|
- פורום איסוף דם טבורי, שימור דם טבורי, תאי גזע
- פורום בדיקות רפואיות, בדיקות דם
- פורום הגדלת חזה, הקטנת חזה
- פורום הפרעות אכילה - תמיכה
- פורום הפרעות שינה תינוקות, הפרעות שינה ילדים
- פורום הפרעות שמיעה, ליקויי שמיעה, חרשות
- פורום התמודדות עם לחץ, פרידה, בגידה, פיטורין
- פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי
- פורום כירורגית פה ולסת, סרטן הפה והלוע
- פורום ניתוחים גניקולוגים (גינקולוגים), אנדומטריוזיס
- פורום סרטן העין (אונקולוגיה של העין)
- פורום סרטן השד
- פורום קוסמטיקה טבעית
- פורום תזונת תינוקות
- פורום תמיכה במשפחות ילדים חולי סרטן
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
19:51 07.11.10
|
שלום רב
אני נשואה ואם לבת בגיל 18 ובן בגיל 12. יש לי בעיה עם הבן שלי שיש לו בעיה בחברה. הוא לא מקובל היום הוא בכה ואמר לי שאין לו אף אחד הוא בדרך כלל ילד מלא שמחת חיים , הוא חי במשפחה שההורים ואחותו והסבים ודודים כולם אוהבים אותו והוא מקבל המון תשומת לב. היום הוא אמר לי שאין לו חברים בכיתה, אנחנו ערים לבעיה שלו שהוא ילד עם פחדים, אין לו ביטחון עצמי ואני מאוד דואגת לו. למרות שאני כל הזמן וגם בעלי מעודדים אותו שלא יפחד מאף אחד ולא ישים לב . ואם מישהו צוחק עליו שהוא יצחק עליו בחזרה. יש לו בעיה שהוא גם שמן. אציין שהבית שלנו שבו אנחנו 4 נפשות אנחנו ידענו מריבות ומתח במשך שנים בינינו . ובעלי אומר שהבן שלנו די מושפע מזה וששהבית שלנו צריך להיות רגוע. אציין שהוא התחיל טיפול אצל פסיכולוג אבל לאחר כאיזה 8 פגישות אנחנו מגלים שהוא פשוט לא נפתח לפניו בקטע של החברה. אציין רק שהוא הבן הצעיר ואחותו היא בת 18. בבקשה תייעצו לי מה לעשות כדי שהוא יהיה מקובל. תודה יהודית
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
14:53 03.11.10
|
יעלית,
ייתכן ועניין הפורנו באמת לגיטימי חברתית, אך לך פחות נוח עם זה, והעניין כאן הוא את!
את מתארת "תחביב" של בן זוגך, שלא נוח לך איתו, למרות שניסית, לדברייך, לתת מקום לתחביב זה בחייכם.
זאת ועוד, את מתארת סיטואציות אינטימיות שלא צלחו. כלומר, להרגשתך, זה ממש פוגע באינטימיות הפיסית שלכם, וכאשר אינך איתו, מעסיקה אותך השאלה האם הוא גולש כעת.
מאחר ובעניין הזה אתם לא תמימי דעים, ומצב זה יוצר מריבות ותסכולים, ולטענתך השיחות ביניכם בנושא זה מוצו, אני מציעה לגשת לאיש מקצוע.
|
|
|
מוניקה הרשקוביץ
מאמנת אישית רב תחומית
052-4033683
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11:26 03.11.10
|
דניאלה יקרה,
את מציינת כי יש ביניכם " שיתוף מלא ,הידברות ויחסים טובים". האם שיתפת את בן זוגך בהחמצה שאת חשה מהתדירות הנמוכה בקיום יחסי המין? האם הוא מבין עד כמה זה מפריע לך?
יחסי מין, הם אחד הדברים עליהם מושתת זוגיות בריאה. תדירות יחסי מין שלא מתאימה לשניכם יכולה לגרום לתסכולים וחסכים משמעותיים בעתיד. מועקות, מריבות והידרדרות המערכת הזוגית.
זוגיות היא שותפות, שבה כל אחד מהשותפים צריך להרגיש שהוא מקבל את מה שהוא צריך, ומספק באהבה את צרכי האחר. לתסכול והחמצה לא יכול להיות מקום של קבע.
האם ייתכן כי המערכת הזוגית שלכם יכולה להתאים להגדרה אחרת? חברות טובה ואפלטונית, נניח?
האם יכול להיות שכבן זוג לחיים, על כל האספקטים, הוא פחות מתאים לך?
חשבי על כך.
|
|
|
מוניקה הרשקוביץ
מאמנת אישית רב תחומית
052-4033683
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10:37 29.10.10
|
שלום
אני נמצאת במערכת יחסים רצינית.אנחנו גרים יחד ויוצאים שנתיים וחצי.הוא בן 28 אני בת 25.אנחנו מאוד אוהבים אחד את השני.
הבעיה היא שבן זוגי לא אוהב לצאת לבלות.(הוא מתרץ כל פעם שצריך לחסוך כסף...)
ולא יודע לפנק .פעם בחודש אחד מהחברים שלו מתכנן איזה אירוע והוא יוצא איתם,יוצא מצב שאנחנו יוצאים לבלות יותר עם חברים בנפרד מאשר יחד.
דיברתי איתו על זה בעבר אך הוא תמיד מבטיח וזה חוזר על עצמו לאחר תקופה.כשאני מעלה את הנושא שוב הוא פשוט משתתק.גם אם אני רוצה לצאת עם חברה לבד הוא תמיד ינסה לבאס אותי כדי שאני לא אצא.
מקומות בילוי שאני אוהבת הוא לא מוכן להקריב ולצאת לשם כי "אני לא אוהב",אז יוצאים פעם ב לאיזה מקום לשבת או לראות סרט (הייתי רגילה לצאת לרקוד,לעשות ערבים מיוחדים עם האקס שלי..)
אני נותנת לו כל כך הרבה חום, אהבה ואיכפתיות.אני מבינה שלכל אחד יש את הדרכים שלו (ולפעמים הוא מנסה),אבל לפעמים אחרי יום ארוך וקשה גם אני צריכה ליטוף או פיצוי קטן או לפחות יחס ממנו כלפי הדברים שמציקים לי,כמו לצאת יחד.
אני פוחדת לדבר איתו כדי למנוע מריבות ולקבל תוצאה הפוכה.יש לי תחושה שהוא מתכוון להציע לי נישואים בקרוב וזה נושא שמאוד מעיק עלי.אני רוצה להתחתן איתו אבל רוצה להיות שלמה..בבקשה תייעצו לי מה אני יכולה לעשות כדי לשנות את המצב?
תודה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
09:00 26.10.10
|
|
טוב, כבר שאלתי....... אז איך משלימים עם זה?....... רק שכחתי להוסיף שיש לנו 2 ילדים קטנים ומדהימים, שנינו עובדים ומתפרנסים יפה, יש בית יפה, כמעט ואין מריבות...happy family life.......... אך חוץ מזה אין שום קשר נפשי או פיזי בינינו...... אני מדברת על קשר אמיתי ועמוק ורק על הקשר של יום יום שגם אותו אנחנו מנהלים בקושי...... נראה שיש קיר עצום בין שני אנשים שרק הולך וגדל עם השנים....... כל המאמצים לצאת ביחד או לעשות משהו ביחד (משהו לא קשור לילדים כמובן) נגמר בתסכול כי אין זרימה, אין חברות, אין אהבה, אין שם כלום........ הוא טוען שאוהב אותי אל אינני מרגישה כלום, המילים האלה רק מוסיפות לכל התסכול....... תודה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
17:13 24.10.10
|
יש לי 2 ילדים: בת 5 ובן כמעט 4.
על פניו היחסים בניהם טובים. הם משחקים הרבה יחד, מתחבקים ולעתים גם רבים.
המריבות קצרות בתדירות נמוכה וכוללות בעיקר צעקה אחת שלה ומכה אחת מצידו. אני מקפידה לא להתערב ובטח שלא לנקוט עמדה.
אנחנו מקפידים לתת לילדים יחס זהה - הם ילדים שמחים וחכמים, מאוד אהובים בגן גם ע"י הילדים וגם ע"י הגננות.
עכשיו לארוע מוזר שעורר בי חלחלה:
לפני מס' ימים הבת שלי ספרה לי שכחלק מפעילות בגן, התבקשו הילדים להכתיב לגננת סיפור קצר המלווה בציורים שיציירו.
בסיפור של הבת שלי, שנקרא "הילד הכועס" אביה הולך לטייל בגינה עם אחיה והאח... נופל ו... מת. להמשך הסיפור אין ממש הגיון מלבד שמהרגע שהילד מת האבא מופיע בציורים עם בטן מלבנית והילד בתוכה...
משיחה איתה הבנתי שהיא כועסת על אחיה כי הוא מציק לה (רוב הזמן אני איתם. הוא כמעט לא יוזם מריבות).
כל הסיטואציה עושה לי רע מאוד.
האם לדעתך יש צורך בבירור או שפשוט להתעלם ולעבור הלאה?
תודה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
12:29 21.10.10
|
היי, אני טליה ואני בת 52, אך ממש-אישה-ילדה בכל המובנים. עברתי המון "בית ספר" בחיי, חשוב לי לציין שאני אדם שגדלתי במשפחה מאוד חמה ונותנת, מלאת נתינה ואהבה וכך גם ספגתי לתוכי את כל התכונות הנהדרות הללו מהוריי ז"ל. אני בת יחידה ואחותי מתגוררת בקנדה, עברה עלי תקופה של 7 שנים הכי קשות בחיים שלי, תקופה שבה רק אני טיפלתי קודם באמא שלפתע פתאום גילו שיש לה גידול במח העצם מהסוג האכזרי ביותר, שנתיים כמעט ולא עבדתי, הקדשתי את כל כולי בטיפול ולתמיכה באמא האהובה שלי שטופלה בהדסה עים כרם. באותה תקופה גם אבי חלה באלצהיימר וגם קיבל עוד מתנה "לימפומה". אבא נפטר לפני שנה ואמא לפני 4,5 שנים. אין לי מושג איך שרדתי את כל זה ולא נעלמתי מהעולם...אין לי בעולם הזה כמעט אף אחד, חוץ מכמה חברים שלא ממש נפגשת איתם, כי כל אחד עסוק עם משפחתו וגם חיים במקומות מרוחקים. הכרתי את בעלי בזמן שאמא גססה (כאילו דאגה שלא אשאר לבד), הייתי הכי מאושרת בעולם וכלה מדהימה ביופיה. עלי לציין שבעלי כמו בכל ההתחלות מסתבר עשה עלי רושם של אדם נפלא, אך החיים האמיתיים אזי טרם החלו..אני אישה עמצאית, אשר עובדת הרבה שנים במקום אחד, יציבה מאוד, לא משועממת - ציירת וגם פסלת ועוד כל מיני עיסוקים לנפש.
בעלי ככל הנראה סובל מנכות רגשית, לא יודע לאהוב, לא ממש מפרגן, כאשר אנו רבים נכנס "לשתיקת הכבשים", מסוגל לשתוק שבוע, אני יכולה לדבר לעציצים. מת על תשבצי הגיון ומשחקי כדורגל, שאני לא מפריעה לו בכך. ישנן תקופות שאנו הכי מאושרים בעולם, גם כאשר אנו מטיילים בארץ או בחו"ל הכי כייף לנו, אך יותר תקופות של מריבות בין היתר על נושא הכספי. בקיצור אנו עומדים ככל הנראה להפרד והוא נראה שליו לחלוטין, כאילו לעולם לא הייה לו אותי...כאילו הכל מובן מאליו. ניסינו בעבר ללכת למספר פגישות של ייעוץ זוגי, אך הוא לא מאמין בכך ויותר לא מעוניין ללכת. אדם אמר לי אתמול שרוצה להתגרש ועוד יום לפני נישק אותי...אני מרגישה שבא לי להעלם מהעולם הזה, אני אישה מאוד טובה והענקתי לו ותרמתי לזוגיות מעל ומעבר. מפנקת, מבשלת מטעמים וכו' ואני ראויה לטוב ביותר, ופתאום מצאתי את עצמי, שאין לי כוחות להלחם יותר בכלום. אני הולכת פעם בשבוע לשיחה אצל יועץ, אך זה לא מספיק, אני זקוקה לאוזן קשבת, אני צריכה להרגיש שישנם אנשים שמוכנים אפילו להקדיש לי 10 דקות מזמנם החופשי, אני מעט במבוכה שאני כותבת בשיא הפתיחות ומביעה את הכאב הרב והאכזבה שלי כל כך בכל רם! בעצם אף אחד לא אוהב לשמוע קיטורים ובכי, אך אני תמיד הייתי סמל שימחת החיים וגם יודעת לצחוק כמו ילדה וגם כמו אישה...אני אשמח אם המיכתב המתומצת דיבר אל מישהו ונגע למישהו בלב, אודה לקבל התייחסות. שיהיה לכולם יום מקסים.
טליה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
19:10 16.10.10
|
שלום לכם,ביתי בת ה 16 רבה עם חברת ילדות שאיתה עברה מערכת רבת תהפוכות של מריבות והשלמות.הנערה גדלה להיות חצופה בלתי נשלטת ע"י ההורים שעומדים מולה חסרי אונים.אתמול ביתי פגשה אותה במסיבה התפתחו דין ודברים שהסתיימו באיום מצידה "שאם רק תמצמצי לכיווני אשלח אנשים שירביצו לך".הבת שלי שיתפה אותי בדבר ועכשיו התפתחה שיחה ביננו שבסיכומה היא ביקשה שלא אתערב כי היא תפודח מול חבריה.האמת שאני לא יודעת מה לעשות מצד אחד אני מכירה טוב את הורי הנערה ואותה עצמה ותחושתי הראשונית היא להתקשר אליהם אבל מצד שני אני לא רוצה לעשות נזק לבתי.מבחינתי איום שווה לאלימות ואין לדעת איפה הגבולות שלה.אני גם לא רוצה לגרום פחד אצל הבת שלי שאולי האיומים אמיתיים.מה לעשות???
אני ממש במצוקה לתשובתכם אודה.יש לציין שאנחנו גרים בשכונות טובות והלקסיקון הזה פשוט הזוי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
14:32 11.10.10
|
בני בן 14 ולא רוצה ללמוד, אין לו מוטיבציה לכלום, חוץ מלהיות עם חברים כל היום, הוא סובלמ הפרעת קשב ויש לו קושי מאוד גדול לקחת כדורים הוא החליט שהוא לא מוכן שידחפו לו כדורים יותר - כך שאין סיכוי שהוא יעלה על דרך המלך בנושא הלימודים כי אין לו יכולת לשבת בכיתה בלי עזרתם.
יש לנו מריבות על בסיס יומיומי בנושא החברים והלימודים- כולם אומרים לי לשחרר ואין לי מושג איך עושים את זה!
איך משחררים ילד שאין לו מושג מה ההשלכות של ההחלטות שלו על המשך חייו.
האם יש עצה?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
15:35 07.10.10
|
לסנדי שלום רב,
אכן אכן....
התדירות פה תיקבע כפועל יוצא לדיאלוגים (הרבים) שעשיתם ביניכם ועוד שתעשו.
אני מבינה ממאוד לליבך, אולי את צריכה שבעלך "יעבור את הגשר אליך".
לכן, אל תפסיקו לעשות דיאלוגים בנושא (ולא מריבות).
מאמינה שכל אחד קצת יתגמש, "ישלם מחיר" ותסתדרו.
תיקווה לעתיד:
1. שיחיו עד 120 שנה הסבא והסבתא - אולם ככל השזמן עובר הם מתבגרים, ובילויים ונסיעות לסופי שבוע יותר נדירים...
2. הבנות תגדלנה, הצרכים שלהן ישתנו, והן אלה שיתנו את הטון וסדרי העיפויות...
בהצלחה!
טלי מנדיוק
|
|
|
טלי מנדיוק
מטפלת אישית זוגית ומשפחתית. מטפלת זוגית קלינית בשיטת האימגו
ברקת 4 ד. 1 נווה סביון, אור יהודה 03-6349085
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
04:29 06.10.10
|
|
שלום אני פעם ראשונה כותבת לפורום אני בת 21 נשואה+ 2 לפני שהכרתי את בעלי היה לי מישהו כמעט שנתיים וההורים לא ידעו הייתי איתו בסתר שהיתי בת 18 הכירו לי את בעלי ומאז ניתקתי עם החבר תקשר למרות שעדיין אהבתי אותו . לאט לאט התחלתי להתאהב בבעלי אבל לא הצלחתי לשכוח את החבר לשעבר אחרי שנה אני ובעלי התחתנו כיום נשואים 3 שנים יש בינינו המון מריבות בעיקר ביגלל המשפחה שלו ומרוב המריבות גילתי שהוא בגד בי הוצאתי לו פירוט שיחות הקלטות באוטו וכו בלי שידע. התקשרתי לבחורה ודיברתי איתה היא אמרה שבהתחלה היא לא ידעה שהוא נשוי ואחרי זה הוא גילה לה ואמרה שזה כבר מאוחר היא לא יוכולה לנתק איתו תקשר כי היא התאהבה בו ניסיתי הרבה פעמים לסכסך ביניהם היתי מתקשרת אליה כל יום אחרי והוא היה אומר שהוא כבר לא איתה אחרי חודש היתי מוציאה עוד פעם תפירוט וגילתי שהוא עדיין איתה זה נימשך 3 חודשים וכל יום היתי בוכה לו ובאמת היתי בדיכאון הוא היה בא מאוחר לבית וכל יום אותו סיפור השמעתי לו תהקלטות ואמרתי לו שהיא הביאה לי אותם בסוף הם חתכו והוא הבטיח לי שיותר הוא לא יעשה דבריםם כאלה וזה היתה מעידה עבר כבר חצי שנה מאז ואני באמת רואה בו שינוי אבל בגלל שניפגעתי ממנו כל כך הפסקתי לאהוב אותו אני כבר לא ישנה איתו חודשיים באותה מיטה בחודש אנחנו שוכבים בקושי 4 פעמים ויש בנינו תמיד מתיחות לפני בערך חודש היתי עם בעלי בחנות בגדים ושם ראיתי את האקס שלי אמרתי לו שלום והלכתי מאז אני כל יום חושבת עליו לפני שבועיים התקשרתי אליו מחסום כמה פעמים שמעתי תקול שלו והיתי מנתקת אחרי זה הוא אמר עם השם שלך מתחיל באות ר תעני כן בסוף אמרתי לו שזאת אני דיברנו והוא אמר שהוא מתגעגע אליי שהוא לא שכח אותי ואני מאז תמיד בלב שלו ושהוא לא בא לחתונה שלי כי זה כאב לו והוא אומר לי מילים יפות מראה לי יחס טוב ובקיצור אנחנו מדברים כבר שבועיים בפלא אני לא מפסיקה לחשוב עליו וכל יום שעובר אני אוהבת אותו יותר אני לא רוצה להרווס תבית שלי בגללו ובגלל הילדים למרות שאני ובעלי לא מסתדרים אבל אני לא יודעת מה לעשות אני מיום ליום יותר מתאהבת בו ולפעמים אני אומרת לעצמי שאני יעשה לבעלי כמו שהוא עשה לי כנקמה אבל כמובן בלי שידע מצד שני אני לא רוצה לבגוד כי אני נשואה ומפחדת מאלוקים בדברים האלה אבל זה יותר חזק ממני בעלי לא מראה לי יחס חום ואהבה ועם האקס אני מרגישה נאהבת מעושים במצב כזה אני לא יודעת מלעשות ?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11:11 05.10.10
|
אנו בני 48 ו- 44 נשואים 17 שנה עם שלושה ילדים. לפני מספר ימים אישתי ביקשה להתגרש.
לטענתה כל הנישואים שלנו מלכתחילה היו טעות, אין לנו שום קשר חוץ מענייני ניהול הבית והילדיםהיא טוענת שכל תחומי הענין שלנו שוניםולמעשה אנחנו לא עושים שום דבר זוגי או משותף מזה זמן רב. לאחרונה המתח בבית הפך בלתי נסבל, אין מריבות או צעקות אבל אפשר לחתוך את המתח בסכין ממש וקשה לשנינו.
אציין כי אני עובד במשרה מכובדת ואישתי התחילה ללמד לפני כשנה ומתחילה להיכנס למסלול חיובי בפן של העבודה.
לאחר כמה שיחות שקיימנו החלטנו ללכת לטיפול זוגי מתוך כוונה ורצון (אני מרגיש שבשלב זה בעיקר שלי) להציל את הנישואין והזוגיות שלנו. בעקבות השיחות שלנו לאחרונה הולכת וגוברת בי ההרגשה שאני חייב לעבור טיפול כדי להבין את עצמי טוב יותר.
שאלותיי: מה אתם מציעים לי / לנו לעשות. האם ללכת לטיפול האם לאור חששותי כי כונות אישתי לא אמיתיות להתגרש וזהו
אני מבולבל נורא חושש מאוד ומפוחד ממה יהיה.
תודה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
13:24 04.10.10
|
סמדר רוב תודות על תשובתך
אז אצלנו גם הבן הגדול מרבה להציק לקטן.
החוג הוא של הבן הגדול פעמיים בשבוע כל פעם שעה.
אנחנו גרים בקיבוץ, כך שאנחנו המון בחוץ, וגם שם יש הרבה מריבות. יכול להתחיל משחק יפה ולאחר כמה דקות זה הופך לריב.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
12:30 04.10.10
|
שלום גלית,
אכן מהתאור שלך אני הבנתי שאתם לא נוהגים לסגור דלתות בבית ככלל, כך זה היה נשמע. אם זה לא המצב אז זה באמת יותר טוב.
אני מסיכמה איתך שלא הכל תמיד צריך להיות מובנה, ומותר גם להשתעמם, אבל ילד בן 4.5 זקוק בכל זאת ליותר הבניה, ולא תמיד מסוגל להכיל את עצמו ולהעסיק את עצמו לבד ברצף. כדי שיוכל להשתעמם "ביעילות" הוא צריך קצת יותר כלים ,שעדיין אין לו בגיל הזה. לכן צריך אולי לחשוב על תכניות נפרדות לשניהם אחה"צ שעונות על צרכים שונים (לא בהכרח זמן איכות נפרד, את זה אני מבינה שאתם עושים) אבל אני משערת שבדרך כלל ייתכן מאוד שהיוזמה להצקות באה בדרך כלל מהקטן כלפי הגדול כי הוא פשוט מחפש את קירבתו ומצפה שהוא יכיל אותו, והצקות מצד הגדול הן אולי לרוב תגובה נקמנית על כך ולא בהכרח יוזמה ראשונית. אם זה כך, זה סימן שהקטן לא מוכל כרגע בצורה מיטבית, וצריך להציע לו פעילויות שמתוכן יוכל לבחור ולא להשאיר אותו עם הפנאי שלו בלי שום הכוונה או ליווי למשך זמן שהוא רב מדי עבורו.
אם זה לא כך, אז ייתכן שעדיין לא ידועים לי מספיק פרטים כדי להבין טוב יותר את הדינמיקה מאחורי ההצקות.
אני חייבת גם לומר שיש סתירה מסויימת בין שני התאורים שלך, או ששוב ל אהבנתי אותך נכון, כי אם פעמיים בשבוע יש חוג, ואתם הרבה בחוץ אז איך נשאר זמן רב כל כך לריב? אז או שזה באמת יותר מדי זמן בלי תכנית, או שזה לא כל כך הרבה זמן , מינון מסויים של מריבות בין אחים הוא נורמלי והוא חלק מהקשר.
|
|
|
סמדר ריינר
פסיכותרפיסטית
רמת גן 052-3693493
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
00:57 04.10.10
|
שלום.
אני נשואה + תינוק בן שנה וחצי. עד לידתו של בני המתוק, היחסים בנינו היו טובים. היו משברים פה ושם אבל הם היו משברים קלים ונורמליים שיש בכל זוגיות. מאז לידתו של בני, היחסים בנינו ישתנו: אנו מרבים לריב ולהתווכח, אין כמעט מגע בנינו, ואני מאוד עצובה מכך. אני מרגישה הרבה פעמים שהוא עושה לי דברים בכוונה לעצבן. ובכלל, אני לו נהנת מהחיים לצידו כשאני מרגישה שהוא השתנה כך. כל זאת, גורם לי להזכר בחברים ובידידים שהיו לי בעבר ולרצות לחזור לתקופה הזו. זה כמובן לא אפשרי, אבל המחשבות האלו נעימות לי כי הן מזכירות לי מי הייתי ואני בהחלט מתגעגעת לזה. אני בחורה מאוד יפה והרבה גברים רצו אותי בעבר; תמיד קיבלתי מחמאות, בנות היו מקנאות בי והגברים רבו עלי, ופתאום- אני נשואה ובעלי לא ממש נוגע, לא ממש מחמיא, גורם לי לחוש עצובה, להזכר ולהתגעגע לתקופות אחרות בחיים. אני מרגישה עם זה לא טוב! אני טיפוס מאוד דוגרי ואני מאמינה בזוגיות שבנויה על אמון, לכן אני מספרת לבעלי הכל. אפילו אמרתי לו שברגעים של מריבות או כעסים בנינו- אני בורחת במחשבות לעבר שלי... תמונה שחוזרת על עצמה מעברי היא על בחור אחד שעימו הייתי בקשר ויצאנו יחד מעט זמן. הסיפור בנינו תם מהר יחסית בשל אי-הבנה. זו גם היתה תקופה שונה לחלוטין ואני הייתי במקום אחר לגמרי. בכל-מקרה, עצם העובדה שזה הפסיק בצורה שזה הפסיק- גורמת לי להרהר דווקא בבחור הזה. (מה היה קורה אם... וכדו') אגב, בעלי גם מכיר אותו ואפילו פגשנו אותו במקרה כשהייתי בהריון. הפגישה עימו גרמה לי עוד יותר להרהר בו, למרות שאז הבנתי בדיוק שכל אחד מאיתנו המשיך את חייו- הוא סיפר לנו שהוא נשוי ויש לו 2 ילדים (או 3, לא זוכרת בדיוק).ויותר מזה, כשפגשתי אותו הבנתי גם מה יש לי בידיים ויותר הערכתי את בעלי.(עצם העובדה שהוא מכיר גם אותי וגם את בעלי והוא יודע שבעלי בנאדם טוב- גרם לי לחוש גאווה על כך שהשגתי בעל שכזה). הבעיה כאמור, החלה שכשבנינו נולד, אז בעלי החל להתנהג בצורה מוזרה- הוא היה עצבני יותר (ולא רק כלפיי), פחות יש לו חשק במגע בכלל ומגע אינטימי בפרט וזה מטריף אותי, כי אני יודעת שאני יפה, ועד היום כל הזמן מתחילים איתי- והוא יודע את זה, (והוא גם רואה איך שמביטים בי). וזה קשה לי! כי אם בעבר, (אפילו עד לפני שנה וחצי), הרגשתי בחורה נחשקת, אוהבת ונאהבת- הרי שהיום, זה כבר לא כך.
אציין שבעלי ואני מאוד רצינו את הילד. היינו נשואים 5.5 שנים לפני לידתו של בני, ואנו מאוד שמחים ומאושרים עם הילד הזה. אציין גם שילדי סבל מבעיות קשות בעיכול ובעקבות כך הוא אושפז פעם אחת ופעמים אחרות נאלצנו לנסוע באמצע הלילה למיון. כעת מצבו טוב בהרבה והוא מקבל טיפול ומעקב.
כאמור, בעלי אדם טוב, סבלני בדר"כ (עד לפני שנה וחצי), אוהב לעזור ולתת, תומך בי בכל... אני לא יודעת מה קרה לו! אני רוצה רק לאהוב אותו! אני מרגישה רע כשאני חושבת על אדם אחר כשאני נשואה, אבל כשבעלי מתנהג כך- זה לא בשליטתי...
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
20:17 03.10.10
|
שלום גלית,
ייתכן שחשוב מאוד שתהיה כן אפשרות לסגור דלתות בבית. בית שלא סגורים בו דלתות זה בית שיוצר מסר שאף אחד לא יכול לשים גבול כשהוא זקוק לפרטיות, או לשקט. אני יודעת שיש הורים שחרדים מאוד כיוון שחוששים שבחדר יקרו דברים שלא בשליטתם. על החרדה הזו צריך למצוא דרך להתגבר. לא ייתכן לא לסגור דלתות. הילדים שלכם צריכים שיהיה להם מנגנון לגיטימי להגיד די כשמתאים להם ולהיפרד אחד מהשני, לא להיות מוצפים מהגירויים שהשני יוצר כל הזמן, ולהתעסק קצת בעצמם.
מעבר לזה - חשוב שגם אתם תסגרו דלתות בחדר שלכם - כשאתם מחליפים בגדים, כשאתם מקיימים יחסים וכו', גם אם נדמה לכם שהם ישנים.
מעבר לזה, חשוב מאוד לעושת תכניות לאחה"צ, לצמצם את הזמן ההחופשי והלא מוגדר ולהבנות במידת האפשר את הזמנים - זמן להכנת שיעורים, תכניות ביקור אצל חברים, טיול בחוץ, טלוויזה וכו'.
|
|
|
סמדר ריינר
פסיכותרפיסטית
רמת גן 052-3693493
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
14:08 03.10.10
|
יש לי שני בנים. הגדול כמעט בן 7 והקטן ארבע וחצי.
הם מאוד אוהבים האחד את השני, אך גם רבים המון. ברור לי שזה טבעי אבל אני ממש מיואשת.נעשיתי כבר אדישה.
רוב הפעמיים שהם רבים זה מגיע למכות. שניהם מתגרים האחד בשני באותה מידה.ובסוף זה נגמר בבכי של אחד משניהם.
ניסינו הכול. לדבר, להסביר, להפריד, לשים אחד מהם בחדר, אך הם ישר יוצאים מהחדר.
דלתות אנחנו לא נוהגים לסגור.
אני מאוד משתדלת כשיש זמן ואפשרות למצוא לכל אחד מהם זמן איכות איתי, אני נוכחת לדעת כמה זה חשוב ועושה להם טוב.
מה עוד אתם יכולים להמליץ/ להציע לנו לעשות כדי שיהיה יותר נעים בבית.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
05:58 03.10.10
|
נכון הפורום דמוקרטי ומה שאתה מציע אינו דמוקרטי, מה שלא נראה לך יש לפוסלו ולבטלו, לא כך העניין בחיים צריכים להתמודד גם עם מה שלא נראה לך ,ללמוד לקבל את האחרים גם אם דיעותיהם שונות מדיעותיך.
הפורום הוא פורום רפואי השאלות שנשאלו בו היו רפואיות, המקרה שהוצג הוצג כפי שהוצג כי משה לא רצה לגרוע ממנו ולהציגו במלואו, הדברים על המקרה נאמרו ודשנו בהם ובכך נגמר הסיפור.
מנהלי האתר הם כמו אח גדול והם רואים כל מה שקורה שאתר, אם היו חושבים משהו ללא נכון היו פועלים בדיוק כמו בעבר, הנח לניהולו של האתר כפי שהוא בבקשה ממך.
יש לך שאלות הנוגעות למיאסטניה, השיקום שלך כחולה, בעיות ביטוח לאומי וכד' בבקשה בכל שעה ובכל רגע אנו מוכנים וסליחה שאני מדבר בשם כולם- ד"ר דורי, משה ואני לענות על כל שאלה במיטב יכותינו ועומק ידיעתינו,
מריבות וויכוחים המגיעים למקומות נמוכים לא יועילו לאף אחד ולא יקדמו שום עניין.
הנח לעניין, בבקשה
|
|
|
ערן משה
אח
054-4261447
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
15:07 01.10.10
|
אני נשואה זה 20 שנה ובימים אלו הגענו למשבר עמוק מאוד. הקשר שלנו התאפין בהמון מחויבות. בעלי מאוד אחז ממני וזה היה עבורי דלק מעולה. היו כמובן הרבה מריבות. והרבה התפיסויות.
מה שקרה עכשיו התחיל מהסתרת סיסמה של בעלי בחשבון המשתמש שלו. בעיני היא יש בה חוסר אמון והסתרה שלא יכולתי לסבול. אולי אסביר מעט. בכללית בעלי על הרבה דברים לא אוהב לדבר ונתתי לו את המרחב. הוא לא אוהב לחפור ברגשות. אני מאוד זקוקה לזה. יש דברים שלמד ממני ואמר שעשו לו מאוד טוב בחיים אבל הרבה פעמים זה מנדנד לו הרצון שלי לדבר.
עבורי הכניסה לחשבון שלו היתה הצצה עליו. לאחרונה הוא התחיל להתכתב ע םאיזה פילוסוף והרגישה שהדברים ישפיעו עלי לרעה. הוא צודק שלא בריא לי לקרוא את זה אבל אני לא מסוגלת למחוק את ההשפלה שבהסתרת הסיסמה. במיוחד אני מרגישה שהעובדה שהוא מבלה על המחשב הרבה זמן מחייבת אותו להיות יותר שקוף. לי למשל אין מה להסתיר. הכל עם גישה פשוטה.
הייתי מאוד שמחה לשמוע מממך, דורית, איך הדברים נשמעים מבחוץ. אנחנו בפלונטר נורא. בעלי מרגיש שפגעתי בו איומות כשכתבתי לו מכתב בוטה בעניין והרסתי לו עיסוק שהיה לו בו סיפוק [באמת של אהיה לי ענין להרוס וחבל לי שיפסיק]
אני מבקשת סליחה על הנזק הרגשי שגרמתי אבל לא יודעת איך להתייחס לזוגיות. האם כחלק מבניה זוגית והתחשבות בצרכים אני אוותר על המגע הזה? אני מרגישה שבעלי די שוקע בזה וזה משפיע עליו גם רגשית.[כל מינימחשבות על משמעות החיים שיש בהן האבה חומר לדיכאון. ] ללכת לטיפול לא בא בחשבון מבחינתו. בתפיסה שלו זו שפלה איומה.
כשהתעלמתי כביכול והצצת ימאחורי הגב פרגנתי לו את זנה מאוד. וסך הכל היו לנו חיים יפים. רק שעכשיו עולה הרבה רפש. כל אחד רואה מה השני לא הגון ונפגע.
הייתי מאוד רוצה לעזור לעצמינו. האם יש דרך בלי להתפשר על קשר חיצוני בלבד?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
17:46 27.09.10
|
אני מתכוון לעבור לדירה חדשה עם חברה איתה אני בקשר כבר מס' שנים.
אנחנו צריכים לקנות רהיטים, חישבנו את הסכום הנדרש והגענו למסקנה שנצטרך 20 אלף שקל בשביל כל הרכישות. תכננו, מן הסתם, לחלק את ההוצאות באופן שווה בינינו. לציין ששנינו עובדים, אני כרגע בעבודה פחות או יותר קבועה והיא, לצורך מבחנים, כרגע לא עובדת, אבל שנינו לא באים ממשפחות אמידות.
היא אמרה לי שייתכן שאימא שלה תקנה לה כמה רהיטים ואז מבחינתה אני צריך להשלים את השאר. דעתי היא שהנטל הוא של שנינו בכל מקרה. כלומר, מן הסתם, זה מוערך מאוד על ידי מה שהאם נותנת/תורמת/מוסרת (כסף או ריהוט), אבל לדעתי, מאחר שלי "אין מאיפה" ואנחנו זוג, ושהתרומה המדוברת היא לא יוצאת מהכיס של אף אחד משנינו, אז ראוי ששנינו נחלוק בשאר, באופן, לכל הפחות, קרוב לשווה.
היא מצידה אומרת שזה נראה לה הכי הוגן שבעולם ושהיא "דואגת" לחצי ואני צריך לדאוג לחצי השני. אני לא מצליח להסכים וזה יוצר בינינו ויכוחים/מריבות.
אשמח לכל דעה. צודק/טועה/לא זה ולא זה/הצעות קונסטרוקטיביות אחרות או סתם הערות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
15:30 27.09.10
|
שלום דנה מריבות בין אחים הם דבר נורמטיבי הנועד בין השאר " להכין אותם לחיים" במקום בטוח. יחד עם זאת כהורה זה באמת קשה ומתסכל מאד. מסתבר שאחים רבים בינהם הכי הרבה בנוכחות ההורים ולעיתים אף בנוכחות הסביבה. בדקו האם זה נכון גם אצלכם. האם הם רבים יותר בנוכחותכם או כשהם יודעים שתתערבו מאשר כשאין להם דרך לערב אתכם. אם אכן רבים יותר בנוכחותכם זה סימן שאתם צריכים ממש לא להתערב ורצוי אפילו להתרחק מהמקום. בעיקר אם אין אחד שהוא הקרבן התמידי.
מעבר לכך נסו לקבוע כללים ברורים של מה שייך למי, מה מותר למי וכו' , היזהרו לא לעודד תחרות. תנו לגיטימציה שווה לצורך בפרטיות של כל אחד.
בנוסף - הגדירו שאם רבים באירוע אתם קמים והולכים ויישמו את האיום לפחות פעמיים. הכינו את המשפחה המורחבת מראש שיש סיכוי שתעזבו...) אני מאמינה שזה יעבוד.
בהצלחה
|
|
|
ליאת גרוס
פסיכולוגית חינוכית מומחית ומדריכת הורים
מודיעין והסביבה 050-8285445
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11:15 27.09.10
|
שלום מיכל
מריבות הורים משפיעות על הילדים ללא ספק, מה יותר גרוע מריבות או גרושים , זו שאלה מורכבת, וכל מקרה לגופו. זוגיות ההורים בין אם הם ביחד או לחוד, משפיעות על תפיסת הזוגיות של הילדים ועל בחירת בן הזוג. וכן מריבות שגורמות לחוסר ביטחון ויציבות בקשר ובמערכת המשפחתית, יכולות להשפיע על חרדת נטישה.
|
|
|
יפעת קלוש יגל
פסיכולוגית קלינית
תל מונד 050-5730719
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
00:14 27.09.10
|
אני בת 28 אם לשניים בת 6 ותינוק בן 4 חודשים אני ידועה בציבור במערכת זוגית כמעט 9 שנים בהתחלה הכל היה מופלא הקשר היה מדהים רומנטי עם הזמן התחילו כמובן חיי היום יום בעיות הכלכליות תמיד היו מריבות אבל תמיד היה תוכניות ורצון לפתור את הבעיות אני רוצה לציין שבן זוגי היה תמיד בן אדם קשה התקשורת לא היתה טובה כי הוא לא אוהב לדבר על הדברים מבחינתו פתרון הבעיות היה פשוט לתת קצת זמן למריבה ואז לעשות כאילו כלום לא קרה במקום לדבר על הבעיות!
לפני כשנה הצטרפה למישפחתו גיסה חדשה ( חברה של אחיו) ונולד להם תינוקת ! כמובן שכולנו קיבלנו אותה ואת משפחתה , לאמא של גיסתו שהיא אישה בת 44 ( בן זוגי בן 33) יש בעיות עם בעלה ובחודשים האחרונים שמתי לב שהם מקיימים שיחות ארוכות בטלפון בשעות לא שיגרתיות והוא היה מוחק אותם מהסלולרי אחר כך התחילו שקרים מצידו והתחלנו לריב מידי יום בגלל זה והוא התייחס לזה כאילו שאני קנאית מיידי וחונקת אותו
והאישה מהצד עשתה את עצמה כאילו איתי הכל בסדר , הייתה באה אליי הביתה באה לבקר אותי בבית חוליםן , באה לברית בהתחלה הם אמרו שאני סתם מקנאה שהם רק מדברים כמו ידידים אבל בראש השנה הכל התפוצץ והם הודו בפניי שהיו ביחד
הילדה שלי שמעה מריבות קשות חזרה להרטיב בתחתונים יש לה סיוטים בלילה , התינוק עצבני
אנחנו גרים בדרום , חזרתי להורים שלי בצפון אני כבר שבועיים פה סובלת לא מפסיקה לבכות לא מפסיקה לחשוב אליו והוא לעומת זאת לא מתקשר( אנחנו מדברים כי אני הטיפשה שמתקשרת ) הוא לא ממש מראה סימנים שהוא מתחרט , הוא ביקש שאני אחזור אבל מצד אחר אני בטוחה שהוא עושה את בגלל הילדים כי כשאני שואלת אותו עם טוב לו לבד הוא אומר לפעמים כן לפעמים לא או שהוא מתגעגע לילדים
כאילו לא מראה לי שהוא עדיין אוהב אותי ( אני כמעט בטוחה שהוא עדיין נפגש איתה גם) אני לא יודעת מה לעשות איך להמשיך הלאה כל פעם שאני מנסה לדבר איתו הוא קר והוא אומר לי שזה מה שמעייף אותו אצלי שאני כאילו "חופרת" אבל אני חושבת שמה שקרה דורש שיחה והוא לא מוכן!
אני לא יודעת עם לחזור אליו ולנסות הוא אמר שינסה להשתנות( אבל בטלפון הוא נשמע כאילו ממש לא) או למרות שזה כואב להתחיל מחדש
אני ממש שבר כלי הרוסה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
00:07 27.09.10
|
אני בת 28 אם לשניים בת 6 ותינוק בן 4 חודשים אני ידועה בציבור במערכת זוגית כמעט 9 שנים בהתחלה הכל היה מופלא הקשר היה מדהים רומנטי עם הזמן התחילו כמובן חיי היום יום בעיות הכלכליות תמיד היו מריבות אבל תמיד היה תוכניות ורצון לפתור את הבעיות אני רוצה לציין שבן זוגי היה תמיד בן אדם קשה התקשורת לא היתה טובה כי הוא לא אוהב לדבר על הדברים מבחינתו פתרון הבעיות היה פשוט לתת קצת זמן למריבה ואז לעשות כאילו כלום לא קרה במקום לדבר על הבעיות!
לפני כשנה הצטרפה למישפחתו גיסה חדשה ( חברה של אחיו) ונולד להם תינוקת ! כמובן שכולנו קיבלנו אותה ואת משפחתה , לאמא של גיסתו שהיא אישה בת 44 ( בן זוגי בן 33) יש בעיות עם בעלה ובחודשים האחרונים שמתי לב שהם מקיימים שיחות ארוכות בטלפון בשעות לא שיגרתיות והוא היה מוחק אותם מהסלולרי אחר כך התחילו שקרים מצידו והתחלנו לריב מידי יום בגלל זה והוא התייחס לזה כאילו שאני קנאית מיידי וחונקת אותו
והאישה מהצד עשתה את עצמה כאילו איתי הכל בסדר , הייתה באה אליי הביתה באה לבקר אותי בבית חוליםן , באה לברית בהתחלה הם אמרו שאני סתם מקנאה שהם רק מדברים כמו ידידים אבל בראש השנה הכל התפוצץ והם הודו בפניי שהיו ביחד
הילדה שלי שמעה מריבות קשות חזרה להרטיב בתחתונים יש לה סיוטים בלילה , התינוק עצבני
אנחנו גרים בדרום , חזרתי להורים שלי בצפון אני כבר שבועיים פה סובלת לא מפסיקה לבכות לא מפסיקה לחשוב אליו והוא לעומת זאת לא מתקשר( אנחנו מדברים כי אני הטיפשה שמתקשרת ) הוא לא ממש מראה סימנים שהוא מתחרט , הוא ביקש שאני אחזור אבל מצד אחר אני בטוחה שהוא עושה את בגלל הילדים כי כשאני שואלת אותו עם טוב לו לבד הוא אומר לפעמים כן לפעמים לא או שהוא מתגעגע לילדים
כאילו לא מראה לי שהוא עדיין אוהב אותי ( אני כמעט בטוחה שהוא עדיין נפגש איתה גם) אני לא יודעת מה לעשות איך להמשיך הלאה כל פעם שאני מנסה לדבר איתו הוא קר והוא אומר לי שזה מה שמעייף אותו אצלי שאני כאילו "חופרת" אבל אני חושבת שמה שקרה דורש שיחה והוא לא מוכן!
אני לא יודעת עם לחזור אליו ולנסות הוא אמר שינסה להשתנות( אבל בטלפון הוא נשמע כאילו ממש לא) או למרות שזה כואב להתחיל מחדש
אני ממש שבר כלי הרוסה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
19:24 26.09.10
|
שלום,
האם מריבות בין הורים יכולות לפגוע בילדים יותר מגירושים? והאם ישנה בעיתיות שצד אחד במריבה תמיד מוותר לשני? כיצד זה משפיע לאחר שנים על הילד כאדם מבוגר?האם יש קשר לפחד מנטישה?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
07:39 26.09.10
|
רציתי להתייעץ
אני רוצה לשמוע חוות דעת על מצבי.
אנחנו נשואים כמעט 20 שנה שלושה ילדים יש לנו. לאורך השנים יש עליות וירידות. הרבה מאוד מריבות, בעיקר שנובעות מחוסר שביעות רצון של בעלי מתפקודי כאשה וכמנהלת הבית היו הרבה כעסים עלי והרבה ארועים שאני תופסת אותם כקשים. למשל שברגע של כעס בעלי מבקש בכעס מכולם לפנות את הבית ולרדת לגינה או ללכת לחברים ותוך 5 דקות כולם חייבים לעזוב את הבית כולל אני. גם אם זה ממש לא מתאים לי. היתה תקופה שהוא קילל אותי ועם זה הפסיק לאחר שהבין שזה ממש אסור. בילדותי אבי היה נוהג לכעוס עלי הרבה ולא הייתי מעיזה לעמוד מולו. הייתי עושה מאחורי הגב מה שרציתי ואז הוא היה כועס והייתי ממשיכה בשלי. קשה לי להשתנות וקשה לי לעמוד בכל מה שבעלי דורש ממני. אם זה צמצום כלכלי שלא מקובל עלי ואם זה בהצבת גבולות בדרך שלא מקובלת עלי ( בעיקר סביב נושאים אלו יש לנו מריבות). בעלי חושב שהילדים צריכים להירתע והוא לא מפחד לשים את המתבגרת בחדר 12 שעות עד שלא תבקש סליחה על איך שהתנהגה או את הקטנה בחדר חשוך ולהגיד לה שאם לא תפסיק לצרוח בערב חג היא תשאר בחדר החשוך. לי קשה עם דברים אלו ועוד יותר קשה לי שהוא עושה זאת למרות שזה לא מוסכם עלי. בקיצור הוא חי איך שרוצה ואני צריכה ליישר קו. באחרונה החלטתי שאני לא מקשיבה כאשר הוא מכריח אותי לעשות דברים (כמו לארגן תיקים לנסיעה בלילה כשאני הרוסה, אחרת לא ניסע לסוף שבוע אל ההורים שלי) ועכשיו הוא החליט שאני עוברת שינוי והוא מתרחק ממני בעקבות השינוי. הוא שאל אותי האם אני רוצה שיקח מזוודה ולא רציתי בגלל שיש רגעים יפים שלנו כמשפחה, והיתה גם בעבר חברות טובה ביננו שקשה לי לוותר עליה. אני קשורה אליו ולא רואה את חיי בלעדיו מצד שני אני מרגישה שאני לא מצליחה לחיות כמו שאני רוצה ממש ולא מצליחה לשים לו גבול כאשר הוא כועס כל כך. אי אפשר לדבר איתו באותם הרגעים. הוא טוען שאני מחמירה את הכעס שלו ומביאה אותו להתנהגויות שתארתי קודם בתגובה שלי המפוחדת ( אולי עדיין טראומה מהעבר). הוא טוען שאורך החיים שלי הוא כמו של ילדה קטנה והוא צריך לקחת דמות אבהית כדי שנשרוד ולכן נותן לי פקודות ( כמו לא להפעיל את המייבש עד החורף). רציתי שנלך לטיפול והוא מסרב בטענה שאני זאת שצריכה להשתנות והוא גם לא מאמין שאני יכולה להשתנות ולכן זה חסר טעם. בינתיים הוא מתרחק ממני ועדיין כועס לעיתים וזה ממש קשה לי. לא יודעת מה לעשות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
01:26 26.09.10
|
האמיני לי, זה הזמן לברוח ממנו, כל עוד נפשך בך. את ברת מזל שאת את זה עכשיו לפני חתונה והתחייבות קולטת עם מי יש לך עסק.
אני הייתי הרה יותר מבוגרת, והוא היה אותו טיפוס שאת פה מתארת. היום אני אחרי 18 וחצי של נישואין כושלים, מריבות, עקשנות מצידות, למרות שאני היא המשקיע, האלטרואיסטית המנסה לתקן, לקרבל, ללטף להבין להקשיב. שום דבר לא עוזר. כל ניסיון של רוך ועדנה, לא עוזר. הוא עקשן. לא מקשיב. כל העולם לא צודק רק הוא. כל העולם צודק רק לא אני.
ברחי משם. את צעירונת. כזו מציאה את תמיד יכולה למצוא. הוא לא ישתנה לעולם.
בהצלחה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
14:39 25.09.10
|
אני ובעלי יצאנו 3 שניםאחרי היכרות של 4 חודשים עברנו להתגורר יחד
ואחרי 3 שנות חברות החלטנו להתחתן היו מריבות ופרידות לא הייתה תקשורת
ואחרי שהתחתנו גם כבר בשנה הראשונה פתחנו תיק ברבנות אנחנו מכירים 7 שנים ורוב הזמן זה מריבות ופרידות והיינו בייעוץ עזר אולי במשך שנה ויש לנו תינוקת בת 9 חודשים
ופשוט נימאס לי מהקשר הזה אני לא סובלת אותו לא יכולה להסתכל עליו
אני ניגעלת ממנו לא יכולה להיות בקרבתו מאז שהייתי בהיריון אין כמעט מגע בינינו
מה אני עושה עיזרו לי יש פה תינוקת לא הייתי רוצה שתגדל עם הורים גרושים
ומצד שני אני גם מפחדת לחיות לבד איך אני אסתדר לבד כלכלית
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
08:58 25.09.10
|
שלום רב,
בטח יהיה מי שיחשוב שאני מטומטמת...
אני ובעלי נשואים 12 שנה עם שלושה ילדים.
לא קיימנו יחסי מין המון המון (!) זמן, בתחילה גם לי לא היה חשק, היום חסרה לי מאוד האינטימיות והאהבה...כשיצא לי לשאול אותו מדוע אנחנו לא שוכבים הוא אמר שהוא עובד מאוד קשה ואנחנו מאוד עייפים, וקשה עם הילדים ואין זמן וכו...
לאחרונה גיליתי שהוא צופה בלילות בסרטי פורנו ומאונן.
היחסים שלנו בסה"כ בסדר, הרבה מריבות, עליות וירידות.די מנסים לשמור על המשפחתיות בשביל הילדים.
פעם אמרתי שלא טוב לי ואני רוצה להתגרש, הוא מיד התעלם והתייחס לזה לא ברצינות.
הוא לא רוצה ללכת לטיפול זוגי.
מה אני אמורה לעשות??! מצד אחד אני פגועה מאוד מכך שאינו שוכב איתי אך כן מוצא פורקן עם עצמו, מצד שני אני רוצה לשמור על המשפחה בשביל הילדים.
גם אני רוצה להרגיש נאהבת ונחשקת. אולי אני צריכה למצוא אהבה מחוץ למסגרת הנישואים?? ואז זאת גם תהיה נקמה מבחינתי.
מתוסכלת ועצובה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
07:18 24.09.10
|
שלום יעלה,
כשזה עובר את הגבול בהחלט יש מקום להתערב. אבל מעבר עלעניין ההתערבות יורת חשובה בעיני השאלה מה גורם לילדה הקטנה הלתנהג כך והאם זה מצביע על מצוקה שלה. האם מה שקורה הוא שהיא דורשת מאחותה תשומת לב שהיא בעצם צריכה מההורים ולא ממנה.
לא תארתם מה הוא סדר היום אצלכם אחה"צ אבל ייתכן שיש שעות רבות מדי שהידות אמורות להעסיק את עצמן לבד או אחת עם השניה, בלי תכנית מסודרת ובלי מעורבות יותר פעילה שלכם ההורים, וייתכן שזה תורם למצב הזה.
|
|
|
סמדר ריינר
פסיכותרפיסטית
רמת גן 052-3693493
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| מנהל | | | הודעה מקורית | | | תגובה | | | ללא תוכן | | | הודעה חדשה | | | הודעה עם תמונה | | | הודעה עם וידאו |
|
|
|
|
|