|
- פורום איסוף דם טבורי, שימור דם טבורי, תאי גזע
- פורום בדיקות רפואיות, בדיקות דם
- פורום הגדלת חזה, הקטנת חזה
- פורום הפרעות אכילה - תמיכה
- פורום הפרעות שינה תינוקות, הפרעות שינה ילדים
- פורום הפרעות שמיעה, ליקויי שמיעה, חרשות
- פורום התמודדות עם לחץ, פרידה, בגידה, פיטורין
- פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי
- פורום כירורגית פה ולסת, סרטן הפה והלוע
- פורום ניתוחים גניקולוגים (גינקולוגים), אנדומטריוזיס
- פורום סרטן העין (אונקולוגיה של העין)
- פורום סרטן השד
- פורום קוסמטיקה טבעית
- פורום תזונת תינוקות
- פורום תמיכה במשפחות ילדים חולי סרטן
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11:24 05.05.10
|
|
אנחנו הורים לשלישיה בני 9 כיתה ג',בבי"ס המורים אומרים שהילדים מקסימים,ובבית לנו ההורים אין שליטה,הן מבחינה משמעתית,שיעורים,מריבות בניהם,והתיחסות להורים..השכנים מתלוננים על הרעש.אנחנו נאלצים להרים לפעמים את הקול,כי הם פשוט לא מתיחסים,כי הם אמורים עד (8-9 )בערב להיות במיטה ע"מ לצאת בבוקר ב-7:30 וזה קשה לבקש מהם להתקלח לאכול שיעורים ולישון.מדי פעם יש הערות מהמורים על אי עשיית שיעורים,התיסכול הוא רב !! ד"א 2 בנות ובן..מה ניתן לעשות?? תודה על התיחסות
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11:50 27.04.10
|
אני יוצאת כבר חצי שנה עם בחור מקסים, אוהב והקשר שלנו נהדר יש המון פתיחות וחברות טובה ואנחנו מבלים המון זמן יחד. הוא בן 30 ואני בת 34 וזהו הקשר הרציני הראשון שלו
כחודש לאחר תחילת הקשר הראתי לו אלבומי תמונות מצעירותי. בתקופה ההיא היה לי שיער יפה וארוך. במהלך השנים שערי איבד מצורתו והוא לא יפה כפי שהיה אבל זה מעולם לא באמת הפריע לי.
בן זוגי לא הבין למה שערי השתנה ובעיקר מדוע מעולם לא טרחתי לטפל בכך. בהתחלה הוא רק העיר אך במשך הזמן הוא הפך להיות אובססיבי לחלוטין, הוא סיפר לי שהוא מתקשה להתרכז בעבודתו, שהוא לא מפסיק להסתכל על שיערות של נשים אחרות (ולהצטער ששערי הוא לא כמו שלהן), שהוא קורא בפורומים על שיער וזה לא מניח לו. הייתה תקופה שהוא היה מחטט לי בשיער וטוען שיש לי קרחות.
אני מבינה לחלוטין שהבעיה היא בראש שלו ולא בשלי (אין לי שום בעיית שיער) אני מבינה שהוא מדמיין עתיד של בת זוג ללא שיער (הוא מאוד רציני בכוונותיו כלפי) ואני מבינה לחלוטין שהבעיה שלו היא עמוקה וקשה. יש לנו אינסוף מריבות בנושא ולאחרונה אף התפרצויות וצעקות.
אני מאוד אוהבת אותו והוא אותי ואין לי מושג מה לעשות
תודה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10:52 27.04.10
|
ממה שתארת וציטטת, לא התרשמתי שמדובר ב"אלימות" מילולית. כן, הניסוח יכל להיות אחרת ובחירת המילים אף היא, אולי הטון, הנימה, המבט עשו את שלהם.
כך או כך- בשורה התחתונה- הרגשת מאויימת עצם ההתנהגות הזאת. את מודה שאולי אכן הגזמת, הוא ביקש לדחות את השיחה ואת התגרת- הוא נאלץ כנראה להשתמש בביטויים כאלה, לצערנו. אך חשת מאויימת, ואת זה יש לשתף ועל זה יש לדבר.
עצם העובדה שמגיע מבית כזה מעיד שגם שמע את המילים הקשות בבית, כנראה מילדותו ומשנים מאוד ראשוניות, אז זה "מרחף" גם מעלייך ואני מבינה את זה. עם זאת אמרת שהוא סולד מאוד מהתנהגות כזאת. לכן-
אני חושבת ששיחה על המתרחש יכולה מאוד לשקף לו שאת חוששת ומרגישה לא בטוחה כשזה קורה, דווקא כי יש רקע של אלימות. תוכלי להסביר לו ולא ממקום של תקיפה, שיפוטיות או האשמה- שאת מוטרדת כשזה קורה, שאת מאויימת וחוששת כשזה קורה, שהיית רוצה לעבוד על זה יחד. אבל זכרי- גם את צריכה להתאפק וללמוד לא להתגרות בו, כנראה כשהוא ביקש לדחות את השיחה הוא ידע על מה הוא מדבר- הוא היה זקוק רגע להיות לבד "לסדר את הדברים", להרגע, ואז להמשיך. אם היו יותר בני זוג כאלה, שמבקשים "לספור עד 10", היו פחות מריבות. אז אני מציעה שבשיחה מולו הבטיחי גם את לעשות שינוי, וזכרי- נכון שסביבה שדלנו עליה משפיעה- אבל השינוי מתחיל בנו, בך, בו, בי. ועם מודעות נכונה ורצון לשמר זוגיות בריאה (דווקא כי הוא יודע מה אסור ומה מזיק)- זה אפשרי בהחלט.
בהצלחה רבה
|
|
|
עדי בדיחי
עובדת סוציאלית M.A
052-5987445
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
01:15 27.04.10
|
דנה שלום,
את בטח יודעת שבתך נמצאת ב"גיל המרד", בו היא נוטה להתנגד לך יותר מבעבר. בתך מבינה יותר כיצד העולם מתנהל ואת המקום הקטן והצנוע שלה בעולם, ביחס לגורמים אחרים וכמובן למבוגרים המשפיעים יותר ממנה. עד גיל שנתיים, המקום של הכעסים ביחסי הורים-ילדים, הוא יחסית מועט. לאחר מכן, האישיות וההעדפות של הילד מתחילים לתת אותותיהם, ולכן סביר להניח שיהיו יותר מריבות ועימותים. כעס ותסכול הם חלק טבעי מיחסים קרובים, וכמובן שיחסי אם-בת הם כאלו.
חשוב לציין, שהתדירות שהזכרת היא נמוכה יחסית, ואם את צועקת על בתך חמש פעמים בחודשיים, דיינו. לכעס באמת יש גם תפקיד חשוב, כי הוא מסמן לבת שלך גבול, ומתי היא עוברת אותו.
מה אפשר לעשות? נראה שעבורך קשה יותר להתמודד עם התקף בכי של בתך. אם את מנסה להרגיע אותה מספר דקות והיא עדיין בוכה ולא מאפשרת לך לעזור לה, תוכלי להעביר אותה לחדרה ולאפשר לה שם לנוח למעט זמן. עבור הרבה ילדים, זו הזדמנות להתארגן, "להתאפס", ולחזור לעולם כשהם רגועים יותר. את יכולה לקחת את כלל האצבע המאוד כללי, שאם היא בוכה מאוד יותר מחמש דקות ואת לא מצליחה להרגיע אותה (כלומר, הבכי גם לא פוחת בעוצמתו), תאמרי לה שהיא עוברת לנוח בחדר, והיא תוכל לצאת כשהיא תהיה יותר רגועה. ייתכן שזה יעזור לה. המעבר לחדר אינו עונש, אלא אפשרות לאסוף את עצמה. גם אנחנו כמבוגרים הרבה פעמים מנתקים מגע ממי שקשה לנו איתו, ואז חוזרים לדבר אח"כ כשהעצבים קצת שוככים.
בהצלחה,
שירי
|
|
|
ד''ר שירי שדה שרביט
פסיכולוגית קלינית
תל אביב, 052-3833484
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
08:56 25.04.10
|
שלום רב,
אני ובעלי נשואים כמעט שנתיים אני בשנות העשרים והוא בתחחילת שנות השלושים יש לנו תינוק בן 6 חד' , אנחנו גרים ביחידה אצל הוריו של בעלי.
הבעיות ביננו התחילו כמעט מתחילת ההריון שלי, בעלי עצמאי ו"נפל" בעסק דבר אשר גרם לבעיות כלכליות בעלי רגיל לחיות חיי מותרות מאוד גבוהים ופתאום נותר כמעט ללא כלום. היו המון תוכניות וחלומות הרי אנחנו עומדים להיות הורים בפעם הראשונה כמובן מעבר דירה מכיוון שהיחידה היתה מאוד קטנה וממש לא מתאימה לתינוק, אולי מלחץ חלו מריבות בלתי פוסקות כל פעם שרק דיברתי על לעבור מההורים שלו היה מתעצבן ואומר שאין מצב (כמובן שבלי קשר לכלום קשה לי כאן מאוד)
הבעיה העיקרית שבעלי מדבר אליי בצורה מאוד מזלזלת שהוא מתעצבן הוא מדבר אליי כאילו הייתי מישהי שמצא ברחוב (כך אני מרגישה) כל מה שאני עושה ומנסה לדבר ששנינו נרגעים הוא כמובן מתנצל אבל אומר "ככה אני אין מה לעשות את יודעת".
כיום המצב הכלכלי מתחיל רק להתייצב אבל כמובן אין מה לדבר מבחינתו על מעבר מכאן.
אני היחידה שעושה הכל הוא לא נותן יד בכלום ומיותר לציין שהריבים רק הולכים וגוברים כיום שאני עם ילד כל מה שאני חושבת עליו זה שאני ממש לא רוצה לגדל את הילד שלי בבית שאבא מזלזל באמא, אומנם הוא בן 6 חד' אבל כבר מבין ברגע ששומע צעקות מתחיל מיד לבכות, הוא הדבר הכי יקר לי בעולם, השבוע היה ביננו ריב מאוד רציני בלמעשה בעלי אמר לי "את את הבגדים שלך ועופי מפה" ושוב אחרי שנרגע דיברנו אני מבחינתי אמרתי שאין בעיה הוא ממש לא מאיים עליי (אציין שהוא חושב שאני מתקיימת רק בזכותו, תמיד עבדתי ופירנסתי את עצמי, אני בת יחידה ואימי אלמנה ומצבה הכלכלי אינו מזהיר כלל, חיי היו מצויינים אבל מעולם לא היה לי רכב ודברים כאלה, בקיצור אצלו דברים הם חומריים שהוא קנה לי אוטו חשב שקנה אותי) מבחינתי יש 2 דרכים או להיפרד או ללכת לטיפול הוא לא מוכן ושלל זאת על הסף שאמרתי שזו הדרך היחידה להציל את הזוגיות הוא אמר שממש לא, אני יודעת שזה עיניין של כמה חודשים עד ששוב יהיה פיצוץ.
אני זקוקה לעצה דחופה העם להציב אולטימטום ולעזוב????
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
12:39 22.04.10
|
שלום
אבקש את עזרתכם, על מנת למנוע מריבות בתא המשפחתי. לצורך כך אפרט בקצרה את השתלשלות העיניינים:
התחתנתי עם גבר גרוש + 2 ויש לנו 2 ילדים משותפים. כשהתחתנו באנו עם משאבים כספיים זהים וקנינו דירה. מס' שנים אח"כ בעלי קיבל ירושה מהוריו והחליט שכספי הירושה יופקדו לחשבון נפרד שיהיה על שמו ועל שם ילדיו מנישואין קודמים כדי שכספים אלה ישמשו אותו לעזרה לילדים וימנעו ויכוחים כספיים ביננו. והכספים שנצבור ביחד ישמשו את התא המשפחתי שלנו. אציין כי בתקופה זו היה מדובר בירושה מכובדת ביותר.
כך היה במשך כל השנים. בכל פעם שבעלי רצה לתת כספים ( הכוונה לכספים גדולים כגון: לימודים אקדמאיים, רכישת מכונית, שיפוץ דירה,עזרה לרכישת דירה, השכרת דירה, וכו') לילדיו הוא לקח את הכסף מהחשבון השני ולא התייעץ איתי מה לתת וכמה.
לפעמים כששמעתי מה הוא נותן ועבור מה, הייתי אומרת לו מה אני חושבת על כך, אך מדגישה כי מאחר וזה לא כסף שלי הוא יכול לעשות בכספו כרצונו.
ילדיו מנשואים קודמים הם בשנות ה- 30 לחייהם כיום,עובדים לפרנסתם , לילד אחד יש כבר משפחה משלו ולילד השני עדיין לא, בעוד לנו יש ילדים קטנים.
בחשבון הנפרד נותר סכום כסף מכובד, אך בעלי טוען כיום כי הוא לא רוצה להשתמש בכסף זה לעזרה לילדיו אלא מהכספים המשותפים שלנו, מתי שהוא ירצה ואיזה סכום שהוא ירצה מבלי להצטרך לקבל את הסכמתי. מאחר והוא חושש מכך שנתחיל לריב לאור התגובות וההערות שהערתי בעבר, הוא רוצה היום לעשות הפרדת כספים או למצוא דרך אחרת שבה הוא יוכל לעזור לילדיו האחרים מבלי להתחשב ולהתייעץ איתי.
הצעתי לבעלי שאת כספי הירושה שנותרו הוא ירשום על שם כל הילדים והוא מתנגד לכך.
הצעתי כי כל סכום שהוא יקח לטובת ילדיו, אני אמשוך לחשבון שאפתח לטובת ילדינו המשותפים. אך גם זה לא מקובל עליו.
לא כל כך ברור לי מה בדיוק מפריע לו כי על כל הערה שלי בנושא הוא מגיב: נראה מה יקרה כשהילדים "שלך" ( הכוונה למשותפים ) יבקשו.
הערה שאמרתי בעבר , לדוגמא: החלפת רכב, נרכש רכב מנהלים 2000 סמ"ק לילד הרווק. – הערתי כי רכב כזה גורר אחריו גם הוצאות גבוהות של ביטוח טסט ודלק. בזמן שמעבר לסכום שניתן להחלפת הרכב נותן בעלי לילד תמיכה חודשית "עבור שכ"ד" כי הילד לא מצליח לגמור את החודש מהמשכורת שלו.
כיצד יוצאים מהפלונטר כדי לא לריב? אני לא מחפשת מי צודק ומי לא, אלא דרך מעשית שתאפשר למשפחה להתנהל כספית בצורה הוגנת.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
15:50 15.04.10
|
שלום
אני נשוי 3 שנים יש לי ילד בן שנה ועוד אחד בדרך אני ואישתי רבים המון מריבות קשות
אני רוצה לסיים תנישואין אבל מפחד מהלא נודע מבחינתי אישתי אישה נקמנית .
אני לא יודע איפה להתחיל ואיך לספר להורי תבשורה הקשה ואיך יגיבו לכך וגם לגבי הילדים
מפחד שאישתי תמנע ממני לראותם
אשמח לעזרה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11:27 11.04.10
|
שלום אני בת 34 ובעלי בן 39 ולנו שני ילדים. לפני כ- 4 שנים מכרנו את הדירה עקב קשיים כלכליים. כמובן שהמכירה נעשתה מהרצון של שנינו. מאז אנו גרים בשכירות בבית מקסים. בשנים האחרונות גם הלחץ הכלכלי ירד ואני מרגישה טוב יותר מהבחינה הזו. יש לציין כי היחסים בינינו כזוג ידעו ירידות יותר מאשר עליות. אנו חווים משברים רבים ומריבות ובאופן כללי אנו יחד לדעתי כי אני ממש אוהבת אותו. להורי יש בית חדש אשר צמוד אליהם והם הציעו לנו לקנות את הבית במחיר מציאה. כמובן שאז ייפתר נושא המגורים כי כמובן אי אפשר לחיות בשכירות לנצח. אני מציינת שהבית חדש בשכונה מעולה ביותר. הבעיה שלי שאני ממש חוששת מאיבוד הפרטיות. היום הורי אינם עדים לצורת החיים שאני חיה בה. טוב לי כך שאינם יודעים על מריבות ביני לבעלי. אני מפחדת שהיחסים יעלו ממש על שרטון גם ביני לבין בעלי וגם בין הורי לבין בעלי. אני מפחדת שהם יהיו חשופים למריבות בינינו.
בעלי לוחץ עלי שנקנה את הבית אומר שככה נתקדם ושאין דרך אחרת. אני ממש בדילמה. מהעלי לעשות?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
23:35 09.04.10
|
אקשן לא חייב להיות מריבות
מה עם ההצעה שלי לראות ביחד סרט ולהתמזמז תוך כדי ולשים לב מה עובר עליך...ולמצב הרטיבות
|
|
|
דניאלה פרייפלד
מטפלת ומחנכת מינית (עו"ס)
ירושלים 054-4710712
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11:03 09.04.10
|
מה לעשות אז? להפסיק לקיים יחסים מיניים עד שאני ארגיש שאני יכולה? או לעשות יותר יחסים? או להמשיך כרגיל?
אני מפחדת שמשהו בכימיה אולי לא עובד טוב.... אני והוא דיברנו על זה.... הקשר שלנו מאוד מאוד שלו ומתנהל על מי מנוחות אין לנו ריבים או וויכוחים משמעותיים וגם עד לפני כמה זמן לא היה מתח של קינאה... הכול היה וורוד כזה שקט~
הוא חושב שיכול להיות שזאת הבעיה, שחסר אקשן... קצת הלחיצה אותי האמירה הזאת כי אני ממש לא בקטע של מריבות וגם הוא לא...
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
22:23 06.04.10
|
שלום
אני חי עם אישתי כבר כמה שנים והרבה פעמים אני עושה טעוית כמו אם אישתי לא מרגישה טוב
ובמשך היום לא שאלתי איך היא מרגישה אז זה נהפך לריב ובמקום לתקן אותו מיד זה נגרר ככה
וזה יכול להיות יום שלם.
הייתי שמח אם תוכלי לעזור לי גם איך לפתור ולפצות על זה מייד וגם עם לא הצלחתי מייד אז איך אפשר לתקן את זה גם בהמשך.
תודה מראש יוסי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
06:03 04.04.10
|
קשה לי לכתוב את המכתב הזה ולהוציא את לבחוץ ממש לקהל גדול..
אני בן 18 כיום וכבר 11 שנים אבא שלי מרביץ לי מתעלל בי יורק עליי מקלל מרחיק אותי מהחברה
מוציא אותי לא בסדשר במקומות נהנה להעמיד אותי במבצים מביכים נהנה לגדף ולקלס ולקלל אותי
אחי הקטן הוא כמו נשק בשבילו נגדי , אחי הקטו השני הוא תעתיק מדויק של אבא שלי מקלל במילים שלו אלים מחפש מריבות כמוהו ..
תראו זה לא שאני הולך להישאר במקום הזה הרבה זמן אמא שלי גרמה לי לחשוב שאני זה שלא בדסדר ולא תקין וזה מגיע לי ואבא שלי הוא קדש מעונה אבל היום אני יודע שאבא שלי אחד הדברים הרחוקים מקדוש והתפקיד המעונה שמור לי אני הולך לצאת מהבית דרך הצבא אחרי החג.
רק רציתי לשאול שתי שאלות אחד קשהל י להתנתק מהבית ריגשית ופיזית וברור לי שאחרי שאני יצא יהיה לי טוב יותר והצעד הזה הוא החכם ביותר . כי מה''חוויה'' הזאתי יצאתי הרבהיותר חזק ומחשל אופטימי וגם בתקופות הכי קשות שלי אני עדיין מנסה להאחז בכל נקודות האור שיש לי האחזות בהם.
השאלה ה 1: איך אני מתגבר על התלות בבית?
שאלה 2: (אני יודע שאני אמור לדאוג לעצמי) מה עם אחי הקטן שבינתיים לא סובל.
שאלה 3 : היה ברור לי שאאני אהיה גדול אני יקים בית ובבית שלי לא יהיה קללות השמצות גידופים ואפילו מילה כמו מפגר לא תיכנס אליו ויכבדו כל אחד עכשיו רציתי לשאול זה נכון שמעגל האלימות לא בהכריח עובר מאבא לבן נכון זה קשור לחוזק הנפשי לרמת היציבות ואם יש לך עמוד שידרה ואתה יודע לא להיות מושפע מאחרים נכון?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
15:00 02.04.10
|
הילד שלנו בן כ2.5 שנים והוא בגן פירטי רוסי ללא חצר ( "והגננת" לא מוסממכת(( ושאהר הזמן הוא עם הסבא שלו הגר איתנו המדבר רוסית בילבד ,הילד לא אוהב את הסבא בלשון המעטה . הבעיה שהילד לא רוצה לאכול או אוכל מעט מאוד ובוכה הרבה
רצוי לצין שאני ובת זוגי לא בקשר טוב ואני נאלץ למעט מלהיות בבית עקב מריבות שלנו שהילד נוכח בהם לעיתים . יש לנו עוד ילד בן 4 חודשים
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10:57 01.04.10
|
הנני בת 32 נשואה זה 8 שנים 2 ילדים, לפני כ3 שנים לערך היה לבעלי מעידה וגיליתי שהוא היה בקשר עם בחורה רווקה, אין לי מושג האם התפתח שם משהו, אבל זה נגמר לאחר שגיליתי זאת והמשכנו בחיינו השגרתיים האהבה עזבה את דלתינו עוד לפני ושנינו לא תפקדנו כבעל ואישה, מדי פעם יציאות לטיולים עם הילדים אבל לרב מריבות מה שגם המצב הכלכלי הקשה מאוד על חיינו, לפני כשנתיים יצא לי להכיר מישהו גרוש שהתאהבתי בו הכרתי את ילדיו ,אני יודעת שעשיתי שטויות ועלי היה להתגרש לפני שאני מכירה משהו... היום הוא דורש שאני אתגרש, ויושב על מצפוני שחיכה לי שנתיים והוא לא יודע שאני מנהלת חיים רגילים בבית (חגים, טיולים שבתות) ואני מבחינתי לא מוכנה נפשית להתגרש יש לי פחדים שמא לא יסתדר והפחד הכי גדול זה לפגוע בבעלי למרות שבדרך אחרת אני פוגעת בו. אני לא מתפקדת בעבודה ובבית כל הזמן עצבנית וממורמרת.יש לי רגשי אשם על מה שעשיתי ואפילו סיוטים ואף אחד לא יודע על עצם הבגידה, רק אני ורגשות האשם שלי... בעלי אדם מקסים מפרנס דואג.
ביקשתי ממנו (מהגרוש) שימשיך את חייו ושיכיר בחורות אחרות ושאני לא מסוגלת להיות איתו יותר למרות כל האהבה, אבל הקשר מתנתק לשבוע וחוזר
לא יודעת מה לעשות אנא עזרתכם...
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
08:05 19.03.10
|
רציתי להתייעץ
אני ואשתי נשואים כ 12 שנה יש לנו 2 ילדים ילדה בת 11 וילד בן 7
אני בן 42 ואשתי בת 37
חיי הנישואין שלנו בדכ טובים למעט מריבות רגילות כמו אצל כול זוג
שננינו עובדים אני פחות שעות והיא יותר שעות
אשתי מזה כמה שנים אך בצורה מסיבית לאחרונה מבקשת עוד ילד
אני לא מעוניין בכך והנושא יוצר מריבות רבות
אשתי מאוד מתוסכלת והמצב בניניו לא טוב
הנושא עולה חדשות לבקרים
יש לציין כי בטיפול בילדים אני יותר דומיננטי שכן אני חוזר מוקדם יחסית מהעבודה והיא חוזרת מאוחר יותר ואפילו מאוחר מאוד לעיתים
עומס גדול נופל עלי בגידול הילדים כמו שיעורים הסעות לכול מיני מקומות הסעות לרופאים וכו
אני ממש לא מעוניין בעוד ילד שכן אני יודע שזה יצור עומס כבד על המשפחה ועלי
לי באופן אישי הדבר ממש לא חסר
ראוי לציין כי לדעתי לי וגם לאשתי אין כול כך הרבה סבלנות לילדים
מצד שני המצב כרגע כמו שכתבתי הוא לא טוב
אני נמצא בדילמה גדולה האם להכנע לדרישותיה ולהביא ילד שאני לא רוצה ואולי אחכ יהיה בסדר אן לעמוד על דעתי מה שגם ילווה כנראה במחיר כבד
אולי כדאי להתייעץ עם בעל מקצןע כלשהוא ?
מחכה לחוות דעתך
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
14:47 18.03.10
|
שלום רב. בתי בת ה-8 ילדה נבונה, רגישה, חברותית ומקסימה. מכתה א' היא התחברה ל2 בנות דומיננטיות מהכתה. 2 הבנות בעייתיות כל אחת בדרכה שלה והן גורמות לה עוול נפשי גדול, כמעט כל יום שהיא חוזרת מבית הספר יש לה סיפור אחר על מריבה גדולה עם אחת מהן או עם שתיהן והתיאור שלה מלווה בבכי, צעקות ואני כבר לא יודעת איך לגרום לה להתעלם מה ןאו להתרחק מהן כדי לא להיפגע.
בת אחת מדברת להוריה בחוסר כבוד, חסרת גבולות, מתחצפת למבוגרים אמנם היא "מצחיקה" את הבת שלי ולפעמים מתנהגת בסדר אבל כשהיא בוחרת לריב עם בתי היא "נכנסת" בה ומעליבה אותה מאוד. היא נמצאת איתה בכל יום בצהרון ופעמיים בשבוע גם בחוג ריקוד אחה"צ. הילדה השנייה די מפונקת, והיא לא רוצה שבתי תשחק עם חברות אחרות. היא כל הזמן שואלת אותה: את מי את אוהבת יותר? אותי או את X " " של מי את חברה יותר? ו" וכו', מנסה "לקנות" אותה בשמיעה בMP . היא נמצאת איתה בבי"ס וגם בחוג הריקוד. החברות/מריבות עם 2 הבנות נמצאת בכל מקום: בבי"ס, בצהרון בחוג ואפילו בבית אם יוצא להן להיפגש.
כשאני אומרת לבתי שעדיף שתתרחק, היא מגיבה בסוג של פחד לא מוסבר.
כפי שאמרתי, היא מאוד חברותית ויש לה עוד הרבה חברות וחברים מלבד 2 הבנות הללו, אבל היא בוחרת להצמד בעיקר אליהן משום מה
אני כבר אובדת עיצות. אשמח לשמוע מכן. תודה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10:28 18.03.10
|
|
משום מה דילגתם עליי .... אודה לתשובתכם
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
15:40 17.03.10
|
יש לי שני בנים בני 5.5 ו- 10 . האם אימצו משחק בינהם של "מכות" (לא מריבות בגלל סיבה מסויימת) אלא פשוט משחק בינהם של דחיפות, בעיטות, נפילות וכו'. המשחק בינהם הוא ב"צחוק" הם לא מרביצים בכעס אלא כ"בידור". הם מאוד נהנים לשחק במשחק זה.
האם עליי להפסיק התנהגות זו? אני פוחדת שאחד מהם יתן מכה אחד לשני ב"טעות" ויקרה נזק למישהו מהם? מה עושים? אשמח אם תעזרו לי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10:53 17.03.10
|
אני בת 18 ויש לי אח בן 24 שכל הזמן מכה אותי וההורים שלי לא מתערבים.. נגיד הם רואים את זה והם לא עושים כלום. ואני שחומה בצבע גוף שלי אז כל פעם הוא קורא לי "כלבה אתיופית" או כלבה שחורה.
ואני לא אתיופית בעדה שלי (אני הודית)
אז בקיצור... ממש קשה לי.
וגם אף אחד לא עוזר לי שבוע שעבר אחרי שהוא הרביץ לי חיפשתי טלפון של מרכז לאלימות משפחה התקשרתי ולא ענה לי אף אחד שם...
וגם אמא שלי צוחקת עליי בגלל הגוף שלי. אני רזה ויש לי גוף יפה (ככה חברות שלי אומרות לי) והיא קוראת לי אנורקסית ואומרת שאף אחד לא שם עליי. וכשהיה לי חבר לפני שנה היא אמרה לי להיפר ממנו וממש חפרה לי על זה כי היא אמרה לי שהוא רק ינצל אותי ואז נפרדתי ממנו.
וגם בגלל שהוצאתי בפסיכומטרי 550 הם צוחקים עליי ואומרים לי בשביל מה לגשת שוב את ממילא לא תצליחי.
בקיצור רע לי בבית יש משהו לעשות.? אני רוצה לגור בבית החייל אני עוד מעט מתגייסת אבל ההורים שלי לא מסכימים לי. נראה לי בגלל שהם רוצים שאני יעזור להם בבית. אני היחידה שמנקה את הבית (אני ואמא)
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21:56 14.03.10
|
שלום יעל
אם אדע על מה אתן רבות אולי אוכל יותר לסייע. האם יש ריב מסוים שחוזר על עצמו?
בברכה
אילן
|
|
|
ד''ר אילן נילמן
פסיכולוג קליני
תל אביב 03-5276299
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
14:53 11.03.10
|
ולא זז ולא ניחם או הניח יד,
למחרת ששב מהעבודה,
הוא שכב במיטה ואני התיישבתי לידו
שאלתי אותו שוב אם הוא לא רואה סיכוי להציל את הקשר,
ואמר שלא אמר שאתן לו עד ליום קבלת המשכורת לראות איך הוא יוצא לחודש מהבית,
וחזר על כך שהוא כבר לא אוהב בטח לא כמו שאהב לפני 8 שנים כמעט
והוא כבר לא חושק
ושהוא בחר באופציית הפרידה לחודש, ובהתנהלות שלי מאז שהודיע על כך אני רק מחדדת לו את ההחלטה,
כי אני לא משתנה
הנחתי את ראשי על כתפו והתחלתי לבכות, דמעותי נספגו על חולצתו,
והוא רק הניח יד על ראשי כרב מברך בכדי שהשיער שלי לא יפריע לו לראות טלוויזיה,
שלושה ימים רצופים של בכי עברו עליי, הסתובבתי עם עיניים ופנים נפוחות מבכי,
שבבוקרו של היום הרביעי מאז הודעתו, הוא התקשר אליי מהעבודה ואמר שאברר מחירים לטיפול זוגי
ביררתי מחירם וקבעתי פגישה,
היינו בפגישה ראשונה,
ששם אמר למטפלת הזוגית שאם היה יוצא לחודש כמו שהוא מכיר את עצמו לא היה חוזר בכלל.
ששאלה אם הוא אוהב אותי הוא ענה לה מבלי לחשוב שכן,
וששאלה לגבי יחסי המין,
השיב שלא מפריע לו שחצי שנה לא יקיים יחסי מין.
לאחר ששטחנו בפניה את הדברים,
קבענו פגישה נוספת והיא אמרה שהיא אופטימית ואני השבתי שלפחות מישהו מאיתנו אופטימי.
מאחר שאני מכירה את בעלי, אני יודעת שהוא אדם שקול ואינו זורק סתם דברים לאוויר,
ושתשובותו לאחר שבוע של רכבת הרים רגשית, וכך ששבר אותי לרסיסים,
לפתע דיבר אחרת סה"כ יומיים אחר שהצהיר שוב ושוב שהוא רוצה לסיים את הקשר מפאת הדברים שכבר ציינתי
אתמול הוא יזם יחסי מין (אחרי חצי שנה ללא), אך בנשיקותיו היה משהו קר ומנוכר ולא כאילו הבנאדם ממש רוצה להיות שם,
אני מבולבלת,
וכבר לא יודעת מה לחשוב,
האינטואיציה הפנימית מרמזת לי שאין טוהר כוונות בשינוי הפתאומי שחל בו,
והמחשבות לא נותנות מנוח,
מה מהדברים נכונים?
מרגישה שלמרות שאני אוהבת אותו, אני חשדנית וסקפטית לגביו ולגבי כוונותיו,
ומרגישה שאני מהלכת על חבל דק בין שפיות לחוסר שפיות.
עליי לציין שמעולם לא אמר את הדברים בצורה כל כך חדה,
תמיד אמר לא יודע,
עליי גם לציין שאחרי מריבות קודמות הוא חוזר להיות מעיין בנאדם אחר נחמד יותר לתקופה של חודש,
עד לפיצוץ שקורה שבכל פיצוץ המצב מדרדר יותר ויותר
לא יודעת כבר מי אני ומה לעשות או לאן פניי מועדות,
אנא האירו את דרכי,
והעירו גם אם יש צורך
מתנצלת מעומק הלב ומקווה שתסלחו על האורך,
אנא עיזרו לי,
כי אני כבר מרוסקת לרסיסים
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
14:52 11.03.10
|
שלום רב,
נשואה כמעט 8 שנים, אימא לשני ילדים,
זוגיות שידעה ימים טובים, אך כבר שנתיים שלא.
חודשיים רבים ללא סקס או כל קרבה פיזית, גם שניסיתי ליזום דחה אותי במילים עד כדי דחיפה מעליו
מס' מריבות שהסתיימו בהשלכת חפצים לעברי במטרה לפגוע
ניסיתי לדבר איתו השליך את כל המצב לכך שאני לא עושה דבר בבית,
אמר שזה הדבר היחידי שמפריע,
אך גם שניסיתי להתחיל את השינוי לא היה כל שינוי מצידו,
ניסיתי לשוחח איתו אך הוא בחר בגישת הלא יודע או האטמות ושתיקה
הצעתי טיפול זוגי אך בעלי סירב בכל תוקף גם במחיר גירושים
בעלי הוא אדם שאינו אומר דברים סתם,
הוא חושב רבות לפני שמסיק את המסקנות ואומר את אשר יש לו לומר
לפני כ10 ימים התגלע בינינו ויכוח שנגמר בכך ששוב לא דיברנו שלושה ימים,
והעניין נודע לחבר טוב של שנינו בכך שרצה לקפוץ לבקר בבוקר אך לא הבין למה אני לא עונה לו לטלפון
ובעלי ענה לו שאינו יודע כי אנחנו לא מדברים.
לפני כשבוע אותו חבר הוציא את בעלי לארוחה ולשיחה רצינית לאחר ששפכתי בפניו בשעת כאב,
את כל אשר עבר עליי בשנתיים האחרונות,
אמרתי לאותו חבר שאני אוהבת את בעלי ושאף אמרתי לו את זה,
אמרתי לו על המחסור בכל קרבה פיזית, הן מנשיקה פשוטה או חיבוק,
ועד לחוסר קיום יחסי מין מס' חודשים רבים.
סיפרתי לו על המריבות ועל כך שזרק חפצים במטרה לפגוע
ואמרתי לו שאמרתי לבעלי שאין מצב שנוכל להמשיך ככה,
ושנתתי לבעלי שלוש בחירות
או יעוץ זוגי או פרידה לחודש או גירושים (מחשבה על גירושים חלפה בראשי במהלך השנתיים הללו)
יום למחרת היציאה המשותפת של בעלי עם החבר הטוב,
אותו חבר התקשר והתחנן אליי תיזמי שיחה.
באותו ערב שבעלי שב מהעבודה לאחר שאכלנו את האוכל שבישלתי,
ישבנו ליד המחשב יחד, ורציתי להמתין עם השיחה עד שבני הגדול ירדם.
אך הוא הפתיע ואמר מה עכשיו?
שאלתי מה עכשיו? למה אתה מתכוון?
אמר מה הלאה?
אז אמרתי תגיד לי אתה מה הלאה,
אז הוא פתח את דבריו בכך שהוא חושב שצריך לסיים את הקשר הזה בינינו,
שהוא כבר לא בטוח שהוא אוהב, הוא יודע שיש רגש אך כמעט בטוח שאין זו אהבה,
שהוא לא נמשך או חושק בי,
התאפקתי לא לבכות ובדמעות שחנקו את גרוני,
שאלתי אם אין סיכוי שנוכל לתקן, לנסות טיפול זוגי,
כי אני עדיין אוהבת אותו ורוצה אותו
הוא אמר שהוא סגור על ההחלטה שלו,
שהוא מרגיש שהיום שירים עליי ידיים ויכה אותי לא רחוק והוא לא רוצה להגיע לזה,
ושהוא רוצה לסיים את הקשר הזה ושלדעתו אין מה להציל.
אמרתי לו אני חייבת לצאת לשאוף אוויר ולעכל מה שאמרת,
יצאתי בוכה מהבית,
שחזרתי בני הגדול ניגש אליי ואמר לי אימא למה בכית? כי את ואבא נפרדים?
אמרתי לו מאיפה שמעת את זה ילד?
הוא אמר שמאבא בקול חנוק מבכי הסברתי לו שייתכן וזה המצב וחיבקתי אותו והסברתי לו
שאותו ואת אחותו נשמיך לאהוב ושזה לא קשור אליהם ושלפעמים מבוגרים לא מסתדרים וחיים בנפרד,שעדיין נהיה אבא ואימא שלו
כל אותו לילה בכיתי בכי תמרורים והוא שמע
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
13:35 11.03.10
|
נשואה כמעט 8 שנים, אימא לשני ילדים,
זוגיות שידעה ימים טובים, אך כבר שנתיים שלא.
חודשיים רבים ללא סקס או כל קרבה פיזית, גם שניסיתי ליזום דחה אותי במילים עד כדי דחיפה מעליו
מס' מריבות שהסתיימו בהשלכת חפצים לעברי במטרה לפגוע
ניסיתי לדבר איתו השליך את כל המצב לכך שאני לא עושה דבר בבית,
אמר שזה הדבר היחידי שמפריע,
אך גם שניסיתי להתחיל את השינוי לא היה כל שינוי מצידו,
ניסיתי לשוחח איתו אך הוא בחר בגישת הלא יודע או האטמות ושתיקה
הצעתי טיפול זוגי אך בעלי סירב בכל תוקף גם במחיר גירושים
בעלי הוא אדם שאינו אומר דברים סתם,
הוא חושב רבות לפני שמסיק את המסקנות ואומר את אשר יש לו לומר
לפני כ10 ימים התגלע בינינו ויכוח שנגמר בכך ששוב לא דיברנו שלושה ימים,
והעניין נודע לחבר טוב של שנינו בכך שרצה לקפוץ לבקר בבוקר אך לא הבין למה אני לא עונה לו לטלפון
ובעלי ענה לו שאינו יודע כי אנחנו לא מדברים.
לפני כשבוע אותו חבר הוציא את בעלי לארוחה ולשיחה רצינית לאחר ששפכתי בפניו בשעת כאב,
את כל אשר עבר עליי בשנתיים האחרונות,
אמרתי לאותו חבר שאני אוהבת את בעלי ושאף אמרתי לו את זה,
אמרתי לו על המחסור בכל קרבה פיזית, הן מנשיקה פשוטה או חיבוק,
ועד לחוסר קיום יחסי מין מס' חודשים רבים.
סיפרתי לו על המריבות ועל כך שזרק חפצים במטרה לפגוע
ואמרתי לו שאמרתי לבעלי שאין מצב שנוכל להמשיך ככה,
ושנתתי לבעלי שלוש בחירות
או יעוץ זוגי או פרידה לחודש או גירושים (מחשבה על גירושים חלפה בראשי במהלך השנתיים הללו)
יום למחרת היציאה המשותפת של בעלי עם החבר הטוב,
אותו חבר התקשר והתחנן אליי תיזמי שיחה.
באותו ערב שבעלי שב מהעבודה לאחר שאכלנו את האוכל שבישלתי,
ישבנו ליד המחשב יחד, ורציתי להמתין עם השיחה עד שבני הגדול ירדם.
אך הוא הפתיע ואמר מה עכשיו?
שאלתי מה עכשיו? למה אתה מתכוון?
אמר מה הלאה?
אז אמרתי תגיד לי אתה מה הלאה,
אז הוא פתח את דבריו בכך שהוא חושב שצריך לסיים את הקשר הזה בינינו,
ממשיכה בהודעה הבאה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
12:19 24.02.10
|
אני בת 36 אמא ל-2.בן 10 עם קשב ורכוז ובן 5 אחור התפתחותי נמצא בחנוך מיוחד.
יש המון קשיים בבית מריבות וחיכוכים בעקר ביני לבין הגדול כאשר הוא ללא השפעת הכדור(רטלין).הנטל על גדול הילדים הוא עלינו
בעלי נוטל ציפרלקס ואני מסרבת להכנס למעגל התרופות.ניסתי בעבר טפולים אצל קאוצימ=נג ומטפלת משפחתית אך נראה לי שאם לא אקח משהו להרגעה ,ימשיך להיות לי קשה בבית.
עם אילו תרופות לא טבעיות מתחילים בדכ?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
14:35 23.02.10
|
אני בת 36 אמא ל-2.בן 10 עם קשב ורכוז ובן 5 אחור התפתחותי נמצא בחנוך מיוחד.
יש המון קשיים בבית מריבות וחיכוכים בעקר ביני לבין הגדול כאשר הוא ללא השפעת הכדור(רטלין).הנטל על גדול הילדים הוא עלינו ,הורי נפטרו ההורים של בעלי מתגוררים לא רחוק אך עוזרים רק כשמבקשים..
בעלי נוטל ציפרלקס ואני מסרבת להכנס למעגל התרופות..האם טפול פסיכולוגי עי שחות יכול לעזור לדעתך?או שמא עלי לגשת לטפול התרופתי?
ניסיתי בעבר גם טפול פסיכולוגי וגם קואוצינג ,הפסקתי את שניהם כי אני בעצמי לא יודעת למי ולמה לפנות!!!???
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
14:19 23.02.10
|
שלום רב,
אני ובן זוגי בפרידה מזה 5 חודשים- הוא איננו גר בבית. אנחנו בהליכי גירושין והתהליך הינו בהסכמה וביחסים טובים- ז"א שאין מריבות, ויכוחים, רכילויות או הסטות או עו"ד באמצע. לשנינו 2 ילדים קטנים- הבן בגיל 6 והבת בגיל 4.
לאחר התייעצותי עם אחת מכן לפני מספר חודשים אימצתי את הגישה של לדבר על הנושא כמה שיותר עם ילדיי ולא להדחיק את הנושא או להשתיק, אני מדובבת את הילדים ומשתדלת לדבר על זה רבות ובעצם לגלות את שעל ליבם ולוודא שמינימום נזק נגרם אצלם.
אני יודעת ערוכה ומוכנה כמה שאפשר לזה שבעתיד ייתכן שאתקל בקשיים, אך כעת המצב הוא דיי שגרתי, אין בכי, שינויים בהתנהגות שלהם או תלונות, אני באמת משתדלת להעניק לילדיי את מלוא תשומת הלב, להיות קשובה וחמה ביותר ללא גבולות.
אתמול, האב הציג בפניהם בפעם הראשונה את דירתו החדשה, ולראשונה מאז שהוא עזב, בתי בת ה-4 התעוררה באמצע הלילה ככל הנראה מחלום והתחילה לבכות שהיא רוצה את אבא. את האמת, שבאמצע הלילה לא ידעתי בדיוק אם לילדה בגילה זה לעניין שאפתח בשיחה רצינית בנוגע למצב, אך חיבקתי אותה שכבתי לצידה והסברתי לה שאמא כאן לידה ושאבא ישן עכשיו בבית שלו ושבבוקר נתקשר אליו והיא תדבר איתו. האם נהגתי נכון?
במידה ושוב סיטואציה זו תחזור מה עליי לעשות?
תודה והמשך יום נעים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11:55 23.02.10
|
אני בת 36 אמא ל-2.בן 10 עם קשב ורכוז ובן 5 אחור התפתחותי נמצא בחנוך מיוחד.
יש המון קשיים בבית מריבות וחיכוכים בעקר ביני לבין הגדול כאשר הוא ללא השפעת הכדור(רטלין).הנטל על גדול הילדים הוא עלינו ,הורי נפטרו ההורים של בעלי מתגוררים לא רחוק אך עוזרים רק כשמבקשים..
בעלי נוטל ציפרלקס ואני מסרבת להכנס למעגל התרופות..האם טפול פסיכולוגי עי שחות יכול לעזור לדעתך?או שמא עלי לגשת לטפול התרופתי?
הייתי אצל מאממנת קואוציג מס חודשים והפסקתי(5-6 חודשים)כיוון שלא הייתי בטוחה שזה מה שמתאים לי.
ניסיתי גם טפול פסיכולוגי לפני כשנה חודששים-שלושה וגם אז הפסקתי.
השאלה האם יש צורך לשלב בין התרופה לטפול נבחר?איך דע באיזה טפול ואו מטפל לבחור?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
14:45 22.02.10
|
אני בת 36 אמא ל-2.בן 10 עם קשב ורכוז ובן 5 אחור התפתחותי נמצא בחנוך מיוחד.
יש המון קשיים בבית מריבות וחיכוכים בעקר ביני לבין הגדול כאשר הוא ללא השפעת הכדור(רטלין).הנטל על גדול הילדים הוא עלינו ,הורי נפטרו ההורים של בעלי מתגוררים לא רחוק אך עוזרים רק כשמבקשים..
בעלי נוטל ציפרלקס ואני מסרבת להכנס למעגל התרופות..האם טפול פסיכולוגי עי שחות יכול לעזור לדעתך?או שמא עלי לגשת לטפול התרופתי?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
12:28 20.02.10
|
אני לא יכולה יותר. אני לא ישנה לא אוכלת . כלום.
אני מחכה "עד יעבור זעם" ויגיע יום ג בו אתקשר ואבקש לבוא לשוחח איתו.
אני מכירה את עצמי ממערכות יחסים קודמות ומהכרותי עם עצמי אני מודעת לבעיות שלי
אני יודעת שאני צריכה לבצע שינוי ולהיות פחות תלותי פחות רכושנית לתת לו את המרחב לו הוא זקוק ולבלות עם חברים לעשות דברים שהוא אוהב שאינם קשורים בי.
אני מנסה לפעמים לספור עד 10 לעצור את עצמי
לפעמים מצליח לרוב לא.
אני רואה זוגיות מאושרת בעלת גוון ורוד וכו זה ברור. אבל יש לי שני רגליים על הקרקע
ואני יודעת שכל זוג מה לעשות זה שני אנשים שונים מרקע אחר מחשבות שונות וכו חושבים לעיתים אחרת פוגעים בלי לשים לב וכו ולכן נוצרים חיכוכים, אי הסכמות.
ברור לי שצריך להקשיב לכבד ולהיות סבלן כלפי בן הזוג ולוותר לפעמים אבל טאקלים קורים. וניסיתי להסביר לבן הזוג שזה דבר נורמטיבי. אי אפשר שכל הקשר יתנהל על מי מנוחות ללא מריבות אףףףף פעם. אני לפחות לא מכירה דבר כזה. לא מהכרותי עם חבריי הנשואים ..או הנמצאים במערכת יחסים.
נתת לי כמה נקודות למחשבה אני לא יודעת איך אשרוד את הימים הקרובים לא יודעת......
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11:36 20.02.10
|
"האם יש לנו עתיד?" - את שואלת....
אנחנו בפורום האימון לא עוסקים בנבואות....כל מה שאנחנו יכולים לעשות עבורך זה להחזיר את המיקוד לעצמך, לאמונות שחוסמות אותך, לעבודה הפנימית שדרכה תוכלי להתקדם למקום של זוגיות
טובה ומספקת עבורך.
תרשי לי להתעלם מכל הפרטים שאת מספרת על בן זוגך....- זה שלו ולא הוא הפונה לעזרה.
בואי נתבונן רגע באמונות שלך המשתקפות מדבריך:
"אני אובססיבית ורכושנית ורבה איתו אפילו על פרטים קטנים אני מנסה להשתנות"
אני מוקירה אותך על שאת מזהה את הקושי הזה וכל הכבוד שאת מנסה להשתנות...
אני רוצה לשאול אותך - אובססיבית למה? רכושנית למה?
האם את יכולה להיות רכושנית על בן זוג?
איך את מנסה להשתנות?
"אבל כמה שהוא אומר לי צאי עם חברות אני בוחרת להישאר בבית ולא לבלות במחיצתן"
הוא מציע לך חופש ופעילות חברתית - אולי כדי לזכות במעט שקט שבלבד - ואת מסרבת.
מה זה אומר עליך?
האם זה חלק מהאובססיה שלא להשאירו לבד?
"הסברתי לו שככה זה זוגיות תמיד יש מריבות וחיכוכים ואי אפשר תמיד תמיד להיות מאושר "
מאיפה את יודעת את זה?
האם את יכולה לתאר לעצמך זוגיות נטולת מאבקים?
איך היית רוצה לראות את הזוגיות שלכם בחלום הורוד ביותר?
מהו חלקך בחלום הזה?
"הוא חכם ויפה ויש לו נשמה טהורה ואני לא רוצה לוותר עליו ועל הזוגיות הנפלאה הזאת"
תהילה יקרה, אין ספק שהתמונה שאת מציירת מורכבת ולא פשוטה לאור חוויות החיים שלכם,
אם זה אכן נכון.....אם אכן יש אהבה ואת לא רוצה לוותר עליה .....אני מזמינה אותך
לסמוך על האהבה, אם האיש שלך - הוא יהיה שלך גם מחר, מחרתיים ובעוד שנה,
אך רכושנות ואובססיביות הן רק מכשול להשגת החלום שלך.
זה נכון ששני הצדדים אמורים "לעבוד " על זוגיות אך אני מבטיחה לך שאם את תצליחי לעשות שינוי חיובי קטן כלפיו - בן זוגך יגיב בהתאם.
בנוסף אני מזמינה אותך להתבונן בעיניים פקוחות על הזוגיות הזו.
האם אכן פילוסופית החיים של בן זוגך מתאימה לך?
האם תוותרי על אמהות למענו?
יש קווים אדומים שאותם לא תרצי לחצות.....מהם הקויים האדומים שלך כאשר את חושבת על עתיד משותף?
מקווה שנתתי לך כיוונים למחשבה...
בהצלחה מכל הלב!
עדה
|
|
|
עדה מורג
מאמנת אישית לזוגיות ולמערכות יחסים
054-5772286
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| מנהל | | | הודעה מקורית | | | תגובה | | | ללא תוכן | | | הודעה חדשה | | | הודעה עם תמונה | | | הודעה עם וידאו |
|
|
|
|
|