת חמימות אך המיניות בדעיכה. אני לא יודע אם היא טיפוס בוגדני או לא ומה לעשות עם השקרים הקטנים. ההידברות איתה קשה מאחר והיא נוהגת לצעוק ולהאשים בכל מיני תרוצים שונים. איך אוכל להפריד בין החרדות שלי לחוסר החשק מצדה?
איך אוכל לבנות אמון ולהמנע משקרים קטנים?
איזה קריטריונים להציב לקשר בכדי לדעת האם להמשיך?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
01:40 27.02.07
|
תתפלאי..........................
מי שמשקיע רואה תוצאה.
שנים הייתי בבעיה- בבית היה רחוק מאהבה
היו קשיים, משברים, מריבות - וזה הרחיק פלאים.
אמרתי לעצמי- אם ככה אפשר לחפש בחוץ
הכרתי נשים......
אבל בפנים, בליבי, ידעתי שזה לא מתאים
למרות ש.... אלף ואחד דברים
ואמרתי לעצמי- אתה משקה את הגינה של השכן
מה אתה משקיע באחרת, בזרה, באחת שמחר מי יודע מה?
הבנתי ממחשבה עמוקה
שאין כמו בביתך..........
תשקיע באישתך !!!!
מה אתה נודד רחוק
בדרכים, בשבילים...... לא ישרים
למה לך כל המשחקים, הלחצים, המרוחקים
מה אתה דפוק ?
שב בשקט ותחשוב
חשבתי - על מה מושתתת (כל) מערכת יחסים (בכלל) ?
והבנתי
על כבוד הדדי
ואמון
ויש עוד רשימה נלוות ארוכה
כולל הפרחים, אהבה ותשוקה.....
אבל טהורה, נקיה, אמיתית !!!
קח את הזוגיות שלך לשם!
צעקתי לעצמי
אחרי ש.....הלכתי בדרכים....
אחרי שראיתי, שמעתי, תרתי ומצאתי...........
עזבתי - כי הבנתי
חזרתי לביתי
אמרתי לעצמי - כאן ביתי, זו אישתי, אילו ילדיי היקרים.
תבנה כאן, תשקיע כאן, זה הבית שלך, הגינה שלך, ריבון העולמים
וואלה..................., יצא פלא
אתה משקה ומתחיל לצמוח
פתאום דברים מסתדרים... ..ו.. צומחים פרחים
ממש בבית שלך...........
מתחת לאף שלך
נישארתי לטפל במסגרת שלי
בחלק שלי
ודי
למבין
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
15:28 08.02.07
|
היא תופעה שכיחה לצערנו
העדר תשוקה בין בני הזוג הממוסדים - היא נחלת שנינו
אך איך אומר לך ישר וכנה- גם בחוץ לא תמיד מושלם
אין מושלם- לא בבית ולא בחוץ
מינית- זה באמת יכול להיות מדהים, מרגש, מדליק, ממוגג
אך רוחנית- זה לא תמיד עובד, מתיחות, מריבות ודאגות מתחילות לנקר בלב שנחשף
מהחרמן המצפוני
ולכן מעדיף פנויה- פשוט יותר קל לי מצפונית ככה
וחוץ מזה אני מודע שזה לא הפתרון הבריא לבעיה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| מנהל | | | הודעה מקורית | | | תגובה | | | ללא תוכן | | | הודעה חדשה | | | הודעה עם תמונה | | | הודעה עם וידאו |
|
|
|
|
|