|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
04:09 06.05.12
|
|
אני גם בולימית,ואני רוצה להגיד לך רק משהו אחד-את יכולה לעצור את זה בעצמך!ואם את לא רוצה ללכת לטיפולים כדאי שתפסיקי עכשיו,כי עוד כמה חודשים את כבר לא תשלטי על עצמך.את יכולה-וזה מבחן לכוח הרצון שלך-לנסות לאכול מבוקר מאוד.וגם אם יש לך בולמוס אכילה תגידי לחברה שלך שלא תיתן לך ללכת לשום מקום כדי להקיא-וזה יעבור אחרי כמה זמן,הצורך להקיא.אז שיהיה לך באמת בהצלחה,ושתדעי ששמנה או לא זה הכל בראש.בהצלחה!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
03:37 22.02.12
|
שלום רב. אני מעוניינת להבין כיצד יכול להיות ששומרי משקל עובד להמון אנשים בהתחשב בעובדה שהם לא סופרים קלוריות ושאם עושים ספורט, זוכים לאכול קצת יותר מהרגיל... חשבתי שכול הפואנטה זה מאזן שלילי של קלוריות?
ובנוסף, האם זאת שיטה שיכולה לעובוד טוב בשביללי? יש לי נטייה להתחיל דיאטה בריאה ואז להתחיל לבדוק עד כמה אני יכולה לצמצם את האוכל, עד שאני מגיעה להרעבה מוחלטת ולאחר כמה שבועות, בולמוס אכילה בלתי נשלט. לא צריך לציין שאני עולה ויורדת במשקל ואני לא מצליחה להגיע לאכילה בריאה שתמלא אותי ומצד שני תגרום לי להרגיש שאני כן עושה דיאטה...
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
07:02 17.04.11
|
שלום נעה , אני שמחה שהיית ערה לגופך והפסקת הדיאטה למרות שעדיין לדבריך לא הגעת למשקל היעד שקבעת לעצמך. הפסקת מחזור היא אות לשנוי הורמונלי לא רצוי .
בומוס האכילה או הרצון לפצות על חסכים שצברת בתקופה כה ארוכה יכול להיות טבעי ותגובתי.
על מנת לווסת את בולמוסי האכילה כדאי לבנות תפריט מתאים שיכלול בתוכו את המזונות שנקראים משמינים ,לספק מספיק אנרגיה ואבות מזון לגוף , ולקבוע משקל יעד-אולי שונה ממה שהצבת לעצמך שבו הגוף יתפקד במיטבו ותקבלי בו מחזור .
בכל מקרה לאחר בולמוס אכילה איני מציעה לפתוח בניסיונות קיזוזים שזהו פתח למעגל אכזבות נוסף .
שיהיה חג שמח .
|
|
|
ריטה שאוליאן
דיאטנית קלינית Bsc. רפואה משולבת
קליניקה ברעננה ובבת ים 052-8532414
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
15:06 16.04.11
|
|
שלום , אני עשיתי דיאטה בה ירדתי כמעט 30 קילו. אני עכשיו בתקופה בה לא הגעתי עוד למשקל היעד שלי, אני במעין הפסקה. זאת בגלל שהפסיק לי המחזור, ואני קצת נכנסתי ללחץ. עכשיו ישנו השלב בו החברה כל הזמן מחמיא לי על המראה וחשוב לי לא לאבד את כל המאמץ שהשקעתי ולשמור על הגזרה. ביומיים האחרונים לא הפסקתי לאכול! את כל המאכלים שנמנעתי מהם 4 חודשים אכלתי ביומיים! אני ממש בדיכאון ורוצה לחזור למסלול התקין, איך עושים את זה? אני לא רוצה לאבד את כל ההשקעה והתהליך שעברתי בגלל יומיים, זה נראה לי מגוכך, מצד שני- איך נמנעים מבולמוסים שכאלה? הדחף לאוכל היה בלתי נשלט , כמו של נרקומן ממש. לא נרגעתי עד שהמקרר היה ריק. מה עושים במצבים כאלו?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
17:45 07.04.11
|
שלום לך,
אני חושבת שהטיפול הכי נכון לילדתך הוא קודם כל טיפול פסיכולוגי, לאו דווקא לה אלא הדרכת הורים לך ולבן זוגך כדי להבין על איזה רקע מתקיימת הפרעת האכילה.
עבודה עם דיאטנית תוכל לעזור בנוסף אך לא במקום, וכאן אני ממליצה לך גם לעשות זאת באמצעות הדרכת הורים ולא לקחת את בתך לדיאטנית מכיוון שהיא רק בת 4 ואת מהווה מודל עבורה לאכילה ואחראית על מבנה האכילה בבית.
חשוב לטפל לא רק בסימפטום - האכילה אלא במקור לסימפטום.
בהצלחה!
נטע
|
|
|
נטע רשף
דיאטנית קלינית B.Sc. מומחית בגישות טיפוליות להתמודדות עם השמנה והתנהגות אכילה
דיזינגוף סנטר, תל אביב 054-2020004
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
00:09 07.04.11
|
|
ביתי בת 4 גובהה כ1.3 והיא שוקלת 22 ק"ג אני ממש ממש מודאת מהתקפי האכילה שלה. מתבטא בארוחה אחרי ארוחה אחרי ארוחה וזה לא נגמר. שוחחתי עם פסכולוגית טלפונית ובקשתי פגישה אישית אך לטענתה אין צורך וניתן לפתור זאת מול דיטאנית למרות שהפסיכולוגית טענה כי זה הגיע יחד עם בני כאשר נולד (מתוך קנאה) .היינו אצל דיטאנית שטענה שאינה יכולה לטפל בבעייה אלה רק פסיכולוגית וכמובן הרגלי אכילה נכונה, אני ממש מטורטרת ולא יודעת לאן לפנות ומה לעשות האם אני זו שצריכה שיחות עם פסיכולוג והסבר כיצד לפעול עם ביתי ? דבר נוסף ומאוד חשוב ביתי מטופלת ע"י ונטולין ובודיקורד באופן קבוע מידיי יום ולפעמים ע"י ביטניסול האם הבודיקורד הוא גורם משפיע לבולמוס האכילה? תודה רבה אמא מודאגת מאוד.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
08:08 15.03.11
|
שלום רב מומחי הכללית
אני בחור בן 22 עם הפרעות אכילה. כל התהליך החל מירידה במשקל של 80 קילו ל50 קילו בלי שום דיאטה מיוחדת או איזה תפריט מיוחד פשוט צמצום באכילה ותוך כדי אמא שלי הציבה לי גבולות ברורים בנושא של כמה לאכול כי לי כמובן שלא הייתה שליטה.
מגיל 18 הפכתי לבחור עצמאי ונכנסתי לחדר כושר על מנת לחטב את עצמי בשביל להתחיל עם בחורה ופה הייתה הטעות כי אז הבנתי מהי קלוריה והתחלתי לחשוב על מה אני מכניס לגוף שלי במקום להקשיב לתחושת הרעב ואז כמובן שהתחלתי לבנות תפריטים ע"פ קלוריות במקום להקשיב למנגנונים של הגוף שלי.
עליתי במשקל למשקל של 58 עם שרירים ואז בצבא למשקל של 64 אבל לא אהבתי את המצב כי עליתי למשקל הזה היות שלאחר שבניתי לי את התפריטים הצבתי לעצמי הרבה גבולות של שחור ולבן שלא היו נכונים ובצבא הם נפרצו.
היום המצב רע הרבה יותר היות שאני כבר מודע עוד יותר לכל כמות הקלוריות בכל דבר והיות שהתחלתי להשתמש במשקל דיגיטלי במטבח בהתחלה בשביל אפייה ואז ממש בשביל האוכל שלי האישי אני יודע כמה כל דבר שוקל ופוחד מכל דבר שאני מכניס לפה.
המצב הוא שבקיץ האחרון הגעתי למשקל של 36 קילו שזה משקל לא תקין לבחור בגובה 1.6 מטר עם הפרעות קצב של SSS. שבוע לאחר חזרה מחופשה בחול חטפתי דום לב ואושפזתי עקב כך. כמובן שעברתי השתלה של קוצב לב.
ניסיתי להבין את המצב של תחושות הרעב שלי והבנתי שאני יכול להתאים לתוכנית של "דיאטת המכורים לפחמימות" והבעיה היא שאני מקצין את הדיאטה הזו כי אני לא אוכל במהלך היום פרט לאיזו מנה קטנה של FIBER ONE ובערב אני אוכל ממש מעט מה שמוביל לירידה במשקל.
הסיבה היחידה בסוף שאני כן מתחיל לאכול היא חולשה מטורפת והרגשה של פעילות מסיבית של הקוצב שאותה אני רוצה להפסיק כי אני מבין שהלב לא יכול לפעול בלי אוכל אז הקוצב פועל במקומו. ברגע הזה מתחיל בולמוס אכילה כפייתית שאני ממש לא אוהב ורוצה להפסיק אבל לא יכול כי אני חושב שממחר דיאטה.
מצב הרוח שלי רעוע ותמיד אני מנסה לאכול ביחס למה שאנשים אוכלים כלומר פחות מהם. אני רוצה לדעת איפה יש מרפאה של הפרעות אכילה אבל שלא ייבנו לי תפריט אכילה מסודר כי אז אני מרגיש כלוא ולא עובר יום ואני שובר את התפריט הזה אני צריך הכוונה איך להתמודד עם המצבים בחיי היום יום כי ככה כבר נורא קשה לי ואני תמיד חושב האם כדאי לאכול שתי כפות קוטג' של 100 קלוריות או כפית חמאת בוטנים למרות שהקוטג' ישביע אותי יותר אני אבחר בחמאת בוטנים כי זה יותר טעים לי ואני צריך הכוונה כלשהי שתתן לי הדרכה שעדיף בריאות על מימוש סיפוקים והבעיה היא שאמא שלי היא לא אכלנית גדולה אז אני מרגיש חזיר לידה כי כל מה שאני אוכל אני חושב שאכלתי יותר מדי ואז נפרצים כל הסכרים ואח שלי אוכל מה שבא לו כי יש לו גנטיקה טובה והוא לא משמין.
נמאס לי מהסבב הזה של דיאטה קיצונית ואז בולמוס וחוזר חלילה תעזרו לי כי מצב הרוח שלי ירוד מאוד.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
07:56 15.03.11
|
שלום רב מומחי הכללית
אני בחור בן 22 עם הפרעות אכילה. כל התהליך החל מירידה במשקל של 80 קילו ל50 קילו בלי שום דיאטה מיוחדת או איזה תפריט מיוחד פשוט צמצום באכילה ותוך כדי אמא שלי הציבה לי גבולות ברורים בנושא של כמה לאכול כי לי כמובן שלא הייתה שליטה.
מגיל 18 הפכתי לבחור עצמאי ונכנסתי לחדר כושר על מנת לחטב את עצמי בשביל להתחיל עם בחורה ופה הייתה הטעות כי אז הבנתי מהי קלוריה והתחלתי לחשוב על מה אני מכניס לגוף שלי במקום להקשיב לתחושת הרעב ואז כמובן שהתחלתי לבנות תפריטים ע"פ קלוריות במקום להקשיב למנגנונים של הגוף שלי.
עליתי במשקל למשקל של 58 עם שרירים ואז בצבא למשקל של 64 אבל לא אהבתי את המצב כי עליתי למשקל הזה היות שלאחר שבניתי לי את התפריטים הצבתי לעצמי הרבה גבולות של שחור ולבן שלא היו נכונים ובצבא הם נפרצו.
היום המצב רע הרבה יותר היות שאני כבר מודע עוד יותר לכל כמות הקלוריות בכל דבר והיות שהתחלתי להשתמש במשקל דיגיטלי במטבח בהתחלה בשביל אפייה ואז ממש בשביל האוכל שלי האישי אני יודע כמה כל דבר שוקל ופוחד מכל דבר שאני מכניס לפה.
המצב הוא שבקיץ האחרון הגעתי למשקל של 36 קילו שזה משקל לא תקין לבחור בגובה 1.6 מטר עם הפרעות קצב של SSS. שבוע לאחר חזרה מחופשה בחול חטפתי דום לב ואושפזתי עקב כך. כמובן שעברתי השתלה של קוצב לב.
ניסיתי להבין את המצב של תחושות הרעב שלי והבנתי שאני יכול להתאים לתוכנית של "דיאטת המכורים לפחמימות" והבעיה היא שאני מקצין את הדיאטה הזו כי אני לא אוכל במהלך היום פרט לאיזו מנה קטנה של FIBER ONE ובערב אני אוכל ממש מעט מה שמוביל לירידה במשקל.
הסיבה היחידה בסוף שאני כן מתחיל לאכול היא חולשה מטורפת והרגשה של פעילות מסיבית של הקוצב שאותה אני רוצה להפסיק כי אני מבין שהלב לא יכול לפעול בלי אוכל אז הקוצב פועל במקומו. ברגע הזה מתחיל בולמוס אכילה כפייתית שאני ממש לא אוהב ורוצה להפסיק אבל לא יכול כי אני חושב שממחר דיאטה.
מצב הרוח שלי רעוע ותמיד אני מנסה לאכול ביחס למה שאנשים אוכלים כלומר פחות מהם. אני רוצה לדעת איפה יש מרפאה של הפרעות אכילה אבל שלא ייבנו לי תפריט אכילה מסודר כי אז אני מרגיש כלוא ולא עובר יום ואני שובר את התפריט הזה אני צריך הכוונה איך להתמודד עם המצבים בחיי היום יום כי ככה כבר נורא קשה לי ואני תמיד חושב האם כדאי לאכול שתי כפות קוטג' של 100 קלוריות או כפית חמאת בוטנים למרות שהקוטג' ישביע אותי יותר אני אבחר בחמאת בוטנים כי זה יותר טעים לי ואני צריך הכוונה כלשהי שתתן לי הדרכה שעדיף בריאות על מימוש סיפוקים והבעיה היא שאמא שלי היא לא אכלנית גדולה אז אני מרגיש חזיר לידה כי כל מה שאני אוכל אני חושב שאכלתי יותר מדי ואז נפרצים כל הסכרים ואח שלי אוכל מה שבא לו כי יש לו גנטיקה טובה והוא לא משמין.
נמאס לי מהסבב הזה של דיאטה קיצונית ואז בולמוס וחוזר חלילה תעזרו לי כי מצב הרוח שלי ירוד מאוד.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
17:36 11.01.11
|
שלום,אני בת 28 ..אני מקווה שהגעתי למקום הנכון לשאול.
אוף..אני לא יודעת מאיפה להתחיל,אני מיואשת נורא!
טוב,אז אני חושבת שהיה לי דיכאון בערך מגיל 17 ,אך לא ידעתי שיש לי את זה וגם לא הרגשתי.
לפני שנה התפרץ לי ממש ..וטופלתי אצל מישהי שמטפלת רוחנית וגם דימיון מודרך ובמקביל לקחתי ציפלקס במינון נמוך.
עד עכשיו זה עבר..והתחלתי לחשוב על הרזיה ,כלומר כל חיי היתי לא רזה ולא שמנה ,אלא קצת מלאה..והתחלתי לפנות למאמן כושר שהוא דיאטן..עשיתי לפי התפריט שנתן אכילה וכושר הייתי פצצה בעננים!! ואחכ חודש וחצי שוב התחלתי בהרגל של בולמוס אכילה מטורפת..כלומר אני מסוגלת לחסל הכל ולמרות שאני מפוצצת באוכל,לא יעזור לי...וכך עליתי במשקל שיא...כך זה נמשך כבר 4 פעמים.
אני לא יודעת מה הסיבה,דיכאון,הפרעת אכילה...עכשיו אני מטופלת אצל פסיכותפרטית..האם ההשמנה נובעת מדיכאון,מהפרעת אכילה??מה בדיוק גרם לי לזה שמנסה כל הזמן להרזות ולא מצליחה?אני מרגישה שמשהו שולט בי..קשה לי להסביר במילים.וגם עכשיו אני חוזרת לקחת את הציפלקס כדי לאזן ולחזור לתפקד.
אז מה אני עושה כדי להרזות??אולי לא פניתי לפורום הנכון?אז לאיזה פורום לפנות?
האם אני צריכה לשנות הרגלי חשיבה להרזיה?למי עליי לפנות בתחום זה?
והאם כדאי לי כבר עכשיו לטפל בהרזיה לפני שההשמנה תחמיר עם הזמן?או קודם לטפל בדיכאון והפרעת אכילה ורק בסוף ההרזיה?
סליחה על המכתב הארוך...אודה לך מאוד...
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10:49 29.11.10
|
שלום ניצן,
לא כתבת כמה זמן התופעה הזו נמשכת .
זה נשמע שאת מאוד מרסנת את עצמך ( אוכל מסודר אותו את בוחרת בקפידה ואותו את אוכלת בחוץ כאשר את במסגרת), ולעומת זאת, בבית ( ובעיקר בסופי שבוע בהן את ללא מסגרת) את פורקת כל עול. יתכן וברמת האוכל את מרסנת את עצמך מידי ואז הגוף דורש את הפיצוי, דיאטנית יכולה לעזור לך לבנות תפריט מאוזן. יתכן וזה מבטא קונפליקט רגשי שיש לך סביב איפוק ואובדן שליטה. את זאת תוכלי לברר במסגרת של טיפול פסיכולוגי.
|
|
|
אפרת לוי
פסיכולוגית קלינית מומחית
רח' פני הגבעה 20 רמת גן 050-6531632
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21:37 22.11.10
|
שלום אני עוד מעט בת 18 ואני חושבת שיש לי בולמוס אכילה כפייתי. אני אוכלת ללא מעצורים, במשך היום בבית ספר אני מביאה ארוחה מסודרת של סלט, לחם מלא ואוכל בריא. כשאני מגיעה הביתה וכאשר אני לומדת ולא יוצאת מהבית אני ניתקפת בדחף שלא נשלט. זה מתסכל.
אני יחסית רזה וגבוהה, אני אומרת את זה להורי והם שמים לב אך הם אומרים לי שאני רזה ושזה גיל ההתבגרות.
זה ממש לא קשור בעייני, אני מרגישה מאוכזבת ומתוסכלת לאחר אכילה כזו. בנוסף רוב המקרים האלו קורים לי בשישי שבת שאני בבית.
מה עושים ?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
19:30 18.11.10
|
בגלל שכל סופשבוע יש לי בולמוס אכילה, אני נמצאת במצב שאני כל הזמן שואפת להרזות אפילו שאני לא שמנה, אלא פשוט אחרי הבולמוס אני מרגישה שהשמנתי.. (אני בת 16, גובה 164 על 47 קג') .
לפני שנה וקצת הרזיתי ושמרתי על זה עד שלפני חצי שנה וקצת יותר אפילו- התחילו לי בולמוסי אכילה, ויותר מפעמיים בשבוע זללתי מאד הרבה מתוקים והרבה קלוריות.
הגעתי מצב שבקיץ הייתי שמנה וכל שבוע ניסיתי להתחיל להרזות וכל יום רביעי נשברתי עד שלקחתי את עצמי ביידים ושבועיים לפני תחילת שנת הלימודים הצלחתי לעמוד בדיאטה של 1000 קלוריות ולעשות הרבה ספורט, כך שרק בימי שישי אכלתי הרבה אבל שלטתי בעצמי. וכמובן שהרזתי (אני מרזה דיי מהרת ואני לא מדבתר על קילוגרמיםת הורדתי רק 3 קילוגרמים אבל עליי זה נראה משמעותי)
וכך זה היה לפחות עד החגים.
עכשיו הגעתי למצב שאני בולסת בלי שליטה פעמיים בשבועת ולפי מה שקראתי במאמר אחד על בולמוסי אכילה אפשר להגדיר זאת כהפרעה - אחרי 6 חודשים בהם יש שני בולמוסים לפחות בשבוע.
-מה אני עושה? איך אני נמנעת מבולמוסים ?
לדוגמא.. השבוע יומיים אכלתי נורמאלי, בשלישי אכלתי הרבה יחסית אבל לא בלסתי ואתמול והיום היו לי בולמוסים ואיך זה התחיל? אתמול- בגלל שאכלתי גלידה וואז לא הפסקתי לאכול
והיום רק רציתי לאכול קורנפלקס בערב, ואז החלטתי לקחת עוד פרוסת לחם קל עם גבינה וירקות, וזה התגלגל לגלידה, עוגיות, שוקולד וכו...
ואני לא יודעת מה לעשות... אני לא רוצה להשמין אבל הבעיה שאחרי כל בולמוס כזה אני מתחילה לאכול ממש קצת כי נראה ל י שהשמנתי ואז אני רעבה, אני עצבנתי אינלי מצב רוח, ואז קורה שוב בולמוס. ואז שוב הכל מהתחלה.
ואני רוצה לאכול רגיל לאכול נורמאלי נמאס לי מזה.
את יכול בבקשה ליעץ לי מה לעשות, אולי איזה טיפ?
תודה מראש.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
07:42 09.11.10
|
|
צריך רצון עז והתמדה תחשבי שאת צריכה לגמור חודש עם 3000 ש"ח ואת מאוד אוהבת לקנות נעלים והרבה ההחלטה בידיך לקנות נעלים או לאכול !
|
|
|
ד''ר רוני חרמון
רופא מנתח מחלות אף,אוזן וגרון, אקופונקטורה והרזיה.חרמון מן הדיאטה המנצחת
רח' רמברנדט 14 ת"א 03-5234303
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21:10 08.11.10
|
מה עושים כדי לעצור את זה ?
משקלי 71 ק"ג גובהי 157 גיל 40
מין נקבה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
09:27 29.06.10
|
מה מומלץ לעשות מבחינה תזונתית יום לאחר שקורה בולמוס אכילה?
האם לאכול רגיל לגמרי, אפילו שהבטן מנופחת ויש הרגשה של כבדות?
או לאכול בבוקר משהו קליל כמו תפוח או גמבה למשל ואז לאכול רגיל אחרי הצהריים?
או לא לאכול בכלל עד שהרגשת הכבדות תעבור?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
21:06 12.06.10
|
אני חדשה בפורום וזו הפעם הראשונה שנחשפתי אליו .
במהלך השעה האחרונה "קראתי" לא מעט הודעות ופניות ...ובכל אחת מהן "ראיתי" את עצמי ,את "האני" שהייתי עד לפני שנתיים.
כל הודעה העבירה בי צמרמורת, כאב, עצב , הזדהות...
והתגובות שלכן ,קרן אור ואפרת מילאו אותי באושר יישר כח!!! התמיכה שהכותבות מקבלות מכן וזו מזו פשוט ראויה להערכה .
כיום אני בת 29 ....וכמו נערות /נשים רבות גם אני התהלכתי באותו "מסלול מפותל" שנע בין אנורקסיה לבולמיה.
בגיל 15 ושמונה חודשים החלטתי להשיל ממשקלי את 7 הק"ג העודפים ומבלי מחשבה מעמיקה מצאתי את עצמי בעיצומה של דיאטת כאסח אכזרית ,שהכילה 500 קלוריות ביום בלבד ובהמשך פחות ופחות...עד שהגעתי ל-0 קלוריות ביום כלומר צום. הורדתי את ה7 ק"ג ולא רק אותם אלא 24 יותר.
הסביבה תחילה החמיאה ומהר מאוד המחמאות הפכו לדאגה . ולי זה לא ממש היה אכפת ... לי הייתה מטרה !!!! אומנם אינפנטילית ונטולת הגיון אך בכל זאת המטרה הייתה לנגד עיניי ואני המשכתי !!!
בשלב מסויים כשהבנתי את חומרת המצב הייתה מטרה אחרת לנגד עיניי והיא לצאת ממנו ולהוכיח שניתן להבריא גם ללא טיפול ..... ההצלחה הייתה חלקית מכיוון שהיא הובילה למקבילה של האנורקסיה ..הלא היא הבולמיה!!!
בכל פעם שאכלתי ולו מעט בכדי להעלות במשקל ולשוב למשקל תקין געשו בי ייסורי המצפון והובילו להקאה .. ומהקאה אחת יזומה זה הפך לתסריט קבוע של אכילה , הקאה , אכילה , הקאה ...
עליתי במשקל והגעתי למשקל תקין ו"המכרתי" לעיניין ההקאות ... לא היה דבר יותר "גאוני" עבורי ..לאכול ובכך להשתיק את דאגת הסובבים ומאידך להקיא ולהשתיק את המצפון שלי .
עיסקה מעולה!!!
הרשתי לעצמי לאכול הכל מהכל ואז להקיא .
חישבתי את הזמן מהאכילה עד לרגע ההקאה .
אכלתי מזונות מסויימים ואחרים לא ..רק כדי להקל על "הקאה מושלמת".
המשקל עלה בחזרה ...וזה הוביל למעגל קסמים של שלושה ימים צום- מעידה קטנה ---בולמוס אכילה---הקאה וחוזר חלילה ...
היו תקופות של אכילה -הקאה ללא בולמוסים וללא צומות.
עד שהחלטתי לשים לכך סטופ .
וכבר שנתיים שאני ללא הקאות!!! ללא צומות!!! ללא בולמוסים!!!
עם 13 ק"ג מיותרים (שמפרידים בין משקלי למשקל התקין /בריא) .
והמאבק עדיין קיים ...
לצערי בחודש האחרון כמו בכל שנה לפני הקיץ המחשבות על איזו דיאטת כסאח עולות ...בעבר הרי הצלחתי??? בעבר הרי הגעתי למחצית ממשקלי כיום?????
והמחשבות האלו מפחידות אותי... כי אני מודעת לכח הרצון שיש לי לכאן או לכאן... אני מודעת ליכולת שלי ..לשליטה המקסימלית שיש לי.... ואחרי הכל יש באמת מה להוריד אז למה לא???
למה המחשבות הללו חוזרות? למה זה מכה בי שוב???
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
16:45 03.06.10
|
האם ניתן להשמין מבולמוס אכילה חד-פעמי?
אני בדיאטה כרגע אבל אתמול היה לי בולמוס ענקי שכלל בין היתר שוקולדים למיניהם, ופלים, עוגיות ועוגות, חטיפי בוטנים ושומשום, במבה/ביסלי ודומיהם וכ'ו.
היום חזרתי לשגרה אבל אני מודאגת שעליתי במשקל...
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
20:49 03.05.10
|
ממש על קצה החוט? ההקאות הם לא עצם הבעיה האמיתית..ככה היא מצליחה להתבטאות.
גם זה כל כך תלוי...יש שמקיאים אחרי כל ארוחה ויש שמקיאים אחרי בולמוס אכילה שבא אחרי צום ארוך...ו....אני חושבת שיכולה להיות בתוך התשובות טריגרים לאנשים אחרים.
אני לא מצליחה להבין איך אפשר להגיב לאימל שלך דרך האתר הזה....
צריך להיות דרך...הרי אני מכניסה כל תגובה את כתובת המיל שלי...???
איך כותבים פה מסר אישי???
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
04:41 15.02.10
|
אני מנסה לאכול רק שאני רעבה..
הבעיה היא שאני יכולה לא לאכול כל היום..
מידי פעם (כמו היום למשל) יוצא מצב שאני רעבה רק בשעות עשר אחדעשר בלילה..
אז אני אוכלת, ולמרות שאני כבר לא רעבה אני ממש חייבת לאכול משו טעים (מתוק) וזה פשוט ניגמר באכילת עוגיות שוקולד, מאפים כאלו ואחרים, חטיפים מתוקים אחרים..
עד שבא לי להקיא ואני מרגישה מפוצצת על יתר המידה..
מה לעשות??
אני משתגעת!! אני לא רוצה להשמין
ההפך...
למה זה קורה ואיך אני נגמלת מהדבר הגועלי הזה?!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
14:29 21.12.09
|
במהלך הילדות שלו, בעלי למד לא להביע רגשות. מרוב שהוא לא הביע אותם, הוא לימד את עצמו גם איך להרגיש אותם פחות. כלומר, להדחיק. הוא פיתח התמכרויות שונות וכיום הן עדיין קיימות...
זו שבולטת הכי לעניות דעתי, היא הפרעת אכילה לילית.
חיפשתי על זה מידע אבל יש הפרדה בהגדרות בין בולמוס, אכילה קוגניטיבית ואכילה לילית, ואני חושבת שאצלו זה השילוב של הכל.
יש לו הפרעות שינה, אבל מעבר לזה, הוא אוכל בצורה רגשית. הוא גם אמר את זה בעצמו. לילה אחד הוא חלם חלום רע, התעורר, ואמר לעצמו "חלמתי חלום רע, טוב אני אלך לאכול". הוא אוכל מכל הבא ליד ויוצר שילובים ממש מוזרים של אוכל...העיקר שיהיה עם מה למלא את עצמו.
הוא מסרב ללכת לטיפול, אבל אני מרגישה בחודשים האחרונים איך שלאט לאט זה מחלחל למצב רוח שלו. שינויים קיצוניים במצב רוח. עצב פתאומי. הוא לא יודה בשום דבר, אבל אני רואה מה זה עושה לו.
הוא כמעט ולא מדבר איתי על זה, ואם אני קמה כשהוא בולס, הוא ממש מתבייש.כמעט כל לילה אני מתעוררת. לפעמים הוא אפילו לא זוכר מה הוא אכל או אם הוא אכל בכלל, ואנחנו רואים עדויות באוכל ששינה מקום...
מצד אחד הוא מקסים ומתחשב, מצד שני אני לא יודעת איך להתמודד עם המצבי רוח האלה. במיוחד כי הוא לא מודע אליהם...ומתנגד לכל דעה שתגיד כי הם קיימים...
זה מצחיק איך שהגלגל מסתובב...אני סבלתי כמה שנים משילוב של הפרעות אכילה (לפני שהכרתי אותו) ואנשים היו צריכים להתמודד איתי.
את הסוג הזה של הפרעה אני לא מכירה, לא חוויתי משהו דומה. הייתי יותר בקטע של אנורקסיה עם הקאות, וזה תחום שאני לא יודעת בכלל איך לפנות אליו.
מישהו...בבקשה תעזרו לי...זה הורס אותנו והוא הורס את עצמו...
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
17:19 02.11.09
|
היי אולגה,
עם תפריט כזה כחצי שנה, אני מבינה את הגוף שצווח, " תני אוכל מעניין !!!!!! מתוק, ופחמימתי!!"
פרוסות הלחם אינן מספקות צורך נפשי, הן בהחלט תורמות לשובע, למיעוט הקלוריות ולסדר,
אך, ואל תורידי מערך זה, זה חשוב!
בבקשה, הקפידי להחליף ארוחה אחת בארוחת פסטה ובער חלבונית, דגים או ביצים.
וכדאי שתמשיכי את התפריט הבסיס, הוא טוב לירדיה, אכן.
|
|
|
מיה בן אפרים
דיאטנית קלינית, מאמנת אישית לירידה במשקל וטיפול בהפרעות אכילה
שכונת המשתלה תל- אביב 03-7419624
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
20:58 28.10.09
|
החלטתי להפסיק להילחם בגוף שלי, בעיקר בגלל מה שנראה שאני לא אצליח "לשגע" את הגוף שלי ולרדת שוב.. אני בת 17, 1.67 שוקלת 55. היום אני במשקל תקין אחרי שעשיתי דיאטה ובמהלכה ירדתי מ57 ק"ג ל50 ק"ג.(מן הסתם דיאטה לא בריאה, דילוג על ארוחות) ולאט לאט העלתי במשקל חזרה.
המטרה שהייתה לי אז היה להוריד קצת את השומנים שיש לי בבטן ובצדדים וזה לא הלך.הגוף לא זז מהמשקל.
הבעייה שלי זה שבחודש וחצי האחרונים הקפדתי מחדש על תזונה נכונה וספירת קלוריות ותיעדתי כל קלוריה וקלוריה בגוף. הצריכה שלי הייתה 800 קלוריות ביום ומידי שבוע תוקף אותי בולמוס אכילה.( ואז הגעתי למסקנה שזה לא שווה את זה)
לפי מחשבונים באינטרנט אני אמורה לצרוך 1400 קלוריות כדי להתקיים מינימלית. אז זה מה שאני אמורה לאכול כדי לשמור על המשקל הקיים -55- ולא לסטות ממנו.?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
16:42 01.09.09
|
עדי היקרה , גם אני עליתי בצבא בערך עשר קילו . זה שילוב של שיעמום , אוכל זמין (ואוכל די גרוע , אם אני זוכרת נכון ...) וחוסר בפעילות גופנית .
אני לא חושבת שללכת לקב"ן על בעיה כזו המשמעות היא לצאת מהצבא . קשה לך קצת אולי ואצלך זה מתבטא בבולמוסי אכילה - למה לא תדברי עם משיהו מקצועי על זה ?
הפרעת אכילה חשוב לתפוס כשהיא קטנה ולטפל בה מייד .
האם בעבר היו לך בולמוסים ? נסי לחשוב מתי מגיע בולמוס אכילה : כשרע לך ? כשמשעמם ? אולי לא אכלת שעות רבות ואז את ממש רעבה ולא שולטת במה שנכנס לפה ?
אם את אוכלת משעמום או כשרע לך , את (ממש כמוני) מקשרת בין אוכל לרגשות וצריך לבדוק למה זה קורה ואת זה עושים בטיפול .
יש לך זמן לעשות קצת כושר ? אם כן , אני ממליצה בחום
שיהיה בהצלחה
תמר
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10:45 26.08.09
|
את לא דכאונית ולא כבדה . את הכי נורמלית שיש ואת מתמודדת עם דבר שנורא קשה להתמודד איתו . זו לא אשמתך .
את צריכה לעשות לדעתי כמה דברים ( אם לא עשית כבר)
1. לספר למישהו - אמא/אבא , חבר/חברה . לא להתמודד עם זה לבד
2. למצוא פסיכולוג טוב שיודע דבר או שניים על הפרעות אכילה . להכנס לטיפול ממוקד (פעם בשבוע לפחות) כדי ללמוד ולטפל בסיבות האמיתיות שגורמות לך להרגיש כל כך רע לגבי אוכל עד מחשבות אובדניות . במקביל
3. להבין את האוכל התזונה - ממליצה לך לקרוא הרבה באינטרנט על תזונה , להבין את האוכל ומה הוא עושה לגוף שלך
4. להתאזר בהרבה סבלנות וסלחנות כלפי עצמך- זה לא קורה ביום אחד ויהיו עוד נפילות ובולמוסים אבל לאט לאט החיים ישתפרו ובוקר אחד תביני שכבר חודשיים לא היה לך בולמוס אכילה , שאת חושבת על אוכל הרבה פחות ובאופן כללי החיים הרבה יותר טובים
ותמיד יש את הפורום עם האנשים המקסימים שלו והתמיכה האינסופית שלו
בהצלחה
תמר
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
13:21 23.05.09
|
בדימיוני אני סופר את אלה שמקנאות בך ברגע זה. עם זאת אני מברך אותך על המודעות. יודעים איפה מתחיל אבל לא איפה ואיך נגמר בעיקר כשיש עבר שלא רוצים לחזור אליו.
בולמוס אכילה אחרי ארוחת הערב הינה תופעה נפוצה. למרבית הצער אין פתרונות קסם מלבד
מודעות וכוח רצון. יכול להיות שהתפריט היומי שלך למרות היותו מאוזן ובריא אינו תואם את הנתונים שלך מבחינת הערך הקלורי. אפשרות אחרת היא שנקודת האיזון הנדרשת על ידי התכנון הגנטי גבוהה
ממה שבא לידי ביטוי במשקל הנוכחי שלך, לכן הגוף משדר למוח בקשה להפעיל את המרכז האחראי
לוויסות הרגשת השובע תוך העלאת הסף וכתוצאה בא לך להוסיף ולאכול. אפשרות שלישית ואולי הכי מציאותית היא רעב רגשי הנובע בין היתר מנטיה לפיצוי עצמי על ידי הסיפוק שמקבלים מאכילת יתר של מאכלים אהובים וזמינים. לרוב הסיבה היא מורכבת מכל הגורמים שציטטי ואחרים שלא.
אני מציע לך לדחות את ארוחת הערב כמה שיותר קרוב לשינה (למרות שמומלץ פרק זמן מינימלי)
ושתהיה מורכבת ממנה בשרית (כולל דג) ומוצר פחמימות מורבבות מלאות. אם בא לך לאכול אחר כך, המנעי מפרי ובעיקר ממוצר מתועש כמו קורנפלקס שעל ידי הסוכר שמכיל משאיר טעם של עוד והעדיפי מוצר מבוסס על חלבון שסותם את התאבון.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
20:01 23.04.09
|
שלום לכולם,אני לא כלכ יודעת מה לרשום או יותר נכון איך,זאת הפעם הראשונה שאני משתתפת בפורום,בדר"כ אני רק קוראת פורומים למיניהם,משהו בפתיחות ובתמיכה שלכן גרם לי לרשום ולשתף אותכן קצת על הבעיה שלי.
אז ככה אני בת 25 תמיד הייתי סביב דיטאה,בגיל 17 ירדתי בערך 20 קילו ושמרתי על המשקל כמה שנים
בשנתיים האחרונות גיליתי שהדחף שלי והחשקים שלי מגיעים בזמנים שטוב לי ושאני מאושרת,להבדיל מהרבה אנשים שאני שומעת,קוראת שאוכלים דווקא שעצוב ולא טוב,אז אצלי זה הפוך.
לפני כשנתיים התחלתי להקיא בכל פעם שהייתי אוכלת הרבה או דברים מאוד משמינים ומאחר ודיטאה תמיד סבבה סביבי הרגשתי שזה הפיתרון לימים מסויימים או ארועים שבהם הייתי אוכלת הרבה ואז פשוט מקיאה בידיעה שנהנתי מהאוכל אך לא הכנסתי לגוף שלי את כמות הקלוריות כי הקאתי אותם,בשנה האחרונה זה התחיל בתדירות גבוה אני כמעט פעמים שלוש בשבוע אני נתקפת בולמוס אכילה אני אוכלת כל כך הרבה ורק דברים שכיביכול אסור ומקיאה ,למרות ההקאות אני לא יורדת במשקל אלה ההפך מעלה.האמת שאני מודעת לזה שאני צריכה טיפול אך קצת חוששת לשתף אנשים זרים בבעיה שלי
היום זאת הפעם הראשונה שאני חושפת את הביעה שלי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
16:48 17.01.09
|
מאז שהתגייסתי במיוחד אחרי כל ההצקות בקשר למשקלי אני נתקף לאחרונה שזה כבר מספר חודשים במחלה הארורה הזאת שנקראת בולמוס אכילה. מתווצר מצב שאני פשוט נתקף באכילה כפייתית מטורפת בזמן כל כך קצר, לפעמיים מתווצר מצב כשאני מגיע לאכילה של 10-12 אלף קלוריות ביממה, ואחרי זה נתקף בהתנפחות של הבטן וכאבים עזים מלווים בגזים לא נפסקים.
בחיי שניסתי כבר הכל וכמעט כל שיטה אפשרית וכל תפריט אפשרי. בהתחלה הייתי נתקף במחלה הארורה הזאת פעם בשבועיים שלוש, היום זה כבר קורה לי לפחות פעמיים בשבוע. אינני יודע מה לעשות ואין מצב שאני יבקש עזרה ותמיכה מהצבא ויקח סיכון שיוציאו אותי מהצבא.
מה עושים? כיצד ניתן לטפל בבעיה הארורה הזאת? זה לא שאני רעב כי אני לא אבל בכל זאת אוכל ללא הפסקה וללא שליטה. חשוב לציין שאינני לוקח כל מיני משלשלים ותרופות ולא מקיא, כמו כן אני עדיין במשקל נורמלי יחסית לגופי וזה למרות שהשמנתי.
כיצד לטפל בזה באופן אישי? אני יודע שתשובתך יהיו לפנות לגורמים מקוצעים אבל אני מבקש עזרה פרטית. ניסתי לאכול כל שעתיים שלוש אבל זה עדיין קורה ברגע שאני נשבר ופתאום אוכל מכל הבא ליד עד שאני מתפוצץ. כל היום אני עוסק באוכל, אני מגיע למצב שביום שבת אני מכין לי את התפריט לכל השבוע מחשש שאני ישבר ויתפתע לאכול.
אף פעם זה לא הייה לי גם כשהייתי שמן, אף פעם לא אכלתי כמויות מטורפות כאלה ואף פעם לא הייה לי חשק למתוקים כמו שיש לי היום. מה עושים ריבונו של עולם מה עושים, אני כבר לא יכול להמשיך ככה. :(
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
13:36 08.07.08
|
בולמוס אכילה הוא למעשה אכילת יתר דמויית התקף שבה האכילה המהירה של כמויות מאוד גדולות בתקופת זמן קצרה מלווה בתחושה של איבוד שליטה.
לשאלתך, קיזוז ביום למחרת יכול לעזור.
לפי תיאורייך הבולמוס מתרחש אחת לחודש, אם הבנתי נכון, ורצוי לבדוק האם הוא סמוך לקבלת המחזור החודשי. ייתכן שכן ואז תחושות של מתח ועצבנות גורמות לאכילה מוגברת.
בכל מקרה כדאי להיוועץ בדיאטנית ואולי דרך כך למצוא דרכים להימנע מאכילה מסוג זה.
בהצלחה
שרית פרג'יאן-
פסיכולוגית
|
|
|
שרית פרג'יאן
פסיכולוגית שיקומית מומחית
חיפה 050-6387913
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
22:15 02.07.08
|
היום, כמו כל שבוע בחודש האחרון היה לי בולמוס אכילה מזוויע ביותר.
זה התחיל מזה שהרשתי לעצמי יותר בבוקר והמשיך בזה שלא יכלתי להפסיק לבלוס מאותו רגע, כל דבר.
קרואסונים, בורקסים, אייס קפה, גלידות, ממתקים, שוקולדים, לחמניות וכו' וכו' וכו'...
הגעתי ל-5,000 קלוריות לפחות היום.
(ניסיתי לספור את כל מה שזכרתי וזו הייתה התוצאה הנוראית שקיבלתי)
העלייה במשקל פחות מדאיגה אותי כרגע כי אני לא בעודף משקל,
ואפילו בזמן האחרון חרגתי לתת-משקל של קילו (48 ק"ג ב-1.60, ילדה בת 14),
עקב כך שהיו לי שלשולים והקאות ולכן גם לא אכלתי כמה ימים מתחושת הבחילה הלא נעימה וירדתי במשקל, אך אני בתפריט דיאטה של 1,000-1,200 קלוריות ליום כבר 7 חודשים..וכבר מאז המחלה עבר חודש..
רציתי לדעת:
מה אני אמורה לעשות ביום אחרי הבולמוס?
האם המשקל יעלה בצורה חריגה מהבולמוס או שבגלל שזה יום אחד ניתן לקזז ביום שאחרי והמשקל יירד למצבו הרגיל?
ההרגשה מאוד גועלית, ויש גם רגשות אשמה גדולים שמפריעים.
ממש אשמח לקבל תשובות,
תודה ..:)
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
17:35 04.02.08
|
כבר מזה שנתיים שאני חולה במחלת הבולימיה נרבוזה (תדירות ממוצעת : פעמיים ביום, מדי יומיים, עם הפסקה של מספר חודשים במהלכן).
אני חיה כרגע בארה"ב ומתעתדת לבקר באחד מפארקי השעשועים הידועים שלה. אני מאד אוהבת את המתקנים השונים ומתכננת לבקר במיוחד במפחידים שבינהם.
ובכן, מעולם לא חשבתי על הקשר בין בולימיה נרבוזה למתקני שעשועים עוצרי נשימה ומאיצי אדרנלין, עד המקרה שקרה לי לפני מספר ימים.
לאחר בולמוס אכילה, אחד מיני רבים, ביקשתי לרוקן את קיבתי, אך מספר דקות לאחר ההקאה, קרה דבר שלא קרה מעולם - בן רגע החל הגוף לרעוד, חומו עלה במהירות כך שהחל להזיע באופן ניכר, חולשות גפיים איומות, סחרחורות שלוו בפאניקה ובעיקר תחושה שכל רגע אני עומדת לאבד את הכרתי. לא עברו יותר מחמש דקות והרעה עברה (מיותר לציין שמאז לא העזתי להקיא....נו...אולי זה יסמל, סוף סוף, את תחילתו המפרכת של הסוף המיוחל ? אף פעם לא מפסיקה לייחל :-).
אינני מתיימרת להבין מה קרה באותן דקות, אך מלבד ההבנה האינטואטיבית שגופי סימן לי משהו, מההיבט הפיזיולוגי אני בהחלט יכולה להניח שגופי עבר התקף כלשהו. מפחיד קצת לחשוב איזה סוג של התקף.
חזרה לשאלה- את חושבת שאני יכולה ללכת בלב שלם (כל עוד הוא שלם, כמובן) לפארק השעשועים הנכסף ? ולעלות על המתקנים המפחידים ביותר שיחסירו, קרוב לוודאי, איזו פעימה או שתיים (מאד נחוצות במצב הנסיבות הנוכחי) מליבי ?
אודה לך על תשובתך
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| מנהל | | | הודעה מקורית | | | תגובה | | | ללא תוכן | | | הודעה חדשה | | | הודעה עם תמונה | | | הודעה עם וידאו |
|
|
|
|
|